המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל מ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 44
א׳ועי' במהרי"ט אלגזי שם בבכורות שסובר ג"כ, דאם קנין כסף בעכו"ם הוא קנין ספק ממילא שייכת ע"ז חזקת מרא קמא - ואם ימכור לעכו"ם יהיה חייב בבכורה בודאי. ולדברינו ליתא, דגם שם בבכורות דאין אנו מביטים שם על הבעלות בפועל אלא על בעלות בעצם אי אפשר להשתמש בחזקת מרא קמא, כנ"ל1257במהרי"ט שם דן אם יש חזקה לגוי, והאריכו בזה האחרונים טובא. ועיין עוד מש"כ בדבריו בדברי שאול (דברי יוסף, או"ח דף קא ע"ב); שו"ת ברית עולם (חושן משפט סי' עז אות י)..
1
ב׳וה"נ מוכח מהתוס' בכורות הנ"ל שכתבו דלא נימא קנה מספק, אבל ס"ס כיון דקנה מספק ממילא הוא חייב גם בבכורה, יהיה הטעם מה שקנה מאיזה טעם שיהיה, ואיך אפשר לבאר את זה? אם לא כנ"ל, דע"ז לא שייך למימר קם דינא כנ"ל.
2
ג׳ובהנחתנו דכל חזקה דמעיקרא מכריעה רק באופן של בפועל - ולא בעצם, ג"כ את הטעם דבקרבנות אם מספקא לן בעבודה, אם היא עבודה כשירה או לא, אינו צריך להביא קרבן אחר, כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' ביאת המקדש (הלכה י"ט) ובפ"א מהל' בית הבחירה (הל' י') ובפ"י מהלכות כלי המקדש (הלכה ז') ועוד1258כוונתו דבהל' ביאת מקדש כתב: "נתנדדה אבן מאבני העזרה לא יעמוד עליה בשעת עבודה עד שתחובר בארץ, ואם עבד עבודתו כשרה הואיל ובמקומה עומדת". ובהל' בית הבחירה כתב: "ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות, ואם נעקרה אבן אף על פי שהיא עומדת במקומה, הואיל ונתקלקלה פסולה ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ". והראב"ד (שם) השיג וכתב: "עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך". ובכסף משנה (בפ"ה מביאת מקדש שם) האריך ובתו"ד תמה על הראב"ד שמשמע מדבריו דאין דרך שירות בכך ועבודתו פסולה, והא דין זה הוא איבעיא דלא אפשטא (זבחים כד, א) ומספק אין לפסול העבודה. וכן בהמשך מסיק הכס"מ שם דבדעתו לחברה היא אבעיא דלא אפשטא ונקטינן לחומרא דלכתחילה לא יעבוד, ואם עבד – עבודתו כשרה.
וכן בהלכות כלי המקדש כתב הרמב"ם: "וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק, ולא יצא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת, ואם היה שם אחד מכל אלו עבודתו כשירה", והנה כל אלו הדברים הם אבעיא דלא איפשטא (בזבחים יט, א) ופסק הרמב"ם דלכתחילה לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשרה. ובכסף משנה שם שאין לנו לפסול העבודה מספק (אלא שהכס"מ שם הוסיף ולהביא חולין לעזרה), ועיין בהערה הבאה קושיות האחרונים מדוע הוכשר הבשר וכדומה.
