המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא י״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 13
א׳וחקירות כאלה אם ההדגשה היא בהפועל או בהפעולה או בהפועל יוצא, מתעוררות בהרבה מצוות ועבירות.
1
ב׳נקח למשל, את המצוה האחרונה בתורה, מצות כתיבת ספר תורה שאומר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", שגם בזה יש להסתפק, אם המצוה על כל אדם לכתוב ס"ת, זאת אומרת, המצוה בהפועל, או המצוה שיכתב ס"ת - המצוה בהפעולה, או שהמצוה שירכוש לו ס"ת, כלומר, המצוה בהפועל יוצא שבזה.
2
ג׳והנה מביאים ראיה ממנחות (ל, א): "אר"י אמר רב, הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני". והלשון כאלו חוטף מורה דכן קיים את המצוה, אלא שאינה מן המובחר, ומשמע שהמצוה היא בהפועל יוצא שבזה.
3
ד׳אך מלשון הרמב"ם83תפילין ומזוזה וס"ת פ"ז ה"א.: "מ"ע על כל איש וכו' לכתוב לו ס"ת, אע"פ וכו', ואם כתבו בידיו וכו', אם אינו יודע לכתוב אחרים כותבים לו וכו' כאלו כתבו כולו"84המשך זה דכאילו כתבו כולו, לא כתב הרמב"ם על אחרים הכותבים לו אלא על המגיה אות בספר תורה, וראה לקמיה., משמע דלעולם המצוה שהוא בעצמו יכתוב לו הס"ת, ומשמע ג"כ שאם אינו יודע לכתוב וכותב זאת ע"י אחר אין אנו באים בזה מטעם שליחו של אדם כמותו כבכ"מ, אלא שבזה יש חידוש מיוחד, שאם אינו יכול בעצמו אין עצה אחרת רק שיכתוב ע"י אחרים85בדומה לזה מצינו בדרכי משה הל מילה (יו"ד סי' רסד) בשם האור זרוע, שאב היודע למול צריך למול בעצמו ולא ע"י מוהל, והאריכו האחרונים בדבריו ואם תלוי בגדרי שליחות או שהוא דין בפני עצמו. ובאמת דמסברא היה אפשר לומר להיפך, דדוקא אם יודע למול מהני שליחות, אבל אם אינו יודע למול אפשר דלא מהני שליחות מדינא דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד שלוחיה נמי לא מצי למיעבד. וכבר עמד בזה הגהמ"ח גופיה באות הבאה לגבי אשה, ושם כתב דתלוי אם המצוה היא ב'הפועל' וא"כ כאן דאזלינן לסברא זו לא יהני. ואף דכאן ה'לא מצי עביד' הוא במציאות, כבר דנו בזה הראשונים והאחרונים, שיש הסוברים דגם כה"ג מקרי 'לא מצי עביד' א"כ ה"ה כאן, וכ"כ להדיא המחנ"א (שלוחין סי' כה) לענין מילה דהיכא דלא יודע למול לא יכול למנות שליח. וע"ע קצוה"ח (סי' שפב סק"ב), ואכמ"ל., וכמו שכתב שם אחר זה: "וכל הכותב ספר תורה אפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו", שמובן שמה רק "כאילו", אבל ס"ס אי אפשר להגיד שנקרא שכתב ממש, מפני שכאמור, שבמקום שההגדרה היא בהפועל ולא בהפעולה אין בזה גדר שליחות.
4
ה׳וג"כ נראה שאם כותב ע"י אחר אנו באים בזה לא מטעם שליחות אך מטעם שכירות, שיש לזה מושג אחר כמו שאמרי' בב"מ (י, א) "יד פועל כיד בעה"ב"86לכאורה אין זה משמעות הרמב"ם, ואדרבה, מדחלקה הרמב"ם לתרתי דאם אין לו אחרים כותבים לו, ורק אח"כ הוסיף דהמגיה כאילו כתב אות אחת, משמע דכשאחרים כותבין לו הוי מדין שליחות (וכן מבואר במנ"ח ובבית הלוי המצויינים בסמוך) אלא דמצוה בו יותר מבשלוחו, ולא עוד אלא דבס"ת נתחדש עוד דהוי כאילו קבלה מהר סיני, ועיין בנמוק"י (להל' סת"ם) משום דאמרינן שהיה טורח לקבלה במדבר וזה שייך רק בכותב בעצמו, וכמש"כ השפת אמת (מנחות שם). אך ראה יפה ללב (יו"ד שם סק"ב) בשם דרכי הים דבאינו יודע לכתוב (או באופן שרוצה שיהיה מהודר יותר) יש לו שכר דקבלה מהר סיני.
