המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא י״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 18
א׳והיה אפשר להגדיר הגדרה כדלקמן: שכל פעולה הפועלת בלי שום הבדל מי היה הפועל ואפילו כשפעל את זה בלי שליחות כלל, אז ממילא אם יש בפעולה זו ג"כ מצוה ידועה על אדם אחד, שאם עשה האדם הנ"ל שליח לא קיים את המצוה, והא בהא תליא. כי כיון שהפעולה פועלת גם בלי שליחות, הרי אין להמשלח כוח מיוחד בפעולה הזו שהיא פועלת גם בלעדו, אז שוב כבר לא שייכת שליחות בזה, ואפילו כשעשה שליח, זה הוי כלא עשה שליח, שהפעולה קיימת אבל הוא לא קיים את המצוה113ראה לעיל (סוף אות יב) לענין כהן הממנה כהן אחר דמקרי שליחות הגם שיכל לעשות העבודה בעצמו. ואמנם שם הכהן הראשון הוא בעל הקרבן ואולי אין הדין כן בכהן שזכה בגורל בק"צ, ועיין בענין זה במו"מ של האדר"ת עם הג"ר שלמה נתן קוטלר (בספר כרם שלמה חו"מ סי' פה), ושם נקט בפשיטות דא"א למנות שליח, אכן בספר חיי עולם נטע (סי' פו-פז) נקט בפשיטות להיפך, ועיין לעיל (אות יב שם) שהבאנו דבריו שאף שמהני שליחות מכל מקום לא מקרי שליחות ממש, דעיקר הנפעל בא מכח השליח ולא מכח המשלח אלא שנזקף לזכותו של השליח..
1
ב׳וזהו הגדר גם במילה ובכסוי הדם וגם בפדיון הבן, כי בודאי הילד מהול גם בלי שליחות, ויש כסוי הדם אף בלי שליחות ואינו צריך לכסות עוד פעם, כי הרי לא גרע מכסוי הרוח כמובן, וגם בפדיון הבן שקיימא לן שטורפים אף ממשועבדים, ואיננו צריך לפדות עוד פעם, ובשביל כך כשעשה שליח הוה כאלו לא עשה שליח שהמעשים קיימים, אבל המשלחים לא מקיימים את המצוות.
2
ג׳וע"י זה תתישב, כמובן, גם קושית האחרונים שמקשים114ראה: שו"ת פני יהושע (ח"א יו"ד סי' ג); בית מאיר (אה"ע סי' ה); נתיה"מ (סי' שמח סק"ד); ישועות יעקב (אה"ע שם); חת"ס (או"ח סי' פד) ועוד., מדוע באמירה לעכו"ם בשבת יש רק שבות, הלא יש בזה גם איסור דאורייתא, לפי המבואר בב"מ (עא, ב) דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם? ואמנם במדת "אמצעי ותכלית" (אות מד) הבאנו ע"ז תירוץ דבשבת לא שייכת שליחות, כי שם העבירה היא לא בהפעולה אלא בהפועל, בהאדם שאינו נח, ובזה לא שייך המושג של שליחות. אבל ממרוצת הדברים במדה זו115וראה לעיל אות ד. נתבאר שבאמת בכל מלאכת מחשבת האיסור הוא באמת בפעולה, במלאכת מחשבת, ורק אם אין מלאכה אלא האיסור הוא משום טרחא יתירה, שם כמובן האיסור הוא בהפועל, ובכן הדרא קושיא לדוכתה, בכל מלאכות בשבת מדוע יהיה האיסור באמירה לעכו"ם רק מצד שבות116אכן מרבית האחרונים תירצו בדרך זו, והדברים יבוארו לפמש"כ בנתיה"מ (שם) דרק דבר שהוא בעצמותו אסור אי אפשר לייחס למשלח (אפי' בשליחות של מעשה, עיין בדבריו בסי' קפב סק"ב דבזה לא נתמעט שליחות עכו"ם), אבל מלאכת גוי שבעצמותה אינה איסור אין חסרון בציווי הישראל, ונמצא דאף אם כדברי הגהמ"ח שהאיסור הוא ב'פעולה' מכל מקום אין ה'פעולה' מנותקת מ'הפועל', וההגדרה היא שהמלאכת מחשבת שאסרה תורה היא דוקא מלאכת מחשבת של ישראל דמלאכת עכו"ם אינה בכלל חילול שבת (אמנם עיין אתוון דאורייתא כלל י לענין נר שלא שבת ממלאכת עבירה, ואכמ"ל), וממילא דאין על זה איסור בשליחות עכו"ם לישראל.?
3
ד׳אכן לפ"ז מובן שאין כאן קושיה, כי אין כאן שלוחו של בעל הממון, אפילו אם הבעלים אומרים לעכו"ם שיעשה את המלאכה - כי אין המלאכה כשהיא לעצמה באה מכח וזכות הבעלים117עיין בהרחבה בגדרים אלו במש"כ השערי יושר (שער ז פרק ו-ז)..
