המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא מ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 42
א׳ומתוך כל אלה אנו יכולים לבוא להגדרה חדשה באונס ולהסיק מסקנא שכזו: שאונס מועיל רק לבטול הדבר שהיה צריך לבוא בתור תוצאות מהפועל שבדבר, אבל לא את התוצאות שהיו צריכיות לבוא מהפועל יוצא שבדבר217לכאורה אם ה'פועל יוצא' הוא כתוצאה מה'פועל', אזי דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ודברי הגהמ"ח הם באופן שהפועל יוצא תלוי ועומד בפני עצמו. ועיין לעיל..
1
ב׳או במלים אחרות: שאונס מועיל רק לבטל את העבירה שבדבר, אם עבירה לשמים או כלפי איזה אדם שהוא, אבל האונס לא יכול לבטל את התוצאות המתהוות מתוך הדבר גופא.
2
ג׳ומתוך כך, הנה בדרך כלל לא שייך אונס בדיני ממונות, שכבר בארנו למדי במדת "מציאות ודין", שאין בזה רק מושג של מצוה ועבירה, אלא מושג משפטי שזוהי גופא מציאות, והאונס אינו מבטל את המציאות. ואין הבדל בזה בין אם האונס הוא לפטור או לחיוב; והכלל הידוע של 'אונס רחמנא פטריה אמרינן, אונס רחמנא חייביה לא אמרינן' הוא לאו דוקא.
3
ד׳ואין אנו מוצאים אונס בדיני ממונות אלא כמו למשל הא דנדרים (צב, א): "ההוא גברא דאתפסיה זכוותא בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלן הני זכוותא", שהבטול של הזכיות שלו צריך לבוא לא מצד עצם הדבר אלא מצד העבירה שבדבר, שהוא התחייב ע"י אמירתו שלא יאחר את הזמן218פשוט שאין כוונת הגהמ"ח לעבירה ממש, ובפרט שאין שום עבירה בזה אם יביא זכויותיו (ואין זה נדר או שבועה), רק כוונת הגהמ"ח שבעצם הדבר והמציאות היתה לו זכות להביא את זכויותיו בכל עת שיחפוץ, אלא שהוא - הגברא הפועל - ביטל והגביל את זכויותיו, ואין זה אלא כעבירה שהוא דין על ה'גברא' שאינו משנה את מציאות החפצא והוא דבר חיצוני למציאות.
וכיוצא בזה גופא ביאר הגהמ"ח עצמו לעיל (מדה יב אות נו) סוגיא זו, זה לשונו שם: "כי המקור של אונס הוא 'ולנערה לא תעשה דבר' שזאת אומרת, שלא מתחדש שום דבר על ידי מעשה האונס וכמו שהיתה פטורה מקודם לפני המעשה ככה היא פטורה גם עכשיו. והוא הדין ב'ההוא גברא דאתפיס זכותא דבי דינא' שמקודם היו לו זכויות לתבוע את השני אלא שהסכימו שניהם שאי ביאתו במשך תלתין יומין יפסיד לו את הזכויות, גם על זה אנו אומרים שעל ידי האונס 'לא תעשה דבר', ואי-הביאה שלו אינו מביא לשום דבר, לשום תוצאות חדשות, ונשאר הדין כמו שהיה מקודם", עכ"ל הגהמ"ח..
וכיוצא בזה גופא ביאר הגהמ"ח עצמו לעיל (מדה יב אות נו) סוגיא זו, זה לשונו שם: "כי המקור של אונס הוא 'ולנערה לא תעשה דבר' שזאת אומרת, שלא מתחדש שום דבר על ידי מעשה האונס וכמו שהיתה פטורה מקודם לפני המעשה ככה היא פטורה גם עכשיו. והוא הדין ב'ההוא גברא דאתפיס זכותא דבי דינא' שמקודם היו לו זכויות לתבוע את השני אלא שהסכימו שניהם שאי ביאתו במשך תלתין יומין יפסיד לו את הזכויות, גם על זה אנו אומרים שעל ידי האונס 'לא תעשה דבר', ואי-הביאה שלו אינו מביא לשום דבר, לשום תוצאות חדשות, ונשאר הדין כמו שהיה מקודם", עכ"ל הגהמ"ח..
4
ה׳אבל למשל, ב"הגיע זמן ולא נשאו" שבריש כתובות, אנו רוצים לומר שם שגבי בתולה הוא יהא מעלה לה מזונות מהטעם של "נסתפחה שדהו" - וכפי שהסברנו במק"א219מדת השלילה וההעדר (מדה יג אות יד)., שזהו אם נתפוס שעצם "הגיע זמן" מחייב את המזונות, ואם אנו פוסקים שבכה"ג אינו מעלה לה מזונות, מפני שתפסינן שלא הזמן הוא המחייב את המזונות, אלא ה"לא נשאו", שזהו שוב תוצאות הבאות לא מתוך עצם הדבר, אלא מתוך העבירה שבדבר, העברה על הזמן הנשואים, שבזה שוב שייך אונס, כנ"ל220גם כאן אין הכוונה ל'עבירה' כפשוטה, אלא לדבר חיצוני שאינו ב'עצם הדבר'..
5