המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 20

א׳ומכאן אנו למדים ג"כ את מה שהנחנו (באות י"ד) שההגדרה של איסור חפצא ואיסור גברא לא מזדהה עם ההגדרה של איסור גופו ואיסור דבר אחר, כלומר, ההבדל בין איסור בעצם ואיסור בפועל, נוסף על זה מה שכבר הוכחנו, שאע"פ שכל האיסורים שבתורה נחשבים לאיסורי גברא, בכ"ז המה איסורים בעצם, הנה יש לנו ג"כ הוכחה, שאפשר לאיסורי חפצא שיהיו נחשבים לאיסורים בפועל ולא לאיסורים בעצם, כדוגמת נזיר שאסור ביין שלפי שיטת הרבה אחרונים נחשב לאיסור חפצא, ובכ"ז כיון שאסור רק לו נחשב רק לאיסור בפועל.

ב׳ועי' שם בעירובין (ל' ע"א) "שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה. ככר זה עלי אין מערבין לו בה, ור' אליעזר אומר, ככר זה עלי מערבין לו בה, ככר זה עלי הקדש אין מערבין לו בה". והלכה כר' אליעזר בזה, ומזה אנו רואים באופן בולט את ההנחה הנ"ל, ואע"פ שנדר והקדש שניהם המה איסורי חפצא, בכ"ז ההקדש נקרא איסור בעצם, בעוד שנדר שאסור רק עליו לבד נקרא איסור בפועל, מפני שאיסור בעצם לא ניתן להגביל בו הגבלות וליחד את האיסור רק לאיש מיוחד לבד. וס"ס אין איסור על נדר רק מצד הלא יחל דברו, שזהו בא רק מצד קבלתו וזהו איננו איסור בעצם, ולא כן הקדש שאחרי שהתהווה ההקדש האיסור איננו רק מצד הלא יחל דברו אלא מצד עצם ההקדש¹¹⁴⁹לעיל (מדה ה אות יג) כתב לפי"ז לדחות דברי מי שכתב שיכול אדם להקדיש דבר חוץ מפלוני כדרך שאוסר בנדרים, וראה ציונים לתורה (כלל לט). ועיין גידולי שמואל (נדרים לד, ב) שנתספק בזה. וע"ע בקובץ הערות (סי' עו סק"ה) לענין שחיטת קדשים שנקט בפשיטות שלא שייך להקריב קרבן חוץ מפלוני. ויש לדון אם סברא זו היא גם בהקדש..

ג׳ועי' בחלק א' מספרנו במדה ה' (אות י"ג) בההבדל שהבדילו הראשונים בין הקדש בקדושת הגוף, שאמרינן קדושה לא פקעה בכדי, ובין קונמות שאפשר לקבוע רק על זמן שגם שם הוא ההבדל כנ"ל¹¹⁵⁰ושם דימה הגהמ"ח קידושי אשה להקדש לענין זה שאי אפשר להגביל את הקדושה בזמן ויש על זה את הכלל קדושה לא פקעה בכדי, וראה שם שאמרינן כן אף שמצינו בקידושין לדון אם מהני לדעת ר"א מקדש חוץ מפלוני מהני. וצריך לומר לדבריו שג' דרגות איכא: א. הוא הקדש שכל מהות האיסור אינה 'כלפי' האישים ובודאי שהקדושה בעצם היא החלטית ואי אפשר להפרידה. ב. קידושי אשה שאמנם הם 'חלות עצמית' אבל כיון שמהות הקידושין הם במה שאוסרים אותה על אחרים הרי שאפשר לדון שלא יחולו הקידושין כלפי אדם מסויים. ג. קונם פרטי שאף שהוא איסור 'חפצא' מכל מקום הוא אינו איסור החלטי וניתן להגבילו לזמן..