המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל ס״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XIV 65

א׳ואפשר עוד להוסיף נמוק בזה, כי כל טענתו של הגאון הנ"ל הוא מצד זה, שמא יצטרך לשלם מטעם שיעבודא דר"נ שתי פעמים. אכן, הלא תמיד ב"איני יודע אם פרעתיך" הוא משלם אולי שתי פעמים, כי שמא כבר פרע פעם אחת, אלא שזהו הוא הדין, שכל זמן שאינו יודע בודאי שכבר פרע הוא חייב מספק ואפילו אם יוצא מזה שיפרע פעמיים, ולא עדיף אינו יודע שמא יפרע עוד פעם מאינו יודע שמא פרע, - וכך הוא הדין ואין שום סתירה בדבר שעכשיו יפרע מטעם ממ"נ, או מצד חובו בעצמו, או מצד חוב של שיעבודא דר"נ ואח"כ ישלם עוד פעם אינו יודע אם פרע. כי ס"ס, הלא יתכן שבאמת הוא חייב פעמיים: פעם מצד השט"ח שיש לאחרים עליו ופעם מצד החוב שיש עליו ליוסף בן שמעון השני, אלא שככה בלי השיעבודא דר"נ, הנה החיוב הוא ודאי והספק הוא רק בשמא יפרע פעמיים, וזה, כאמור, לא עדיף מאינו יודע אם פרע.
1
ב׳ועוד נימא אחת בזה: כי אי אפשר שזה שטען איני יודע אם נתחייבתי ישמש עוד לזכותו יותר מאילו טען ברי שלא נתחייב, כי הלא בציור הנ"ל, אם היה טוען ברי שלא הוא היוסף בן שמעון שנתן את השטר היה עכ"פ מחוייב מטעם שיעבודא דר"נ, ואיך אפשר שטענת איני יודע שלו תשמש עוד סבה לפטור!1354ניתן היה לבאר את המחלוקת בין האור שמח לגהמ"ח על ידי מדה זו גופא, כי הגהמ"ח דן ב'עצם' הכלל של שעבודא דר' נתן, אשר בין אם נסביר שהוא מטעם שעבוד על שעבוד ובין אם השעבוד בא ישירות על השני, אין סברא לומר שמכיון שהוא לא יודע מהחוב האחר יופקע ממנו שעבוד זה. אכן, דעת האור שמח היא, שמהילפותא ד"והאיש אשר אתה נושה בו" ילפינן לא רק לשעבוד בעצם אלא גם להלכה שבפועל כלומר לכך שהמלוה הראשון יכול להוציא את הממון מהלוה השני. אלא שכל זה הוא כאשר אנו קובעים שבפועל היתה גביית החוב, משא"כ בדוגמאו הנ"ל, הלא, הטענה היא שאנו נקבע שלא החוב ההוא נגבה אלא חוב אחר, ובכה"ג שלא יצא החוב שבעצם לידי גביה בפועל לא נתחדש הכתוב.
ובזה תתיישב קושית הגהמ"ח, כי אם אמנם היה ידוע בודאות שאינו חייב לו חוב נוסף, בהכרח שהיתה הגביה חלה על שעבודא דר' נתן, אבל כאן שגם לאחר הגביה אנו נאמר שמא לא נגבה חוב זה אלא חוב אחר, ליכא לההלכה דשעבודא דר' נתן. נמצא שלא ה'איני יודע' 'סיבת' הפטור אלא המסובב שבזה מה שע"י האיני יודע יש ספק אם ייגבה החוב אותו רוצים לגבות על ידי הך שעבודא דר"נ, ודו"ק.
2