המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 11

א׳⁷³במהדורה ראשונה לא סומנה אות יא, והעיר על כך הרהמ"ח ב'תוכן הענינים'. במהדורה זו הוספנו כאן אות זו, לפי הענין.ובזה אפשר לנמק ג"כ את הפשיטות שבתוס' נזיר (יא, א ד"ה דהוי) דנזירות אי אפשר לקבל ע"י שליח. והאחרונים⁷⁴ראה בדרך הקודש (שמעתתא ו פרק ג) שהביא ג' קושיות: א. קושית הגאון רעק"א בגליון הש"ס (נזיר שם) ובתשובותיו (סי' מח) דמה יענו בהא דנדרים (ס, א) קונם רחיצת עולם עלי אם ארחץ, אלמא דמהני תנאי בנדרים, הא אי אפשר לקיימו ע"י שליח ותנאי בטל ומעשה קיים. ב. קושיות הנו"ב (במהדורא קמא חלק יו"ד סי' לה) מהא דשבועות (כח, א) שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה, אלמא דמהני תנאי בשבועה וע"כ יקשה כנ"ל. ג. קושית בנו הגאון (במהדורא תנינא שם) מהא דשבועות (לד, ב) דעל הא דפרכינן שם אדגמר ג"ש ממעילה נגמר מעדות, ומשנינן "מסתברא ממעילה ה"ל למילף שכן מעילה בכל, נהנה, בקבוע, חומש, ואשם, אדרבא מעדות ה"ל למילף שכן חטא, הדיוט, בשבועה, תבעיה וכפריה, ואואין, הנך נפישין", ופי' רש"י דתבעיה וכפריה חדא היא, ואי נימא דאינה מועלת שליחות בשבועה א"כ הרי איכא עוד חדא דלא דמיא למעילה אך דמי לעדות היינו שליחות, דמעילה איתא בשליחות לחייבו בקרבן דהא גמרינן חטא מתרומה ושבועה ליתא בשליחות לחייב קרבן המשלח. באו על זה בחבילי קושיות ושאלו, א"כ גם בקבלת נדרים ושבועה לא תועיל שליחות, וכיון דקי"ל שבכל מקום שלא מועילה שליחות אין ג"כ תנאי, והלא אנחנו מוצאים שיש תנאי גם בנדרים וגם בשבועות כמבואר בהרבה מקומות בש"ס?

ב׳אך לפ"ז אפשר להגיד שזהו דין מיוחד בנזירות שלא שייך הגדר שליחות, כי גם בנזירות איננו הוא הפועל של הפועל יוצא, אלא הפועל יוצא בא ממילא ע"י דיני התורה. וינומק הדבר עפ"י מה שכבר הארכנו בכמה מקומות⁷⁵ח"א סי' נג-נד., ששיטת המהרי"ט⁷⁶ראה בדרך הקודש (שם ובשמעתתא ג פרק א ואילך בהרחבה), וע"ע בספרנו זה (מדה ח אות ח-יב), ובמבוא (סוף פרק ג אות כג, ובפרק ט אות ב), ועוד מקומות. וראה גם מה שכתב הגהמ"ח בספרו דרשות עזר אל עמי (סוף מאמר כה). בנזירות היא הנכונה, שאין בנזירות לא איסור חפצא ולא איסור גברא, אלא שע"י מה שאמר הריני נזיר מתהוה עליו תואר קדושה, ולמי שיש לו תואר קדושה שכזה מטילה התורה אסורים מיוחדים. וזהו ההבדל בין נדר ושבועה לנזירות, ששני הראשונים המה בכלל "לאסור אסר על נפשו", כי הנודר והנשבע המה המקבלים את האיסור, והמה בכלל בעלי הפעולה, ולא כן בנזירות שהפעולה נעשית ממילא כמו החליצה⁷⁷לכאורה תירוצו אינו מובן, הא בנזירות ג"כ מהני תנאי כמפורש בכמה משניות (ראה נזיר לד, א ואכמ"ל) אף דלא הוי בשליחות, והדרא קושיא לדוכתה עכ"פ בנזירות. ובאמת שכבר הקשו כן הראשונים עיין תוספות הנ"ל (נזיר יא, א) וריטב"א (כתובות עד, א), ועיי"ש בריטב"א שסברא היא שיהני נזירות כפי שהתנה, שנאמר כי יפליא אין לנו אלא כמו שהפליא. ואמנם לעיקר הקושיא שבכאן יש לומר כדלעיל, דדוקא לענין שליחות מהני מה שלא נעשה הפועל יוצא על ידו, משא"כ לענין תנאי כיון שאף לסברת המהרי"ט בעינן למחשבה יחד עם הפעולה ע"כ מהני תנאי ואינו שייך לכלל דכל מלתא וכו'..