המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ל״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 33
א׳ורבנו חיים הלוי זצ"ל בספרו מחלק בין מצות חלה למצות ראשית הגז, למשל, כי הנה הרמב"ם פסק בפ"י מהלכות בכורים (הלכה י"ד) "השותפין חייבים בראשית הגז והוא שיהיה בחלק כל אחד מהם כשיעור, אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין", אכן לענין חלה פסק בפ"ו מהלכות בכורים (הל' ו'), דעיסת השותפין חייבת בחלה אף אם אין בחלק אחד מהם כשיעור, אלא בצרוף שני החלקים יחד, ומדוע?
1
ב׳אך ההבדל הוא בזה, דבחלה עיקר המצוה הוא בחפצא, וע"כ אין לנו נ"מ מה דלכל אחד מן השותפין לית בזה שיעורא, דכאן אין אנו מתחשבים עם הבעלים, אלא עם החפץ כשהוא לעצמו, מה שאין כן בראשית הגז שעיקר המצוה הוא בבעלים ואם אין לו לכל אחד שיעור, ממילא הלא אין כאן סבת החיוב עליו1198הגר"ח שם ביאר דבריו, דחלה שהיא טובלת המחוייב הוא העיסה וכל שיש בה שיעור אפילו הוא מצורף משני בני אדם - טובל ומתחייב בחלה, משא"כ בראשית הגז שילפינן דאינה טובלת, בהכרח שהחיוב הוא על הגברא והשיעור הוא בעיקר המחייב.
ועיין שיעורי ר' דוד (ב"מ ו, ב אות קמב-קמו) שהביא את דברי הגר"ח והקשה עליו מהא דמעשר בהמה שגם שם אמר הגרב"ד משמיה דהגר"ח (ראה שם אות קמא) דהוא חיוב על הגברא שצריך ליתן אחד מעשרה בבהמותיו, ולפי"ז קשה היאך כתב הרמב"ם (פ"ו ה"י) דשותפין חייבים במעשר בהמה ומשמע אפילו אין שיעור לכל אחד מהם (ואמנם בנשתתפו בטלאים כתב הרמב"ם מאה אך שם הוא פטור מטעם דהוי לקוח). והביא מש"כ בכתבי הגרי"ז (תמורה יג, א) לדייק לשון הרמב"ם דהנולדים לאחר השותפות "חייבים במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד", וקשה מדוע הוצרך הרמב"ם להוסיף שהם כאיש אחד ומדוע לא סגי בכך שנולדו ברשותם (כלומר לאחר שנשתתפו) ואין בזה פטור לקוח. וביאר הגרי"ז דהא גופא לימד הרמב"ם דאף אין לכל אחד כשיעור מכל מקום חייבים כיון שהם כאיש אחד. וכן נקט החזון יחזקאל (תוספתא בכורות פ"א ה"א) דשותפות הוי כתפוסת הבית, אמנם דעת האחיעזר (יו"ד סי' מג) דרק תפוסת הבית מחייב גם בלי שיעור משא"כ שותפים צריך שיהיה שיעור לכאו"א.
אכן אכתי צ"ב מאי שנא מראשית הגז שאין אנו אומרים שהם כאיש אחד, וביאר הגרד"פ על פי דברי הגרי"ז (שם) דהא דשותפין הם כאיש אחד הוא ילפותא מסויימת במעשר בהמה, והוסיף עוד דבאמת בלא"ה בהכרח שהריבוי בא להפכם לאיש אחד, דבלא זה א"כ גם בנשתתפו במאה צריכים להיות פטורים דלכל אחד יש מאה חצאי בהמות ולזה אשמועינן דהם כאיש אחד (ולדברי האחיעזר שם יקשה כנ"ל, ויש ליישב).
ולפי"ז מתבאר דגדר שותפות הוא חציו לזה וחציו לזה, ועוד מתבאר שגם הריבוי אין המכוון בו שלענין חיוב מעשר בהמה אמרינן דכולו לזה וכולו לזה, דא"כ ממילא יתחייב גם בראשית הגז, שאי אפשר לעשות פלגינן במה שהוא גדרי בעלות. רק הריבוי הוא לדון את שותפותם כ'תפוסת הבית' (אשר באמת לענין זה קאי הילפותא), ונדון זה הוא רק לגבי מעשר בהמה משא"כ לענין ראשית הגז אזלינן בתר שותפות שהיא חציו לזה וחציו לזה.
אלא שתירוץ זה נסתר מדברי הגהמ"ח בכמה מקומות ששיטת הרמב"ם היא ששותפות היא כולו לזה וכולו לזה (ראה מדה יב אות כט, וראה בהערות לאות סג שהגהמ"ח סותר עצמו במקום אחר, וסובר ששותף הוא חציו לזה וחציו לזה ו'ציבור' הוא כולו לזה וכולו לזה). וע"פ המתבאר במדה זו יש אולי לבאר, כי אם אמנם יש לומר שממון שותפים הוא כולו לזה וכולו לזה, זהו לענין ה'עצם' אבל לענין ה'בפועל' הרי ודאי הוא שבכל חלק יש בפועל רק חצאי חלקים ושוב לא יוכלו להתחייב במעשר בהמה, ועל זה באה הילפותא לומר שכיון שסוף כל סוף עיקר השותפות היא כולו לזה כולו לזה, יש מקום לדון את בעלותם לענין מעשר בהמה כאילו הוא ממון ציבור ותפוסת הבית (ואולי אפשר ליישב עי"ז גם הסתירה הנ"ל). ועיי"ש עוד דרך נוספת לחלק בין ראשית הגז למעשר בהמה. וראה גם גליונות חזון איש (על הגר"ח שם); אבי עזרי (הל' בכורים שם); דבר שאול (סי' יד סקי"ג) דרכים נוספות לחלק בין חלה לראשית הגז..