ועיין עוד ישמח משה (הפטרת עקב) דס"ל דלא אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו היכא שמשלם שכר, אכן במשנת חכמים (שער כתיבת ס"ת א ס"ק לה) תמה עליו מהלכה זו. אך להנ"ל אתי שפיר, דבס"ת איכא ענין נוסף במה שטורח בגופו טרחה זו של כתיבת התורה ולזה לא מהני תשלום שכר (ויל"ע להך דס"ל דמהני הגהת אות אחת, היאך מהני הגהת אות אחת לגדר שכר זה).
ואולי דיוק הגהמ"ח הוא ממש"כ הרמב"ם דאם אינו יודע לכתוב יכתבו לו אחרים, ומשמע דביודע לכתוב לא יצא ידי חובה. ועיין חיי אדם (כלל סח ס"ז) בשם המבי"ט שהסתפק במי שיודע לכתוב אך אינו כותב מהודר אם עדיף שיקח סופר במקומו או דמצוה בו יותר מבשלוחו, ומשמע דמהני שליחות גם ביודע לכתוב, ודו"ק.
ובאמת דגם ההמשך דכאילו כתבו כולו משמע דמקיים מצוה גמורה, דאם באמת המצוה היא רק ב'הפועל' ולא ב'פעולה' א"כ לא מהני על זה שליחות והו"ל להרמב"ם לומר דלא יצא ידי חובה. ונצטרך לומר לדעת הגהמ"ח דלהרמב"ם איכא ב' דינים בהמצוה, האחד הוא ה'פועל' והשני הוא ה'פעולה' ולכתחילה בעינן גם ל'הפועל', אלא דצ"ע מנא ליה.
והיה מקום לומר דלהרמב"ם מהני ה'פועל יוצא' אבל רק לפוטרו מהחיוב ולא בשביל קיום. אך זה אינו דהא דבהניחו לו אבותיו לא מהני והיינו משום דאינו נפטר המצוה ב'הפועל יוצא' רק בה'פעולה' וא"כ איכא ב' גדרים בקיום המצוה וצ"ע מקור הדין.
והנה הרמב"ם השמיט דינא דלוקח ס"ת מן השוק, ויש לומר בתרי אנפי, או דנכלל בדין הניחו לו אבותיו כיון שלא היה מעשה כתיבה ולא יצא (וכ"כ המנ"ח מצוה תריג והבית הלוי ח"א סי' ו), או דלענין חלק המצוה שבפעולה לא בעינן פעולת כתיבה בדוקא רק בעינן שיהיה קיום המצוה על ידי מעשה בפועל ולא באופן שנעשה ממילא ולכן לא מהני ירושה (וכ"כ בשו"ת שרידי אש סי' עז). והאחרונים האריכו בכל פרט ופרט בזה, וכבר כתבו לדייק מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה יח) דאם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או שישכור מי שיכתבהו לו, ומשמע דמהני קנין בדיעבד. וע"ע בבית שערים המצויין לקמיה, ואכמ"ל.
