המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא מ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 49
א׳ועי' שם (הלכה יא): "שומר שמסר לשומר אחר, השומר הראשון חייב לשלם להניזק, ששומר שמסר לשומר חייב, והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר, שלם לי אתה ולך עשה דין עם השומר שמסרת לו אתה". והראב"ד בהשגות שם מרבה להשיג על זה דהא כל הטעם שמסר לשומר חייב, הוא מצד הטעם של אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, או "את מהימנית לי בשבועה והוא לא מהימן לי בשבועה" וזה שייך רק בנוגע להבעלים כלפי השומר, אבל לא בנוגע להניזק כלפי השומר.
1
ב׳אבל לפי דברינו גם בזה יש טעם לשבח, דהא כל הטעם שנפטרו הבעלים הוא מצד שזה בכלל של "ישמרנו בעליו" הנה זה שייך רק במקום שיש להם רשות למסור כמו כל בעלים דעלמא, אבל כיון שיש דין ששומר שמסר לשומר חייב שזהו מפני שאין לו רשות למסור את הפקדון לאחר, ממילא נשאר החיוב שעל השומר בנזקין בתקפו242ראה חי' הגר"ח הלוי על הרמב"ם הנ"ל שדן בשומר שמסר לשומר אם יכול להפטר מעיקר חיובו, וכתב דתלוי במח' הרמב"ם והראב"ד דלעיל (המובאת באותיות הקודמות) דלהראב"ד לעולם נשארים הבעלים בחיובם, אמנם בהמשך דן לומר דכן הוא גם לדעת הרמב"ם, עיין שם בהרחבה. ושם בהמשך כתב דגדר 'ולא ישמרנו' משוי ליה לנגיחה 'נגיחה של פטור' ועל כן אף דחובת נזיקין לא פקעה מהבעלים על ידי מסירתם לשומר, אפ"ה נפטרים, דכל שהיה משומר אין כאן חיוב כלל, וממילא שהשומר מחוייב, עיי"ש שהאריך. וע"ע בהמשך שם דרך נוספת בהבנת דברי הרמב"ם..
2