4
ה׳והגמ' בב"מ הנ"ל, שאנו אומרים יש שליחות לעכו"ם לחומרא, הוא דוקא בדבר שכל השליח הוא מכח זכות הבעלות. למשל, "עכו"ם שלוה מעות מישראל ברבית ובקש להחזירם לו וכו', ואם העמידו אצל ישראל אסור". והטעם הוא כנ"ל מפני שלחומרא יש שליחות, ושם הוא בודאי ענין בעלות, דעל ישראל נעשה חיוב לשלם כיון שהעמידו אצל ישראל, אלא שמשלמו את החיוב ע"י עכו"ם, ורק באופן שכזה אנו אומרים יש שליחות לחומרא.
5
ו׳ועי' במשניות ר"ה פ"ב (מ"ח) בח' רעק"א שמקשה על דברי התוס' ביומא (נד, ב) שכתבו מכיון דכתבו גבי ע"ז לא תעשון תרי זימני עובר ג"כ ע"י אחרים שעשו כמצוותו, ומקשה שלפ"ז למה לן קרא למעט שליחות בעכו"ם, תיפוק ליה מזה דבעינן רבוי מיוחד של לא תעשון לחייב גם ע"י עכו"ם, שאין שליחות לעכו"ם בכל התורה כולה118ובאחרונים תירצו דמיירי באופן דליכא שליחות אף לעכו"ם כגון בקטן או בשליח עושה שליח דמילי לא מימסרן, ראה: תפארת ירושלים (ר"ה שם); שו"ת הריב"ד (סי' נט); מי יהודה (אה"ע סי' ח, ועיי"ש עוד); דבר אליהו (לרמן, סי' ח, ועיי"ש תירוץ נוסף); קול סופר (ר"ה שם). ובהר צבי (גליון הש"ס על ר"ה כד, א) כתב דדרך זו לא יהני לפי מה שיסד דבאופן דיש שליחות לעכו"ם לא בעינן כלל בן דעת אלא שיעשה מכח ציוויו ושוב גם ע"י קטן יהיה שליחות (וסברא זו שייכא לכאורה גם בשליח עושה שליח), וכן נקט הגהמ"ח לעיל (אות ב, עיי"ש בהערות), וראה עוד להלן (אות כח ואות לא).
עוד תירץ בזכרון יששכר (ר"ה שם) דמיירי שלא ציוה לו דרך מינוי אלא בדרך 'כל הרוצה' דלא חשיב שליחות (ובזה יש לומר דאף באינו בר חיובא לא יהיה שליחות דלא מקרי שנעשה 'מכחו', ויל"ע). ובדרך זו כתב גם בקובץ שיעורים (ח"ב סי' לו סק"ג) וחידש דקרא אסר אפילו שלא בדרך שליחות כלל כגון שאמר לקוף.
עוד כתבו בדרך הפוכה דאצטריך אתם גם אתם למעוטי פועל דלא נימא דידו כיד רבו (וכבר דנו בזה האחרונים אם בפועל יש שליחות לעכו"ם, רמז לזה הגהמ"ח לעיל), ראה: חמד מרדכי (עבודה זרה מג, ב); עם נקודות הכסף (עמ' נט).
ובעיקר הקושיא ראה: זכרון אבות (סי' עה); ברכת משה (שאצקס, יו"ד סו"ס כה); גנון והציל (ר"ה שם); הר צבי (ר"ה כד, א)
האיך אפשר להוכיח מכאן דאין שליחות לעכו"ם, דילמא רבי קרא לאסור גם כשעשה לו ישראל דאשלד"ע כיון דבלא"ה אומר דהך קרא לרבות לאסור גם ע"י שאינו בר שליחות, ודילמא רבי לישראל דאשלד"ע ומה"ת להוכיח מכאן דאין שליחות לעכו"ם, ואף דרש"י שם כתב דאחרים נכרים היינו כי רבן גמליאל לא היה מניח לישראל לעשות כן. ובמשיב דבר (פליישמאן) תמה עוד, דלולי קרא דגם אתם היינו לומדים לכה"ת דיש שליחות לעכו"ם. וע"ע במעשי למלך (הל' כלי המקדש פ"ב ה"ט) דחידוש הכתוב הוא דאפילו לחומרא ליכא שליחות. ובערוך לנר ורש"ש (ר"ה שם) כתבו דקרא איצטריך בגוונא שעשה בשבילו בלא שליחות ואסור להשהות אצלו.