ובספרו דרך הקודש הביא הגהמ"ח דוגמה נוספת והיא מדברי הרמב"ם בהל' ביאת מקדש (שם הלכה ד-ה וי') שפסק הרמב"ם בכל מיני ספיקות בקידוש ידים ורגלים דעבודתו כשרה וכתב הכסף משנה (שם ושם) דהיינו מדהוי אבעיא דלא אפשטא (שם כ, ב וכא, א) לא פסל הרמב"ם את העבודה מספק., ומדוע לא נימא כמו בחולין ד"בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, עד שיודע לך במה נשחטה", וה"נ העבודות הרי באות להתיר ולכפר, וטרם שאנו יודעים זאת בודאי לא כיפר?1259בספרו (המצויין להלן) כתב הגהמ"ח שרק במקומות אלו הכשיר הרמב"ם בספק, אכן לכאורה הרמב"ם נוקט דרך זו לאורך כל עניני קדשים, ראה ספר מנחת אברהם (מנחות ד, א) שהביא מש"כ החזון איש שבילדותו שלח מכתב שאלה להגר"ח סולובייצי'ק שהרמב"ם פוסק בסדר קדשים כל בעיות דלא נפשטו לקולא והיא פליאה עצומה, ולא קיבל מכתב תשובה, ומציין החזון איש שהיתה לו רשימה גדולה מעין אלו והא אחדים מהם: הל' פסולי המוקדשין (פי"א הכ"ח); תמידין ומוספין (פ"ח ה"ג); מעשה הקרבנות (פי"ג הי"ג); כלי המקדש (הנ"ל) וכהנה רבות מאוד.
[וראה בספר קדשי יהושע (ח"ד סי' שמו-שפג) שהביא רשימה גדולה של אבעיות בקדשים אשר פסק בהם הרמב"ם שעבודתו כשרה בדיעבד ומאידך מקומות רבים אחרים שפסק הרמב"ם שעבודתו פסולה].
ובסוף דבריו שם כתב החזון איש שאולי הרמב"ם לשיטתו שכל הספיקות מדבריהם, וכתירוץ זה כן כתב האור שמח (פסולי המוקדשין פ"א הי"ח). ולפי"ז תתיישב קושית הקרן אורה (זבחים יט, ב) דאף שאין פוסלין העבודה מספק, מ"מ היאך החליט הרמב"ם שעבודתו כשרה, הא הבשר אסור באכילה דלמא הקרבן פסול, וכן קשה בהיתר מחוסר כיפורים בכה"ג, ולדבריהם אתי שפיר. וראה מנחת חינוך (מצוה שז) שהקשה דנהי דלא החמירו בקדשים, מכל מקום היאך מהני להתיר את העומר (אבעיא במנחות סט, א ודברי הרמב"ם תמידין ומוספין הנ"ל), דמספק נעמיד אחזקה ולא יתיר. וקושיא זו קשה לכאורה גם לדרכם של האו"ש והחזון איש. וע"ע נתיבות הקדש (זבחים שם) בשם הגרי"ז.
וכן בהלכות כלי המקדש כתב הרמב"ם: "וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק, ולא יצא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת, ואם היה שם אחד מכל אלו עבודתו כשירה", והנה כל אלו הדברים הם אבעיא דלא איפשטא (בזבחים יט, א) ופסק הרמב"ם דלכתחילה לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשרה. ובכסף משנה שם שאין לנו לפסול העבודה מספק (אלא שהכס"מ שם הוסיף ולהביא חולין לעזרה), ועיין בהערה הבאה קושיות האחרונים מדוע הוכשר הבשר וכדומה.
ובספרו דרך הקודש הביא הגהמ"ח דוגמה נוספת והיא מדברי הרמב"ם בהל' ביאת מקדש (שם הלכה ד-ה וי') שפסק הרמב"ם בכל מיני ספיקות בקידוש ידים ורגלים דעבודתו כשרה וכתב הכסף משנה (שם ושם) דהיינו מדהוי אבעיא דלא אפשטא (שם כ, ב וכא, א) לא פסל הרמב"ם את העבודה מספק., ומדוע לא נימא כמו בחולין ד"בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, עד שיודע לך במה נשחטה", וה"נ העבודות הרי באות להתיר ולכפר, וטרם שאנו יודעים זאת בודאי לא כיפר?1259בספרו (המצויין להלן) כתב הגהמ"ח שרק במקומות אלו הכשיר הרמב"ם בספק, אכן לכאורה הרמב"ם נוקט דרך זו לאורך כל עניני קדשים, ראה ספר מנחת אברהם (מנחות ד, א) שהביא מש"כ החזון איש שבילדותו שלח מכתב שאלה להגר"ח סולובייצי'ק שהרמב"ם פוסק בסדר קדשים כל בעיות דלא נפשטו לקולא והיא פליאה עצומה, ולא קיבל מכתב תשובה, ומציין החזון איש שהיתה לו רשימה גדולה מעין אלו והא אחדים מהם: הל' פסולי המוקדשין (פי"א הכ"ח); תמידין ומוספין (פ"ח ה"ג); מעשה הקרבנות (פי"ג הי"ג); כלי המקדש (הנ"ל) וכהנה רבות מאוד.
