המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ב׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 2
א׳וכאן נביא עוד הרבה דוגמאות המבליטות את ההבדלים הללו:
1
ב׳ראשית הדוגמאות מהגמרא גופא למשל, מה דאמרינן "אין איסור חל על איסור" שאין המכוון שעצם האיסור השני לא חל, אלא שבפועל אינו חל שיקבל עונש או שיהיה מחוייב חטאות בעד שני איסורים במציאות אחת, ובשביל כך אמרו על האיסור השני שהוא מיתלי תלי וקאי "איסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל" (יבמות לב') וגם כן "נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים"1065האחרונים חקרו בזה אם אין איסור חל על איסור היינו שלא חל כלל או שחל ולא לוקה, ראה: פרי מגדים בפתיחה להל' פסח (ח"ב פרק א סוף אות טז) וזה לשונו: ואגב גררא ראיתי להזכיר בכאן דבר אחד והוא לדעתי נקודה נפלאה, כי הנה כבר בארנו פעמים רבות דנהי דקי"ל אין איסור חע"א אם לא באחד מג' פנים (כולל ומוסיף ובת אחת) היינו לחייב שתים, אבל מ"מ תרין איסורין רביע עליה. והביא הפרמ"ג כמה נפק"מ. א. מה דאיתא ביבמות (הנ"ל) לקוברו בין רשעים גמורים. ב. לענין איסורין מבטלין (לדעת רבינו הגדול התב"ש). ג. לענין טעם כעיקר. ד. לענין ערב פסח אחר חצות. והעיר שם ממ"ש הש"ך יו"ד (סי' רל"ח סק"ה) דמי שנשבע על נבילה דאין חל כשהוא חולה אח"כ א"צ להתיר דאין השבועה חלה, דש"מ דסובר דאין איסור חל על איסור לגמרי ואף תרין איסורין אין רביע כלל, וסיים דהוא פלא בעיניו.
ובשו"ת אבני מילואים (סי' יב) הביא את דברי הפרי מגדים הנ"ל ויישב דדין אין שבועה חלה על שבועה הוא לא מדין אין איסור חל על איסור אלא מדין מושבע ועומד מהר סיני, ועיי"ש לדון במש"כ הנודע ביהודה (קמא או"ח סי' לו), ושם בביאור החילוק בין מושבע ועומד לגדרי אאחע"א, דבמושבע ועומד אין לו כח איסור כלל ולא חל אפילו להצריך התרה משא"כ באיסור חל על איסור דעכ"פ חל. וחילוק זה עצמו הוא מתוך מדה זו הבאה לחלק בין ה'בעצם' לה'בפועל', ובשבועה על שבועה ליכא אפילו לה'בעצם' כמו שביאר הגהמ"ח לקמן (אות יג).
אולם בחי' הגר"ש שקופ (נדרים סי' א) חלק על הפרמ"ג וסובר דאדרבה אם היה האיסור חל סברא היא שבודאי היו לוקין, והוכיח כן מדברי הרמב"ם בנקודה הנפלאה שלו גבי איסור הנאה בבשר בחלב (וכן הוכיח בקובץ הערות סי' ל סק"ז), וכן מהא דיבמות (לב, א) דאם אאחע"א מותרת ליבום, ועיין גם בקובץ הערות (שם ובסי' ג סק"י), עיין נמי באחיעזר (אה"ע סי' ג) וראה שם בקובץ הערות ממקומות נוספים. וע"כ דבכל מקום שאמרו אין איסור חל על איסור היינו שלא חל כלום, והא דקוברין אותו בין רשעים גמורים הוא בשביל שהדבר מתועב יותר לכן ראוי לקוברו בין רשעים, ועיין שם בקובץ הערות (אות ח), דדי ב'סיבת האיסור' כדי שיהא להחשיבו כרשע אף שאין איסור בפועל. ועיי"ש לחלוק גם על תירוצו של האבני מילואים (הנ"ל). ועיי"ש לדון דלמא חייל איסור קלוש, כלומר ששם האיסור כגון בשר בחלב וכדומה לא חייל, רק חל איסור כלדהו, אבל כתב שזה דחוק מאוד, עיין שם. וע"ע במה שצויין להלן (אות ו) לענין תשובה כשאין איסור חל על איסור.