ובהר צבי (שם) הקשה עוד, הא באמת קרא דגם אתם אינו מיותר דגם אצטריך לרבות דבישראל יש שליח, ועכו"ם ממילא נתמעט דלא נתרבה אלא דומיא דאתם, וע"ז כתב דאולי קושית רע"א על הגמרא דלמה אצטריך ליה להגמרא למילף מגם אתם ותפ"ל מדאצטריך לא תעשון, אבל לזה י"ל דדרך הגמרא למנקט דרשא הפשוטה ביותר, עכ"ד. ויל"ע בדבריו, דהא בקידושין (מא, ב) איתא להדיא דעיקר שליחות היה אפשר למילף בגירושין וקדשים ואתם גם אתם הוא רק למעוטי עכו"ם. וע"ע בספר אב בחכמה (בסוף התשובה הא' בדין חליצה) דמלא תעשון איכא ראיה רק על שליחות לחובתו ולא על שליחות לזכותו.?
עוד תירץ בזכרון יששכר (ר"ה שם) דמיירי שלא ציוה לו דרך מינוי אלא בדרך 'כל הרוצה' דלא חשיב שליחות (ובזה יש לומר דאף באינו בר חיובא לא יהיה שליחות דלא מקרי שנעשה 'מכחו', ויל"ע). ובדרך זו כתב גם בקובץ שיעורים (ח"ב סי' לו סק"ג) וחידש דקרא אסר אפילו שלא בדרך שליחות כלל כגון שאמר לקוף.
עוד כתבו בדרך הפוכה דאצטריך אתם גם אתם למעוטי פועל דלא נימא דידו כיד רבו (וכבר דנו בזה האחרונים אם בפועל יש שליחות לעכו"ם, רמז לזה הגהמ"ח לעיל), ראה: חמד מרדכי (עבודה זרה מג, ב); עם נקודות הכסף (עמ' נט).
ובעיקר הקושיא ראה: זכרון אבות (סי' עה); ברכת משה (שאצקס, יו"ד סו"ס כה); גנון והציל (ר"ה שם); הר צבי (ר"ה כד, א)
האיך אפשר להוכיח מכאן דאין שליחות לעכו"ם, דילמא רבי קרא לאסור גם כשעשה לו ישראל דאשלד"ע כיון דבלא"ה אומר דהך קרא לרבות לאסור גם ע"י שאינו בר שליחות, ודילמא רבי לישראל דאשלד"ע ומה"ת להוכיח מכאן דאין שליחות לעכו"ם, ואף דרש"י שם כתב דאחרים נכרים היינו כי רבן גמליאל לא היה מניח לישראל לעשות כן. ובמשיב דבר (פליישמאן) תמה עוד, דלולי קרא דגם אתם היינו לומדים לכה"ת דיש שליחות לעכו"ם. וע"ע במעשי למלך (הל' כלי המקדש פ"ב ה"ט) דחידוש הכתוב הוא דאפילו לחומרא ליכא שליחות. ובערוך לנר ורש"ש (ר"ה שם) כתבו דקרא איצטריך בגוונא שעשה בשבילו בלא שליחות ואסור להשהות אצלו.
ובהר צבי (שם) הקשה עוד, הא באמת קרא דגם אתם אינו מיותר דגם אצטריך לרבות דבישראל יש שליח, ועכו"ם ממילא נתמעט דלא נתרבה אלא דומיא דאתם, וע"ז כתב דאולי קושית רע"א על הגמרא דלמה אצטריך ליה להגמרא למילף מגם אתם ותפ"ל מדאצטריך לא תעשון, אבל לזה י"ל דדרך הגמרא למנקט דרשא הפשוטה ביותר, עכ"ד. ויל"ע בדבריו, דהא בקידושין (מא, ב) איתא להדיא דעיקר שליחות היה אפשר למילף בגירושין וקדשים ואתם גם אתם הוא רק למעוטי עכו"ם. וע"ע בספר אב בחכמה (בסוף התשובה הא' בדין חליצה) דמלא תעשון איכא ראיה רק על שליחות לחובתו ולא על שליחות לזכותו.?
6
ז׳אכן, כמובן, שלפי דברינו אין קושיה. דשם גבי ע"ז לולא רבי הכתוב לא היה שייך בזה הגדר שליחות, דלא שייך בזה בע"ז שלוחו של בעל הממון, ואפילו אם בעל הממון מצוה לעשות עבודה זרה, כי ס"ס אין העבירה באה מכח וזכות בעלות, וגם אין הפעולה מביאה שום שינוי בהבעלות, מה שאין כן בתרומה, היינו יכולים שפיר להגיד שיש שליחות כנ"ל, ושפיר אנו צריכים לקרא119ראה שו"ת זכרון אבות (שם) שכתב דדלמא לאו דלא תעשון חשיב כמו 'עבירות שבגוף', דכפי דאמרינן דמצוה שבגוף אין שליחות הכי נמי בעבירות שבגוף (כמבואר בבית מאיר ובחת"ס המצויינים לעיל), אלא שכתב דאין טעם להבין אמאי חשיב עבירות שבגוף. אכן להסברו של הגהמ"ח אינו תלוי באם ה'גוף' אסור או ה'מעשה' אלא האם יש בעבירה או במצוה ענין של 'בעלות' שאז שייך למסור כח זה לשליח או שהעבירה היא רק בגוף העושה..
7