[וראה בספר קדשי יהושע (ח"ד סי' שמו-שפג) שהביא רשימה גדולה של אבעיות בקדשים אשר פסק בהם הרמב"ם שעבודתו כשרה בדיעבד ומאידך מקומות רבים אחרים שפסק הרמב"ם שעבודתו פסולה].
ובסוף דבריו שם כתב החזון איש שאולי הרמב"ם לשיטתו שכל הספיקות מדבריהם, וכתירוץ זה כן כתב האור שמח (פסולי המוקדשין פ"א הי"ח). ולפי"ז תתיישב קושית הקרן אורה (זבחים יט, ב) דאף שאין פוסלין העבודה מספק, מ"מ היאך החליט הרמב"ם שעבודתו כשרה, הא הבשר אסור באכילה דלמא הקרבן פסול, וכן קשה בהיתר מחוסר כיפורים בכה"ג, ולדבריהם אתי שפיר. וראה מנחת חינוך (מצוה שז) שהקשה דנהי דלא החמירו בקדשים, מכל מקום היאך מהני להתיר את העומר (אבעיא במנחות סט, א ודברי הרמב"ם תמידין ומוספין הנ"ל), דמספק נעמיד אחזקה ולא יתיר. וקושיא זו קשה לכאורה גם לדרכם של האו"ש והחזון איש. וע"ע נתיבות הקדש (זבחים שם) בשם הגרי"ז.
3
ד׳אבל כפי שאמרנו ניחא, דכל ספק כפרה הוא ספק בעצם קמי שמיא ולא רק ספק בפועל לענין התנהגות בני אדם לבד, וע"ז לא שייך גדר חזקה1260בשו"ת בית יצחק (שמעלקס, יו"ד ח"א סי' ב – שולי המכתב אות ג, הביא דברי הש"ס הוריות (ד, א) וירושלמי (פסחים פ"ח ה"ב) כל הספיקות וכו' נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר. ועיי"ש בבית יצחק שאולי זהו מקורו של הרמב"ם, אלא שנתחבט בטעמו של דבר ומדוע יהני בכל הספיקות וכן מדוע יתיר במחוסר כפרה, ועיין נמי בכעי"ז במקדש דוד (סימן לו סק"א) שיישב לפי"ז דברי הרמב"ם גבי חציצה, וכתב שחיוב קרבן הוא כחיוב ממון שמספק אין צריך להביא, וצ"ת (ובפרט שבהרבה דוגמאות הוי איני יודע אם פרעתיך).
