המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ל״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 39
א׳ועלינו להוסיף ג"כ שלאלה הסוברים דסבת החיוב היא מצד ממונו, הנה מה שאם שמר פטור, אין זה מטעם אונס רחמנא פטריה, דא"כ שוב הדרא קושיא לדוכתה, שיהיה פטור תמיד כשיברר שהוא, הבעלים, היה אנוס כגון שהיה חולה או חבוש בבית האסורים - אלא שבאמת אי אפשר לבוא בזה מצד אונס, דכבר ביארנו במדת "שלילה והעדר" (אות יא והלאה202במדה יג. ועיין שם עוד במדת החיוב והשלילה (מדה יב אות ד, נה-נו) באריכות.) שהא ד"אונס רחמנא פטריה אמרינן אונס רחמנא חייביה לא אמרינן" אין הכוונה על פטור וחיוב ממש, וג"כ אין הכוונה על חיוב ושלילה. שהאונס לא יכול להביא לידי תוצאות חיוביות, אבל יכול להביא לידי תוצאות שליליות - אלא הכוונה שהאונס יכול להביא רק להעדר התוצאות, אבל האונס לא יכול להביא לשום תוצאות, בין תוצאות חיוביות ובין תוצאות שליליות, וממילא אם לא היה חיוב מקודם, אין האונס יכול לגרום חיוב, ולהיפך אם היה מחויב מקודם אין האונס יכול לגרום פטור - ואין הכוונה בקדימה ואחור בזמן, אלא הכוונה שאנו צריכים לראות איך היה הדבר לולא האונס, ואם יש סבה המחייבת ואנו זקוקים לסבה שניה בתור סבה פוטרת, אין האונס נחשב בתור סבה פוטרת203כוונת הגהמ"ח ד'שלילת חיוב' נחשבת כ'תוצאה חיובית' בשונה מ'העדר' שהוא 'שלילה'. ועל כן באם כל ממון המזיק - מחייב בתשלומין, ממילא האונס בשמירה היא 'שלילת חיוב' שלא נאמר בה דין אונס. וראה בהערה הבאה..
1
ב׳והציור הזה יש לנו בנ"ד. שאם נימא דה"ממונך" לבד הוא סבת החיוב אי אפשר להגיד שיהיה פטור כששמר מצד אונס, דאז באופן זה הרי יביא האונס לתוצאה שלילית, בעוד שכאמור, האונס משמש רק בתור העדר התוצאות כנ"ל204יש לעיין בזה, דהא 'ממונו המזיק' אינו 'מציאות' המחייבת בתשלומין כשם ש'מעשה עבירה' אינה 'מציאות' המחייבת עונש, ועלינו לדון את אחריות הבעלים למעשה, כל שהיה אנוס הרי זה בבחינת 'העדר' ולא בבחינת 'שלילה'. ובאמת שלהלן (אות מא) העיר הגהמ"ח גם כן מאי שנא עבירה מממון המזיק, ויישב דבעבירה החיוב הוא על הפועל ולא על הפועל יוצא ואילו בנזקי ממון החיוב הוא רק כתוצאה מהפועל יוצא. אך לכאורה אכתי לא יהני, דהא גם בנזקי ממון אנו צריכים לחלק הפועל כלומר ל'אחריות הבעלים' והדרא קושיא לדוכתה.
והיה מקום לומר דהגהמ"ח סבירא ליה דעיקר המחייב בממון המזיק הוא מגופו ואפילו בשור הפקר אמרינן (ב"ק יג, ב) הביאהו לבית דין וישתלם לך, וס"ל לגהמ"ח שאין זה דין מסויים בשור תם אלא סברא כללית בכל נזיקין שיש לחייב את הממון המזיק (ועיין נמי ברבינו פרץ יד, ב לענין אין אומרין תצא טלית בפרה ופרה בטלית, ודו"ק), וחיוב זה דמגופו הוא 'מציאות' שכל ממון שהזיק ישנה סברא לגבות ממנו את הממון, וממילא שכל אונס הוא 'שלילת החיוב' ולא רק 'העדר החיוב'. ועיין עוד לקמן (אות מא) ובמה שצויין שם שמדברי הגהמ"ח מוכח דלא סבירא ליה גדר זה. וע"ע להלן (אות נה).
ואף גם זאת, דעם כל זה אכתי יש לדון, דחיוב תשלומין מעליה הוא חיוב מחודש התלוי באחריות הבעלים ובערבות נכסיו, ופטור אונס הוא העדר ולא שלילה, וצ"ע..