ובקובץ הערות (שם) האריך בנדון זה, וע"ע במש"כ בקובץ ענינים (חולין סי' ט), ובשיעוריו לחולין (סימן כא וסימן כד). ועיין נמי בבית הלוי (ח"א סי' מד) שהאריך בחקירה זו וכתב שהוא תלוי במחלוקת ראשונים, ועיין שם נמי לחלק בין היכא שהאיסור הוא מין אחד להיכא שהאיסור הוא ב' מינים; שיעורי מקדש דוד (חולין סי' טז) דמח' אביי ורבא אם אין איסור חל על איסור הוא גם על סיבת האיסור או רק על ה'בפועל' שלו. ועיין עוד באריכות במכתבו של הגר"ח להגרז"ס כהנא שפירא הובא בחי' הגר"ח החדש (ריש נדרים).
ובעיקר הגדר ד'מתלי תלי וקאי' מסופר בספר דעת שרגא (חלק פרקי חיים פרק ב) שהגר"ש גרוסברד אמר לגרב"ד ליבוביץ בעל ברכת שמואל בשם הגר"ש שקופ שהטעם לקוברו בין רשעים גמורים הוא שאף שאין האיסור קיים מכל מקום 'סיבת האיסור' קיימת, והברכת שמואל נחלק על הגדרה זו וסבירא ליה שאף שאין איסור חל על איסור מכל מקום 'חפצא של איסור' יש כאן (ואולי הגדרה זו מתאימה למדה דידן 'בעצם ובפועל'), עיי"ש בספר הנ"ל דלא פליגי אלא בלישנא ולא בסברא. וראה מה שנכתב להלן (אות ו) בהרחבה..
ובשו"ת אבני מילואים (סי' יב) הביא את דברי הפרי מגדים הנ"ל ויישב דדין אין שבועה חלה על שבועה הוא לא מדין אין איסור חל על איסור אלא מדין מושבע ועומד מהר סיני, ועיי"ש לדון במש"כ הנודע ביהודה (קמא או"ח סי' לו), ושם בביאור החילוק בין מושבע ועומד לגדרי אאחע"א, דבמושבע ועומד אין לו כח איסור כלל ולא חל אפילו להצריך התרה משא"כ באיסור חל על איסור דעכ"פ חל. וחילוק זה עצמו הוא מתוך מדה זו הבאה לחלק בין ה'בעצם' לה'בפועל', ובשבועה על שבועה ליכא אפילו לה'בעצם' כמו שביאר הגהמ"ח לקמן (אות יג).
אולם בחי' הגר"ש שקופ (נדרים סי' א) חלק על הפרמ"ג וסובר דאדרבה אם היה האיסור חל סברא היא שבודאי היו לוקין, והוכיח כן מדברי הרמב"ם בנקודה הנפלאה שלו גבי איסור הנאה בבשר בחלב (וכן הוכיח בקובץ הערות סי' ל סק"ז), וכן מהא דיבמות (לב, א) דאם אאחע"א מותרת ליבום, ועיין גם בקובץ הערות (שם ובסי' ג סק"י), עיין נמי באחיעזר (אה"ע סי' ג) וראה שם בקובץ הערות ממקומות נוספים. וע"כ דבכל מקום שאמרו אין איסור חל על איסור היינו שלא חל כלום, והא דקוברין אותו בין רשעים גמורים הוא בשביל שהדבר מתועב יותר לכן ראוי לקוברו בין רשעים, ועיין שם בקובץ הערות (אות ח), דדי ב'סיבת האיסור' כדי שיהא להחשיבו כרשע אף שאין איסור בפועל. ועיי"ש לחלוק גם על תירוצו של האבני מילואים (הנ"ל). ועיי"ש לדון דלמא חייל איסור קלוש, כלומר ששם האיסור כגון בשר בחלב וכדומה לא חייל, רק חל איסור כלדהו, אבל כתב שזה דחוק מאוד, עיין שם. וע"ע במה שצויין להלן (אות ו) לענין תשובה כשאין איסור חל על איסור.
ובקובץ הערות (שם) האריך בנדון זה, וע"ע במש"כ בקובץ ענינים (חולין סי' ט), ובשיעוריו לחולין (סימן כא וסימן כד). ועיין נמי בבית הלוי (ח"א סי' מד) שהאריך בחקירה זו וכתב שהוא תלוי במחלוקת ראשונים, ועיין שם נמי לחלק בין היכא שהאיסור הוא מין אחד להיכא שהאיסור הוא ב' מינים; שיעורי מקדש דוד (חולין סי' טז) דמח' אביי ורבא אם אין איסור חל על איסור הוא גם על סיבת האיסור או רק על ה'בפועל' שלו. ועיין עוד באריכות במכתבו של הגר"ח להגרז"ס כהנא שפירא הובא בחי' הגר"ח החדש (ריש נדרים).