אמנם גם לדרכו של הגהמ"ח אינו מובן מדוע הקרבן כשר בדיעבד, דנהי דספק כפרה לא שייך חזקה מכל מקום מידי ספק לא יצאנו ומדוע החליט הרמב"ם שעבודתו כשרה ומשמע לכל מילי. וע"ע להלן (אות נ) לענין ספק דאורייתא לחומרא בפסול ממשקה ישראל, ומה שהוסיף שם הגהמ"ח לענין "לכתחילה לא יקריב ואם הקריב הורצה", ודו"ק. (ועי' בספרנו דרך הקודש שמעתתא י' פ"ח)1261שם הלך הגהמ"ח בדרך אחרת, ועמד גם על שתי נקודות נוספות, האחת, שרק במקומות אלו פסק הרמב"ם שאין לפסול את העבודה מספק (וראה בהערה הקודמת). והשניה, שהראב"ד השיג רק בעובד בגומא דאין דרך שירות. וביאר הגהמ"ח לדרכו בכמה מקומות (ראה מדה ב אות כ) שכל חזקה מעמידים על העדר סיבה, והנה בקדושת הכהן לעבודה ישנם כמה סיבות המביאות לקדושת העבודה, האחת הינה עצם קדושת הכהן, והשניה, היא קידוש נוסף, כגון: מה שהוא לבוש בגדים, מה שהוא מקודש ידים ורגלים, מה שהוא עומד ברצפה, וכמו בכל דבר אשר יש לו שתי סיבות יש לדון מהו ה'סיבה' ומהו 'העדר הסיבה', כך יש לדון כך מהי הסיבה המקדשת את הכהן ומה נחשב רק כהעדר סיבה אשר בעלדיו תועדר הקדושה הראשונה, ומבאר הגהמ"ח שה'סיבה' היא עצם קדושת הכהן וכל האחרים הינם 'העדר סיבה', דהיינו שהעדר אחד מאלו (קידוש בגדים, קידוש יו"ר, קידוש רצפה) מסלקים את קדושת הכהן העצמית, ובהיותם אינם תוספת קדושה אלא להיפך אי-סילוק קדושת הכהן. ובכן, אדרבה, דוקא משום החזקה הכשיר הרמב"ם כי בכל הספיקות הללו אנו מעמידים על העדר הסיבה וממילא נשארה לנו עצם קדושת הכהן ועבודתו כשרה. והראב"ד שהשיג הוא דוקא שם משום שהאבעיא היתה אם דרך שירות בכך אם לאו, דהיינו אם 'העבודה' היא שכשרה ובכה"ג לא מהני להעמיד על החזקה..
אמנם גם לדרכו של הגהמ"ח אינו מובן מדוע הקרבן כשר בדיעבד, דנהי דספק כפרה לא שייך חזקה מכל מקום מידי ספק לא יצאנו ומדוע החליט הרמב"ם שעבודתו כשרה ומשמע לכל מילי. וע"ע להלן (אות נ) לענין ספק דאורייתא לחומרא בפסול ממשקה ישראל, ומה שהוסיף שם הגהמ"ח לענין "לכתחילה לא יקריב ואם הקריב הורצה", ודו"ק. (ועי' בספרנו דרך הקודש שמעתתא י' פ"ח)1261שם הלך הגהמ"ח בדרך אחרת, ועמד גם על שתי נקודות נוספות, האחת, שרק במקומות אלו פסק הרמב"ם שאין לפסול את העבודה מספק (וראה בהערה הקודמת). והשניה, שהראב"ד השיג רק בעובד בגומא דאין דרך שירות. וביאר הגהמ"ח לדרכו בכמה מקומות (ראה מדה ב אות כ) שכל חזקה מעמידים על העדר סיבה, והנה בקדושת הכהן לעבודה ישנם כמה סיבות המביאות לקדושת העבודה, האחת הינה עצם קדושת הכהן, והשניה, היא קידוש נוסף, כגון: מה שהוא לבוש בגדים, מה שהוא מקודש ידים ורגלים, מה שהוא עומד ברצפה, וכמו בכל דבר אשר יש לו שתי סיבות יש לדון מהו ה'סיבה' ומהו 'העדר הסיבה', כך יש לדון כך מהי הסיבה המקדשת את הכהן ומה נחשב רק כהעדר סיבה אשר בעלדיו תועדר הקדושה הראשונה, ומבאר הגהמ"ח שה'סיבה' היא עצם קדושת הכהן וכל האחרים הינם 'העדר סיבה', דהיינו שהעדר אחד מאלו (קידוש בגדים, קידוש יו"ר, קידוש רצפה) מסלקים את קדושת הכהן העצמית, ובהיותם אינם תוספת קדושה אלא להיפך אי-סילוק קדושת הכהן. ובכן, אדרבה, דוקא משום החזקה הכשיר הרמב"ם כי בכל הספיקות הללו אנו מעמידים על העדר הסיבה וממילא נשארה לנו עצם קדושת הכהן ועבודתו כשרה. והראב"ד שהשיג הוא דוקא שם משום שהאבעיא היתה אם דרך שירות בכך אם לאו, דהיינו אם 'העבודה' היא שכשרה ובכה"ג לא מהני להעמיד על החזקה..
4