המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ל״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 32

א׳ובאופן שכזה אפשר באמת לתת מדה אחת לכל עניני שליחות, ששליחות היא מסירת כח וזכות של המשלח להשליח¹⁶⁵ראה גם בהרחבה במש"כ הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שמעתתא ו פרק ב). ובענין זה האריכו האחרונים טובא, ואם יש בשליחות גדרים מחולקים, ראה: הגר"ש שקופ (חי' גיטין מהדו"ח סי' ו וסי' כ; קידושין סי' לג; קונטרס השליחות סי' ז וסי' י, ועוד מקומות); קובץ הערות (סי' עו); שיעורי הגר"ש רוזובסקי (קידושין אות של) ועוד..

ב׳על יסוד זה בא הדין של הירושלמי שבעינן דוקא שליחו של בעל הממון, ועל יסוד זה בנויה ג"כ השיטה של הרמב"ם¹⁶⁶הל' גירושין פ"ב ה"א., שכבר דברנו על זה בהרבה מקומות¹⁶⁷ראה לעיל (מדה ז אות ח ומדה ט אות ו), ועיין שם בהערות. וע"ע להלן מדת 'בכח' (מדה יח אות לא-לד ואות מח), ומדת כאילו (אות ג-יז)., שאנו צריכים להמשלח רק להתהוות המינוי, אבל אחרי כך כבר לא איכפת לן אפילו כשהמשלח נשתטה, כי הא בהא תליא, מכיון ששליחות זהו מסירת כח וזכות הלא כבר יש לו להשליח כח עצמי.

ג׳ועי' במדת "סבה ומסובב יסוד ובנין"¹⁶⁸מדה ז (שם)., שהכנסנו את המחלוקת של הרמב"ם והטור כשנשתטה המשלח בין המינוי ובין הוצאת השליחות אל הפועל, שהמחלוקת היא אם היחס שבין המשלח להשליח הוא יחס של סבה ומסובב, או יחס של יסוד ובנין, אך ממילא מסתעפים הדברים ונכנסים גם כן למדת "פועל ופעולה" הנ"ל.

ד׳כי מושכל ראשון הוא ש"כל פעולה מתיחסת אל הפועל" - אכן בשליחות אנו מוצאים מושג יוצא מן הכלל הזה, כי הפועל היה ראובן - השליח - והפעולה מתיחסת אל שמעון - המשלח - ונופל הספק ממילא, אם זהו מפני שבדין נחשב כאילו המשלח בעצמו היה הפועל - או לא כן והאמת שגם בדין השליח הוא הפועל, ומה שמועיל זה להמשלח הוא מצד היפוי-כח והזכות שמסר לו כנ"ל. ואגב אורחא, כדאי להעיר, שאנו רואים בזה שממילא מסתעפת כאן חקירה הנוגעת ג"כ למדת "מציאות ודין"¹⁶⁹מדה יא., כי באופן הראשון יש כאן הבדל בין מציאות ודין, כי ס"ס במציאות השליח היה הפועל, ובכ"ז עדין נחשב המשלח להפועל. אבל באופן השני, אין הבדל, וגם במציאות וגם בדין נחשב השליח להפועל. באופן שהמחלוקת בין הרמב"ם והטור נוגעת לשלש מדות ביחד¹⁷⁰ראה בזה: מחנה אפרים (הל' שלוחין סי' ג); קצוה"ח (סי' קפח סק"ב); אור שמח (גירושין פ"ב הט"ו). ובאחרונים תמהו דבירושלמי כתב בדין נשתטה המשלח שתלוי בדין גירש לאחר ל' ונשתטה בתוך ל', חזינן שאינו ענין כלל לגדרי שליחות, ראה מש"כ בזה באבני נזר (אה"ע סי' קצט); אחיעזר (אה"ע סי' כח סק"ח); קהילות יעקב (גיטין סי' כ); שיעורי הגר"ש רוזובסקי (גיטין סי' יב), וע"ע בית אפרים (סי' קיא) וחידושי כתב סופר (גיטין יג, ב). ובקה"י ושיעורי הגר"ש הנ"ל כתבו דנדון זה לא שייך לשליחות אלא לגדרי 'שוטה' האם מופקע לגמרי מכל הדינים והוי כמו מת, או דלמא דהוי כמו ישן (ואמנם בקצוה"ח הנ"ל כתב דמחלוקת הטור והרמב"ם שייכת גם במת לולי הא דלא שייך גט לאחר שמת. וע"ע אבן האזל גירושין שם)..

ה׳ושיטת הרמב"ם היא באמת יותר מבוססת, מאחר שהוכחנו שבמקום שאנו דרושים להפועל שבדבר שם לא שייך שליחות, וא"כ הלא מוכח שגם בדין נחשב השליח להפועל, ומושכל ראשון הוא שהפעולה מתיחסת אל הפועל, וע"כ ששליחות זוהי מסירת כח וזכות כנ"ל.

ו׳ואמנם במק"א (ד"מ, דה"ק ח"א, שמעתתא ו, פרק ב) הוכחנו שגם להרמב"ם יש בשליחות המושג הפשוט, שפעולת השליח היא כפעולת המשלח - אלא שהנו מוסיף שיש בזה ג"כ יפוי כח וזכות. והראי' שאנו רוצים לומר שבור של שני שותפים משכחת להו כששנים עשו שליח לאחד, שאנו חושבים שהפועל שבדבר היו המשלחים שהמה שנים ולא השליח שהוא רק אחד¹⁷¹דוגמה הפוכה לזה היא מה שרמז האור שמח (שם) להביא ראיה מהא דתמורה (י, א) דציבור דשוו שליח יחיד לאקדושי, דאי בתר מקדיש אזלינן גבי תמורה חשיב מקדיש יחיד, וא"כ מצינו תמורה בקרבן ציבור. ומוכח דאף שהקרבן נקרא על שמם וקרבן ציבור הוי, מכל מקום לענין זה פעולת השליח מיוחסת לשליח יותר ומקרי לגבי תמורה 'קרבן יחיד' (ועיין שם בשטמ"ק בגליון דלמסקנא י"ל דאינה ראיה דהתם דין הוא שכיון שהופרש לצורך ציבור אף היחיד שהקדיש לצרכם לא ימיר, ויש לדון בסברתו אם היא סברא בשליחות או סברא חיצונה. ועיי"ש עוד בתוס' דכלפי גוונא הפוכה ודאי מקרי קרבן יחיד ושם בשטמ"ק בהשמטות). ועיין בעונג יו"ט (יו"ד סי' קיג) שהביא גמ' זו ומסיק להלכה דה"ה לענין שאלה, שיכול השליח להשאל גם בלי רשות הבעלים כיון שנחשב שהוא המקדיש.. אבל לפי הנ"ל אין מזה ראיה, כי כל זה נכלל באחת, בהקושיא של אין שליח לדבר עבירה, שזהו לא רק מצד "דברי הרב" וכו', אלא מצד שבפעולה לבד, שאין בזה משום מושג כח וזכות אין המושג של שליחות. באופן שיוצא כנ"ל, שמדה אחת להרמב"ם במושג שליחות, וזוהי: מסירת כח וזכות של המשלח להשליח.