ובעיקר הגדר ד'מתלי תלי וקאי' מסופר בספר דעת שרגא (חלק פרקי חיים פרק ב) שהגר"ש גרוסברד אמר לגרב"ד ליבוביץ בעל ברכת שמואל בשם הגר"ש שקופ שהטעם לקוברו בין רשעים גמורים הוא שאף שאין האיסור קיים מכל מקום 'סיבת האיסור' קיימת, והברכת שמואל נחלק על הגדרה זו וסבירא ליה שאף שאין איסור חל על איסור מכל מקום 'חפצא של איסור' יש כאן (ואולי הגדרה זו מתאימה למדה דידן 'בעצם ובפועל'), עיי"ש בספר הנ"ל דלא פליגי אלא בלישנא ולא בסברא. וראה מה שנכתב להלן (אות ו) בהרחבה..
2
ג׳או מה שאמרו בזבחים (ל"א ע"א) גבי "מי שהקריב על מנת לאכול חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו" שאנו אומרים "ויקץ כישן הפיגול", שג"כ ההסבר הוא שעצם הפיגול חל תיכף, אלא שבפועל לא חל מפני שיש בו רק חצי זית, וממילא כשנצטרף אחרי כך עוד חצי זית הוא מחויב על זה משום פיגול, ועל זה בא המשל "ויקץ כישן" כמו האדם שבשעה שישן הנה בעצם הוא ישנו, אלא שבפועל לא יכול לעשות שום דבר1066ראה להלן (אות ד) אם להכניס את גדר 'חוזר וניעור' למדה דידן או שענין זה שייך רק למדת 'מציאות ודין'. ובתוס' בזבחים (שם) כתב דאין שייכות בין דין ויקץ כישן הפיגול לדין חוזר וניעור, וביאר בשטמ"ק משום דלענין פיגול לא הוי רק מחשבות. אמנם לשון רש"י מורה שהוא מאותו הגדר, וכן כתב להדיא הרא"ש בחולין (פ"ז סי' לז) דלרבא דאמרינן ויקץ כישן הפיגול הוא ממש אותו הגדר ורב המנונא דפליג הוא משום דגבי קדשים כתיב לא יחשב וכל שנתערבה מחשבה אחרת תו לא פקע הפסול שחל על ידה, יעויין גם בביאור הגר"א (יורה דעה סי' צט סקט"ו) שציין מקור לדין דחוזר וניעור מהא דזבחים הנ"ל.
והנה בעיקר דין פיגול כבר דנו האחרונים אם חל מיד רק דבעינן תנאי שיקרבו כל מתיריו, או דלמא דלא חל הפסול עד הזריקה, ולפי הדרך השניה יש לדון את הגדרת הגהמ"ח בהא דויקץ כישן הפיגול שחל הפסול מיד אלא דהוי רק חצי שיעור, ועיין בעולת שלמה (מעילה ד, א) שדימה הסברות להדדי. אכן, מיניה וביה יש לחלק בין סיבה 'בעצם' או 'בכח' - לסיבה ב'פועל', והגהמ"ח דן על הסיבה בעצם אף אם נימא שבפועל לא חל הפיגול עד שעת זריקה, ואכמ"ל..
והנה בעיקר דין פיגול כבר דנו האחרונים אם חל מיד רק דבעינן תנאי שיקרבו כל מתיריו, או דלמא דלא חל הפסול עד הזריקה, ולפי הדרך השניה יש לדון את הגדרת הגהמ"ח בהא דויקץ כישן הפיגול שחל הפסול מיד אלא דהוי רק חצי שיעור, ועיין בעולת שלמה (מעילה ד, א) שדימה הסברות להדדי. אכן, מיניה וביה יש לחלק בין סיבה 'בעצם' או 'בכח' - לסיבה ב'פועל', והגהמ"ח דן על הסיבה בעצם אף אם נימא שבפועל לא חל הפיגול עד שעת זריקה, ואכמ"ל..
3
ד׳ואנו רואים שכל המליצות: "פומייהו הוא דכאיב להו" "מיתלי תלי וקאי" "ויקץ כישן הפיגול" שכולן לדבר אחד מכוונות, להבדיל בין חסרון בעצם ובין חסרון בפועל.
4