ובעיקר הדיוק ד'כאילו כתבו כולו', עיין בבא בתרא (יד, א) שרב אמי כתב בד' מאות ספרי תורה פסוק אחד, וביארו הראשונים דאם קונה וגם מגיה הוי כאילו כתבו כולו לענין דלא חשיב חוטף מצוה מן השוק (ולדעת רש"י במנחות ל, א קיים מצוה רק דלא הוי מן המובחר ודלא כשיטת הרמ"א ביו"ד סי' רע ס"א. אבל ברמב"ם הוא כנ"ל), אלא אדרבא הוי כאילו קבלה מהר סיני (ולא דמי למה שדן השאג"א ביורש ומגיה, ודו"ק), וא"כ יש לומר גם בכוונת הרמב"ם כן דהוא כאילו כתבו כולו ולא הוי ככותב על ידי שליח, וכ"כ להדיא האחרונים, ראה: ר' זאביל אייגר המובא בשו"ת רעק"א (החדשות סי' עג) והסכים עמו הרע"א; שולחן גבוה (יו"ד סי' רע סק"ג); אבי עזרי על הרמב"ם (הל' סת"ם שם), ועוד אחרונים.. ועי' במחנה אפרים87שלוחין ושותפין סי' יא. שמחדש ג"כ דאף בעכו"ם דלאו בני שליחות נינהו, בכ"ז מטעם פועל כן מהני88הנה ברמב"ם לא כתב דמהני דוקא שכירות ומשמע דכל שליח מהני, אכן בחינוך כתב דאם אינו יודע לכתוב ישכור מי שיכתבהו לו (אכן לדברי הגהמ"ח דלקמיה בשיטת החינוך היה צריך להיות להיפוך, ודברי החינוך לקוחים מהרמב"ם בסהמ"צ). ואמנם ראה שו"ת בית שערים (סי' קסה) שדייק מהרמב"ם שכתב דמצוה לכתוב משלו ולא כתב לכתוב בעצמו, דגם בעיקר המצוה העיקר הוא שיהיה 'משלו' ולא מדין שליחות הוא (ולפי"ז שליח בחנם לא יהני, ודו"ק). וע"ע אמרי בינה (או"ח סי' יא) שהביא דעת ההפלאה שדייק בדברי הרמב"ם דהוא מדין שליחות והוא עצמו תמה עליו דמדברי הרמב"ם מוכח דלא בעינן שליחות וסגי שישתדל עבור זה, וע"ע בשיעורי הגרש"ר (סנהדרין כא, ב אות רלב) שחקר ג"כ בזה. וע"ע מחנה חיים (ח"א סי' ח); חסד לאברהם (מהדו"ק יו"ד סי' פד)..
ועיין עוד ישמח משה (הפטרת עקב) דס"ל דלא אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו היכא שמשלם שכר, אכן במשנת חכמים (שער כתיבת ס"ת א ס"ק לה) תמה עליו מהלכה זו. אך להנ"ל אתי שפיר, דבס"ת איכא ענין נוסף במה שטורח בגופו טרחה זו של כתיבת התורה ולזה לא מהני תשלום שכר (ויל"ע להך דס"ל דמהני הגהת אות אחת, היאך מהני הגהת אות אחת לגדר שכר זה).
ואולי דיוק הגהמ"ח הוא ממש"כ הרמב"ם דאם אינו יודע לכתוב יכתבו לו אחרים, ומשמע דביודע לכתוב לא יצא ידי חובה. ועיין חיי אדם (כלל סח ס"ז) בשם המבי"ט שהסתפק במי שיודע לכתוב אך אינו כותב מהודר אם עדיף שיקח סופר במקומו או דמצוה בו יותר מבשלוחו, ומשמע דמהני שליחות גם ביודע לכתוב, ודו"ק.
ובאמת דגם ההמשך דכאילו כתבו כולו משמע דמקיים מצוה גמורה, דאם באמת המצוה היא רק ב'הפועל' ולא ב'פעולה' א"כ לא מהני על זה שליחות והו"ל להרמב"ם לומר דלא יצא ידי חובה. ונצטרך לומר לדעת הגהמ"ח דלהרמב"ם איכא ב' דינים בהמצוה, האחד הוא ה'פועל' והשני הוא ה'פעולה' ולכתחילה בעינן גם ל'הפועל', אלא דצ"ע מנא ליה.
והיה מקום לומר דלהרמב"ם מהני ה'פועל יוצא' אבל רק לפוטרו מהחיוב ולא בשביל קיום. אך זה אינו דהא דבהניחו לו אבותיו לא מהני והיינו משום דאינו נפטר המצוה ב'הפועל יוצא' רק בה'פעולה' וא"כ איכא ב' גדרים בקיום המצוה וצ"ע מקור הדין.
