המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יג; שלילה והעדר ס״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIII 67
א׳וע"י זה אפשר לתרץ את הקושיה העתיקה שמקשים על האי כללא דמיגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן מהא "דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע" כנ"ל, שהקושיה היא שיהיה פטור משבועה מצד מיגו דאי בעי כפר הכל?1041הנה הר"י מיגאש הביא ראיה משם דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, ובראשונים שבועות (דף מה, ב, ורא"ש ור"ן ריש פרק כל הנשבעין) הקשו דאדרבה מהתם מוכח דלא אמרינן מיגו דהא מתחייב בשבועה. ובתומים (כללי מיגו סי' קיג) כתב דאיה"נ אחר תירוץ הגמ' דלא אמרינן מיגו שוב אין חילוק בין מיגו דהעזה לכל מיגו. אמנם לדברי הגהמ"ח לקמיה איה"נ במודה במקצת מהני מיגו לאפטורי משבועה (אם לא במקום דהוי העזה) וראה בהערות לקמיה.
1
ב׳אכן לפ"ד אפשר לנמק את עצם הכלל של מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, שלכאורה קשה להבין הלא פטור של ממון הוא יותר קשה מפטור של שבועה, ואם המיגו מועיל לפטור ממון ק"ו הדברים שיועיל לפטור שבועה?1042סברא זו כתב בנתהי"מ (כללי מיגו סקכ"ח), אך הוא ס"ל דרק בשבועת השומרים לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, וראה בהערה לקמיה. ועיין עטרת חכמים (לבעל הברוך טעם, שבועות שם) שכתב דהקושיא בדרך קל וחומר היא רק אם מיגו מהני להוציא ממון, ולמאן דס"ל דמיגו לאפטורי ממון לא אמרינן יש לומר דה"ה לשבועה.
2
ג׳אכן המקור שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן הוא מהגמ' בשבועות (מ"ה ב') שבכל שבועת השומרים הלא יש לו מיגו כשטוען נאנסו, דאי בעי הוה טעין החזרתי, ואמנם הגמ' אומרת שם שכל החיוב של שבועת השומרים הוא רק כשמפקיד בשטר, אבל לא כן היא ההלכה אלא אפילו כשמפקיד בלי שטר ועדים הנה אם טוען נאנסו, הוא מחוייב שבועה, ומזה בא החידוש שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן כנ"ל1043ראה ר"ן שבועות (כו, א מדה"ר) דהחולקים על הר"י מיגאש ס"ל דאדרבה דוקא בשומרים שמצינו שהתורה חייבה אותו בכל ענין, לא פוטרים אותו במיגו משא"כ שאר שבועות. ועיין מגיד משנה (הל' שכירות פ"ב ה"ח) דהר"י מיגאש והרמב"ם ס"ל דמיגו לא מהני בכל השבועות, אך יש חולקים שרק בשומרים לא מהני מיגו לאפטורי משבועה. אך סברת הגהמ"ח היא דרק במודה במקצת אמרינן דמהני מיגו. ובעיקר הדבר רוב הראשונים כתבו דגם בשומרים הוי מיגו דהעזה ולכך לא מהני..
3
ד׳כלומר, שכל המקור דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן הוא בשבועת השומרים ושבועה זו באה אף בלי טענת ברי מצד התובע שלא יכול בכלל לטעון טענת ברי שלא נאנס הפקדון, כמובן. ואם הנחתנו הנ"ל צודקת, שהמיגו מועיל רק לשלול את הטענה של הצד שכנגד, וממילא נפטר הנתבע, הנה, כמובן, זה לא שייך בנוגע לשבועת השומרים שלא מהטענת ודאי בא חיוב השבועה, אלא רק מכח ספק באמיתת טענת הנתבע, ואם נשתמש בזה במיגו כדי לאפטורי משבועה עלינו להשתמש במיגו לא רק בשלילה לשלול את טענתו של התובע, אלא ג"כ בחיוב, לתת אמון לדברי הנפקד, וזה כאמור אין בכחו של המיגו, כנ"ל1044בדומה לזה כתב הקהלות יעקב (חלקים סו"ס ז, וראה גם ב"ב סי' כד בשינוי קצת) זה לשונו: בעיקר דברי הרי מיגש ז"ל דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, נלע"ד דהרי חזינן דמיגו להוציא לא אמרינן שכן הוא דעת הר"י מגאש ז"ל עצמו הובא בהרמב"ן ז"ל בחידושיו, והטעם בזה דמיגו אינו בירור גמור שנוכל לדין עליו בנוגע לדיני ממונות בתורת ודאי, והא דמהני מיגו להחזיק היינו משוס שגם מספק זוכה המוחזק, ובאיזו כח בא התובע לתובעו בע"כ שהביא ראיה ברורה המספקת להוכיח בד"מ כדבריו כגון שטר וכיו"ב ובזה מהני המיגו דהמוחזק להטיל ריעותא ולעשות ספק בהוודאות של ראית התובע, ושוב זוכה המוחזק מספק מחמת היותו מוחזק. וכל זה הוא כשהתובע בא לתובעו מכח ראיה שבידו, אבל לכשיצוייר שהדין נותן שגם מספק זוכה התובע אז לא תועיל המיגו להחזיק להנתנע דכיון דהמיגו אינו עושה וודאות וראיה ברורה שהדין עמו ועדיין שם ספק על הדבר (אם כי אינו ספק השקול), ומספק זוכה התובע. ולפ"ז בכל חיובי שבועות בין דאורייתא בין דרבנן אטו אנן ידעינין שהאמת כדברי התובע ובפרט בשבועת השומרין שכמפקיד עצמו טוען שמא ומ"מ חייבתו תורה שבועה על הספק וא"כ מה יועיל הא דיש לו מיגו מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ומספיקא חייב, ודו"ק. עכ"ל..
