המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא נ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 50

א׳ועי' בספרנו ח"א במדת "במקום העצם" (מדה ט אות לג) שנסתפקנו בהא ד"תם אינו משלם אלא מגופו", אם זהו בעצם, כלומר, שעצם החיוב הוא רק מגופו, או שזהו רק בפועל, שבפועל לא משתלם אלא מגופו, וכמו שאין לו להלוה מה לשלם, לא נגיד שאין חיוב עליו בעצם אלא רק שבפועל אין ממה לגבות, הכי נמי ג"כ אם נאבד השור תם, פירוש הדבר שבפועל אין ממה לגבות²⁴³וע"ע עוד לעיל מדה יב אות לג..

ב׳ואמנם מדברי הרמב"ם הנ"ל שמשמע שאם יש להשומר כסף יכול לגבות גם ממנו, מוכרח כהצד השני, דאם כהצד הראשון נהי שהשומר נכנס בהתחייבותו תחת הבעלים, אבל גם על הבעלים בעצמם אין שום חיוב בעצם אלא רק על השור בלבד, אבל להצד השני יוטעם הדבר, דהשומר קבל את עצם החיוב ולא את הפועל של החיוב שאיננו שייך בו כלל²⁴⁴ראה מה שצויין לעיל מהגר"ש שקופ, שהוא חיוב לשלם 'את המזיק', ועיין בהגר"ח שם (פ"ד ה"ד) שכתב בדעת התוס' זה לשונו: דזה לא יתכן כלל לומר שהשומר מתחייב לשלם בהשור של הבעלים, כיון דתורא לאו דידי' הוא, אלא דממילא כן הוא, כיון שהבעלים מסרוהו לשומרים ע"כ ממילא חל חיובא לגבות מגוף השור, כדין תם שגובה מגופו, ולא איכפת לן מה דחובת הנזקין היא על השומרין ולא על הבעלים, כיון דעכ"פ יש כאן נגיחה של חיוב, ע"כ ממילא משתעבד השור בחיובו של שומר, אבל הא מיהא דגביית הניזק היא מהבעלים ולא מהשומר, והשומר אף דרמיא עליה חובת נזקין מ"מ חובת ממון ליתא עליה, כיון דתם אינו משתלם אלא מגופו. בשגם די"ל עוד, דבתם לא מיקריא חובת תשלומין כלל, ורק חיובא דממילא דחייל על השור בעצמו, אם מדין שותפין או כדין בעל חוב, וממילא דלא שייך למימר כלל דהשומר מתחייב לפרוע בשור של הבעלים מאחר דלא חייל עליה דין חובת תשלומין, כיון דהשור אינו שלו. ועיין שם לעיל מיניה בדעת הרמב"ם, ודו"ק היטב. - ויש על השומר אותו הציור שאנו מוצאים בעדים זוממין, שכתבו התוס' בב"ק (ה, א ד"ה תחת): "דאפילו אם העידו על שור תם שהזיק וכו' דמשלמים ממיטב", שגם שם אנו צריכים להוסיף, כמו שביארנו שם בספרנו (באות לד), שזהו מפני שעצם החיוב הוא כמו כל החיובים דעלמא של מזיק, ו"כאשר זמם" נאמר רק על עצם החיוב ולא על אופן הגביה, וככה גם הדין של 'מגופו' הוא דין בגביה ולא בעצם החיוב²⁴⁵וראה שם בהערות., וה"נ ג"כ בזה ד"השומר נכנס תחת הבעלים", הנה ה"תחת" הוא בנוגע לעצם החיוב ולא בנוגע לאופן הגביה. אם כי אצל הבעלים גופא הגביה היא רק מגופו, אבל אצל השומר יכול לגבות גם בכסף²⁴⁶יש לעיין בזה, דלכאורה אף שהעדות אינה על 'ממון' אלא על שור מסויים, מכל מקום כלפי דיני הממונות שבזה סברא היא לדון את הפסד הממון. ונראה בסברא שאם העידו על בהמה שהיא בכור, אף שנתינת הבכור אינו רק אופן 'גביה' של ממון אלא הוא חוב בעצם מ'בכור זה', וכן בהעידו שאכתי לא שילם פדיון הבן, שאין יכול לפרוע אלא ממטלטלין ולא מקרקעות, מכל מקום כשיבואו לגבות מהעדים - יגבו ממיטב, דכלפי הממון יש לדון את הפסד הממון, והכי נמי כאן. ולא מבעיא למ"ד יוחלט השור, דהרי זה כמו עדים שהעידו שממון שביד פלוני שייך לאחר, דודאי משלמים ממיטב אף שהוא על ממון מסויים, אלא אפילו למ"ד דהוא רק בעל חוב ואפילו אי נימא דהחוב הוא רק 'שור המזיק' ולא אופן גביה, מכל מקום כלפי דין הזמה יש לדון את הפסד הממון, ודינם ככל המזיקים שמשלמים ממיטב. וצ"ת..