והנה הרמב"ם השמיט דינא דלוקח ס"ת מן השוק, ויש לומר בתרי אנפי, או דנכלל בדין הניחו לו אבותיו כיון שלא היה מעשה כתיבה ולא יצא (וכ"כ המנ"ח מצוה תריג והבית הלוי ח"א סי' ו), או דלענין חלק המצוה שבפעולה לא בעינן פעולת כתיבה בדוקא רק בעינן שיהיה קיום המצוה על ידי מעשה בפועל ולא באופן שנעשה ממילא ולכן לא מהני ירושה (וכ"כ בשו"ת שרידי אש סי' עז). והאחרונים האריכו בכל פרט ופרט בזה, וכבר כתבו לדייק מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה יח) דאם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או שישכור מי שיכתבהו לו, ומשמע דמהני קנין בדיעבד. וע"ע בבית שערים המצויין לקמיה, ואכמ"ל.
ובעיקר הדיוק ד'כאילו כתבו כולו', עיין בבא בתרא (יד, א) שרב אמי כתב בד' מאות ספרי תורה פסוק אחד, וביארו הראשונים דאם קונה וגם מגיה הוי כאילו כתבו כולו לענין דלא חשיב חוטף מצוה מן השוק (ולדעת רש"י במנחות ל, א קיים מצוה רק דלא הוי מן המובחר ודלא כשיטת הרמ"א ביו"ד סי' רע ס"א. אבל ברמב"ם הוא כנ"ל), אלא אדרבא הוי כאילו קבלה מהר סיני (ולא דמי למה שדן השאג"א ביורש ומגיה, ודו"ק), וא"כ יש לומר גם בכוונת הרמב"ם כן דהוא כאילו כתבו כולו ולא הוי ככותב על ידי שליח, וכ"כ להדיא האחרונים, ראה: ר' זאביל אייגר המובא בשו"ת רעק"א (החדשות סי' עג) והסכים עמו הרע"א; שולחן גבוה (יו"ד סי' רע סק"ג); אבי עזרי על הרמב"ם (הל' סת"ם שם), ועוד אחרונים.. ועי' במחנה אפרים87שלוחין ושותפין סי' יא. שמחדש ג"כ דאף בעכו"ם דלאו בני שליחות נינהו, בכ"ז מטעם פועל כן מהני88הנה ברמב"ם לא כתב דמהני דוקא שכירות ומשמע דכל שליח מהני, אכן בחינוך כתב דאם אינו יודע לכתוב ישכור מי שיכתבהו לו (אכן לדברי הגהמ"ח דלקמיה בשיטת החינוך היה צריך להיות להיפוך, ודברי החינוך לקוחים מהרמב"ם בסהמ"צ). ואמנם ראה שו"ת בית שערים (סי' קסה) שדייק מהרמב"ם שכתב דמצוה לכתוב משלו ולא כתב לכתוב בעצמו, דגם בעיקר המצוה העיקר הוא שיהיה 'משלו' ולא מדין שליחות הוא (ולפי"ז שליח בחנם לא יהני, ודו"ק). וע"ע אמרי בינה (או"ח סי' יא) שהביא דעת ההפלאה שדייק בדברי הרמב"ם דהוא מדין שליחות והוא עצמו תמה עליו דמדברי הרמב"ם מוכח דלא בעינן שליחות וסגי שישתדל עבור זה, וע"ע בשיעורי הגרש"ר (סנהדרין כא, ב אות רלב) שחקר ג"כ בזה. וע"ע מחנה חיים (ח"א סי' ח); חסד לאברהם (מהדו"ק יו"ד סי' פד)..
5
ו׳ועי' במנ"ח שמדייק מדברי הרמב"ם הללו שאפילו אם יכתוב ס"ת וימכור או יתן לאחרים ג"כ קיים את המצוה. והוא כנ"ל שהמצוה לדעת הרמב"ם היא במה שפועל בהכתיבה, ואע"פ שבפ"ג מהל' מלכים כתב דאם נאבד לו הספר צריך לכתוב לו ס"ת אחר? אך לגבי מלך שאני, כי שם נאמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".
6
ז׳ונראה שהחינוך חולק על זה. כי הוא כותב בנוגע למצוה זו בלשון אחרת: "שנצטויני להיות לכל אחד מישראל ס"ת ואם כתבו בידו הרי זה משובח ואהוב מאד". ומשמע שסובר שעיקר המצוה הוא בהפועל יוצא, שיהיה לו ס"ת.
7