והיה מקום לומר דהגהמ"ח סבירא ליה דעיקר המחייב בממון המזיק הוא מגופו ואפילו בשור הפקר אמרינן (ב"ק יג, ב) הביאהו לבית דין וישתלם לך, וס"ל לגהמ"ח שאין זה דין מסויים בשור תם אלא סברא כללית בכל נזיקין שיש לחייב את הממון המזיק (ועיין נמי ברבינו פרץ יד, ב לענין אין אומרין תצא טלית בפרה ופרה בטלית, ודו"ק), וחיוב זה דמגופו הוא 'מציאות' שכל ממון שהזיק ישנה סברא לגבות ממנו את הממון, וממילא שכל אונס הוא 'שלילת החיוב' ולא רק 'העדר החיוב'. ועיין עוד לקמן (אות מא) ובמה שצויין שם שמדברי הגהמ"ח מוכח דלא סבירא ליה גדר זה. וע"ע להלן (אות נה).
ואף גם זאת, דעם כל זה אכתי יש לדון, דחיוב תשלומין מעליה הוא חיוב מחודש התלוי באחריות הבעלים ובערבות נכסיו, ופטור אונס הוא העדר ולא שלילה, וצ"ע..
2
ג׳אלא שאנו צריכים לפרש לפ"ז שה"שמירתן עליך" הוא בתור אופן, כלומר שעיקר החיוב הוא מצד ממונו, אלא שזהו באופן אם הממון לא היה שמור שלא יזיק, וממילא כשהיה כן שמור אין אופן החיוב, ועכ"פ מטעם אונס רחמנא פטריה אין לפטור בזה, וע"כ אם הממון לא היה שמור, אע"פ שהוא לא היה יכול לשמור אין זה נמוק לפוטרו205לפי זה דרק אם הממון צריך להיות שמור לא מהני אונס, אם כן בכל הנך גווני שצויינו בהערה לעיל (כגון תחילתו בפשיעה, נפרצה בלילה וכיסהו ונתגלה וכדומה) צריך היה להיות חייב שהרי הממון היה צריך להיות שמור - ולא נשמר. וראה לעיל (אות לו) שאמנם כפי הגדרת הגהמ"ח אין פטור השמירה באונס פטור 'גברא' אלא פטור 'חפצא', אך שלא כדברי הגהמ"ח אין הנדון ביחס לחיוב השמירה על החפץ מכל וכל, אלא ביחס להגדרת 'מעשה ההיזק', והיינו שכל מעשה היזק מסויים שמצד הסברא אי אפשר להטיל על בעליו שמירה אין הדבר נחשב כ'ממונו המזיק' כי כל החיוב בממונו מוגבל לחובת השמירה. ובזה יש לדון בתחילתו בפשיעה וסופו באונס, שאמנם על ה'חפץ' הוטלה שמירה מצד הפשיעה שבו, אך מצד 'מעשה ההיזק' המסויים אין חיוב שמירה (כגון לשמור כיסוי בור מהתלעה), אין הנזק מתייחס לבעל הממון, ובכה"ג דנה הגמ' איך לייחס אונס הבא לאחר פשיעה. וכן יש לבאר גבי נפרצה בלילה או כיסהו ונתגלה, שכיון שאינו יודע מהנזק אין זה 'ממון המזיק' שהגדרתו מוגבלת ל'חיוב שמירה', וכנ"ל.
ולפי מה שנתבאר יש לדון במש"כ הגהמ"ח בהיה חולה או בבית האסורים, ואפשר שיהיה תלוי במה שנכתב בהערה לעיל (לאות לו), אם הגדר בכה"ג שלא נחשב 'נזק' (ולפי"ז כשהגברא אנוס לכאורה לא יהני) או שכשאין חיוב שמירה אין הנזק מתייחס לבעל הממון (ולפי"ז מסתברא שכל אונס בשמירה יפטור אותו). וע"ע להלן (אות מז)..
ולפי מה שנתבאר יש לדון במש"כ הגהמ"ח בהיה חולה או בבית האסורים, ואפשר שיהיה תלוי במה שנכתב בהערה לעיל (לאות לו), אם הגדר בכה"ג שלא נחשב 'נזק' (ולפי"ז כשהגברא אנוס לכאורה לא יהני) או שכשאין חיוב שמירה אין הנזק מתייחס לבעל הממון (ולפי"ז מסתברא שכל אונס בשמירה יפטור אותו). וע"ע להלן (אות מז)..
3