ועיין שיעורי ר' דוד (ב"מ ו, ב אות קמב-קמו) שהביא את דברי הגר"ח והקשה עליו מהא דמעשר בהמה שגם שם אמר הגרב"ד משמיה דהגר"ח (ראה שם אות קמא) דהוא חיוב על הגברא שצריך ליתן אחד מעשרה בבהמותיו, ולפי"ז קשה היאך כתב הרמב"ם (פ"ו ה"י) דשותפין חייבים במעשר בהמה ומשמע אפילו אין שיעור לכל אחד מהם (ואמנם בנשתתפו בטלאים כתב הרמב"ם מאה אך שם הוא פטור מטעם דהוי לקוח). והביא מש"כ בכתבי הגרי"ז (תמורה יג, א) לדייק לשון הרמב"ם דהנולדים לאחר השותפות "חייבים במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד", וקשה מדוע הוצרך הרמב"ם להוסיף שהם כאיש אחד ומדוע לא סגי בכך שנולדו ברשותם (כלומר לאחר שנשתתפו) ואין בזה פטור לקוח. וביאר הגרי"ז דהא גופא לימד הרמב"ם דאף אין לכל אחד כשיעור מכל מקום חייבים כיון שהם כאיש אחד. וכן נקט החזון יחזקאל (תוספתא בכורות פ"א ה"א) דשותפות הוי כתפוסת הבית, אמנם דעת האחיעזר (יו"ד סי' מג) דרק תפוסת הבית מחייב גם בלי שיעור משא"כ שותפים צריך שיהיה שיעור לכאו"א.
אכן אכתי צ"ב מאי שנא מראשית הגז שאין אנו אומרים שהם כאיש אחד, וביאר הגרד"פ על פי דברי הגרי"ז (שם) דהא דשותפין הם כאיש אחד הוא ילפותא מסויימת במעשר בהמה, והוסיף עוד דבאמת בלא"ה בהכרח שהריבוי בא להפכם לאיש אחד, דבלא זה א"כ גם בנשתתפו במאה צריכים להיות פטורים דלכל אחד יש מאה חצאי בהמות ולזה אשמועינן דהם כאיש אחד (ולדברי האחיעזר שם יקשה כנ"ל, ויש ליישב).
ולפי"ז מתבאר דגדר שותפות הוא חציו לזה וחציו לזה, ועוד מתבאר שגם הריבוי אין המכוון בו שלענין חיוב מעשר בהמה אמרינן דכולו לזה וכולו לזה, דא"כ ממילא יתחייב גם בראשית הגז, שאי אפשר לעשות פלגינן במה שהוא גדרי בעלות. רק הריבוי הוא לדון את שותפותם כ'תפוסת הבית' (אשר באמת לענין זה קאי הילפותא), ונדון זה הוא רק לגבי מעשר בהמה משא"כ לענין ראשית הגז אזלינן בתר שותפות שהיא חציו לזה וחציו לזה.
אלא שתירוץ זה נסתר מדברי הגהמ"ח בכמה מקומות ששיטת הרמב"ם היא ששותפות היא כולו לזה וכולו לזה (ראה מדה יב אות כט, וראה בהערות לאות סג שהגהמ"ח סותר עצמו במקום אחר, וסובר ששותף הוא חציו לזה וחציו לזה ו'ציבור' הוא כולו לזה וכולו לזה). וע"פ המתבאר במדה זו יש אולי לבאר, כי אם אמנם יש לומר שממון שותפים הוא כולו לזה וכולו לזה, זהו לענין ה'עצם' אבל לענין ה'בפועל' הרי ודאי הוא שבכל חלק יש בפועל רק חצאי חלקים ושוב לא יוכלו להתחייב במעשר בהמה, ועל זה באה הילפותא לומר שכיון שסוף כל סוף עיקר השותפות היא כולו לזה כולו לזה, יש מקום לדון את בעלותם לענין מעשר בהמה כאילו הוא ממון ציבור ותפוסת הבית (ואולי אפשר ליישב עי"ז גם הסתירה הנ"ל). ועיי"ש עוד דרך נוספת לחלק בין ראשית הגז למעשר בהמה. וראה גם גליונות חזון איש (על הגר"ח שם); אבי עזרי (הל' בכורים שם); דבר שאול (סי' יד סקי"ג) דרכים נוספות לחלק בין חלה לראשית הגז..
2
ג׳ועלינו להוסיף, שאעפ"י שגם מצות ראשית הגז ג"כ לא תצויר בלי חפצא, אבל שמה החפצא משמש לנו רק בתור נשוא המצוה, לא כן בחלה כאן שהעיסה היא טבל לפני ההפרשה משמשת לנו העיסה לא רק בכלל נשוא, אלא גם לנושא המצוה שאין תקנה רק ע"י מצות ההפרשה.
3