4
ה׳ויוצא שאפשר להשתמש בהכלל של מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן רק בשבועת השומרים, וגם בשבועת עד אחד שמחייב ג"כ אפילו אם התובע טענת שמא, אבל בשבועת מודה במקצת שלא בא חיוב שבועה אלא רק ע"י טענת ברי, שם בודאי אם יש לו מיגו, והמיגו שולל את טענת התובע, ממילא אין כאן חיוב שבועה, ומובן שלפ"ז מיושבת הקושיה מהא דאמר רבה, "מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע"1045אמנם יש להעיר על תירץ זה של הגהמ"ח שהרי הר"י מיגאש תמך ראיותיו גם ממה דמודה במקצת נשבע ולא מהני ביה מיגו, והא לדברי הגהמ"ח במודה במקצת גם הר"י מיגאש מודה דמהני מיגו לאפטורי משבועה (ומה דלא מהני מיגו דכופר הכל הוא משום דהוי מיגו דהעזה דזה לא מהני גם לשיטת הר"י מיגאש). וצריך לומר לסברת הר"י מיגאש דבזה גופא היא טענת הר"י מיגאש, דהא ע"כ השיטות הסוברים דמיגו מהני לאפטורי משבועה בכל ענין, היינו משום דס"ל דמיגו הוי בירור מעליא, וכיון שהוי בירור מה לי מיגו דהעזה מה לי מיגו דעלמא. אבל הר"י מיגאש ס"ל דמיגו אין כחו אלא לסלק טענת התובע, וזה מהני במודה במקצת ולא במקום ששבועתו לא באה מצד טענת התובע, ודו"ק.
אכן יש מהאחרונים דס"ל דגם החולקים על הר"י מיגאש ס"ל דמיגו לאו דוקא מטעם בירור אלא מצד האלמת טענת הנתבע, וזה לא שייך בשבוע, או דבכל מיגו איכא ב' דינים ולשבועה בעינן דוקא בירור, ראה: חי' הגר"ח טעלז (בבא בתרא סי' א, ועיין גם ב"מ שיעור 'בגדרי שבועה'); חי' הגר"ש שקופ (בבא מציעא סי' ה); קובץ שיעורים (ח"ב סי' ג אות כב), ועיי"ש (סי' ו); קהלות יעקב (בבא מציעא סי' ג). וע"ע חי' הגר"ש רוזבסקי (בבא בתרא לב, ב), ואכמ"ל..
אכן יש מהאחרונים דס"ל דגם החולקים על הר"י מיגאש ס"ל דמיגו לאו דוקא מטעם בירור אלא מצד האלמת טענת הנתבע, וזה לא שייך בשבוע, או דבכל מיגו איכא ב' דינים ולשבועה בעינן דוקא בירור, ראה: חי' הגר"ח טעלז (בבא בתרא סי' א, ועיין גם ב"מ שיעור 'בגדרי שבועה'); חי' הגר"ש שקופ (בבא מציעא סי' ה); קובץ שיעורים (ח"ב סי' ג אות כב), ועיי"ש (סי' ו); קהלות יעקב (בבא מציעא סי' ג). וע"ע חי' הגר"ש רוזבסקי (בבא בתרא לב, ב), ואכמ"ל..
5