המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ה׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 5

א׳וכהאי גוונא יש להסתפק באיסור חולין שנשחטו בעזרה, אם האיסור הוא מצד הפועל מה ששחט בעזרה, או מצד הפעולה מה שנשחט בעזרה.

ב׳והגאון מהר"י רוזן הנ"ל³⁷הל' תרומות (שם). מביא שבזה תלויה הבעיא בגמרא תמורה (יא, ב) ב"היא שלמים וולדה חולין" אם יש על הולד איסור מצד חולין שנשחטו בעזרה, והספק הוא בזה, כי אם נאמר כהצד הראשון הנ"ל, הרי ס"ס אי אפשר להגיד ששחט חולין בעזרה, כי הוא שחט את הקודש, אבל אם נאמר כהצד השני ומכיון שפעולת השחיטה היא ג"כ בהולד והולד הוא חולין, גם זה נכלל בכלל חולין שנשחטו בעזרה.

ג׳אולם באמת יותר מסתבר להכניס את הבעיא הזו במדת מציאות ודין³⁸ראה מדה יא. ושם (אות א) שאין אפשרות של 'דין' בלא 'מציאות' ועיי"ש בהערות, אך אין זו סתירה למש"כ הגהמ"ח כאן, כי בודאי גם בנידון דידן ישנה מציאות שהיא בהמה מעוברת, ועליה חל הדין ששחיטת האם מתירה את הולד., כי בהיא קודש וולדה חולין אי אפשר להגיד שבמציאות היא שחיטת חולין בעזרה, אבל בדין הלא דין השחיטה הוא ג"כ על הולד יש בזה משום שחיטת חולין בעזרה³⁹זה יהיה תלוי לכאורה בגדר שחיטת בן פקועה, דאם שחיטת האם מתייחסת לולד כאחד מאבריה הרי היתה שחיטה גם בולד, ומה חילוק יש בין רגל הבהמה לעוברה. ועיין בצפנת פענח (הנ"ל) שהוסיף זה לשונו: וא"כ יהיה זה תליא בהך דחולין (עד, א) אי בן פקועה ד' סימנים אכשר ביה רחמנא אי משום כל בבהמה וכו', ודו"ק. ועיין עוד צפנת פענח על הירושלמי (ב"ק פ"ה ה"ה) שחקר כן לגבי שחיטה עצמה אם בתר הפועל או בתר הפעולה, זה לשונו שם: אך בשחיטה תליא אם שחיטה פועל שישחוט הסימנים או שיהיה סימנים נשחטים, וזה תליא אם גדר 'פועל' או גדר 'פעולה' או 'נפעל' או 'סילוק ההעדר' וכו', ובהמשך שם. וע"ע אתוון דאורייתא (כלל יד) שאכן הוכיח מסוגיא זו דשחיטת האם פועלת 'שחיטה' בולד דאל"ה מהכ"ת שייחשב חולין בעזרה, ואמנם היה מקום לומר דזהו גופא ספק הגמ', עיין מקדש דוד (קונ' סי' ב סק"ג) שרבינו גרשום שם מפרש דזהו גופא מסקנת הגמ' דלא חשיב חולין בעזרה משום שאין השחיטה פועלת בעובר אלא שניתר ממילא אגב אמו, אך רש"י מפרש דמסקנת הגמ' היא מטעם אחר דל"ש לשחוט העובר בחוץ. וע"ע בכל זה בשערי יושר (שער ב ס"ק כב); מקור ברוך (סו"ס לד); חי' מרן רי"ז הלוי במכתבים (עמ' עט)..

ד׳וכהאי גוונא אפשר להסתפק בכוונת בני האדם כשמקבל עליו איזו פעולה, אם הכוונה על הפועל שבדבר או על הפעולה שבדבר, למשל, הירושלמי פ"ג דשבועות (הלכה ד) תופס דאם נשבע על איזה ככר שיאכלנו והשליך את הככר לים דלוקה⁴⁰כן הוא פשטות דברי הירושלמי, אך ראה מאירי (שבועות שם) שכתב שהירושלמי משובש, והוסיף "ואין הדברים נראין שהרי הלאו אינו אלא בשאינו אוכל והעדר אכילתה אין בה מעשה". וע"ע אבני נזר (או"ח סי' שפב) שנקט את שיטת התוס' והירושלמי בחדא מחתא., ומשמע שלוקה תיכף בשעת ההשלכה⁴¹וכן כתב הצ"פ (קונ' השלמה לח"ד דף ד ע"ב; מכות טו, א; שו"ת [תשכ"ה] או"ח סי' ה). ולכאורה לא ברירא מלתא, ובפרט שיש לומר בכוונת הירושלמי שמקרי לאו שיש בו מעשה כיון שגרם לבטלו על ידי מעשה, אבל עצם הלאו הוא מה שלא אכל הככר, עיין רמב"ן מכות (טו, ב) אפילו לענין התראה דרק בביטול עשה המנתק את הלאו הוא דמהני התראה בשעת ביטול העשה "דכיון שנתקו רחמנא לעשה - עיקרו של לאו הוא ביטול העשה", וע"ע חמדת ישראל (מצוה קטז) שמדבריו נראה שלוקה רק לבסוף כשלא אכל (אלא שמקרי לאו שיש בו מעשה וכנ"ל), עיי"ש במה שחילק בין דברי הירושלמי למש"כ המשנה למלך (הל' ביאת מקדש פ"ג הכ"א, ראה מנ"ח מצוה ח שדן בזה) שהמשליך קדשים בלילה לא מקרי 'מותיר' בידים ללקות עליו. ואמנם להגדרת הגהמ"ח וכן לפי מה שיתבאר לקמיה שהוא חילול הדיבור אתי שפיר דברי הגהמ"ח שההשלכה לים היא עקירת הלאו., אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן שקבע לאכילה, ואחרי שמגיע הזמן כבר אין בזה שום מעשה. אולם בתוס' שבועות (ד, א ד"ה אבל) משמע להיפך⁴²ועיין מצפה איתן (שבועות שם)..

ה׳וג"כ המחלוקת היא בזה. דאם הכוונה על הפועל שבדבר שהוא יאכל את הככר בזמן קבוע, ומכיון שבשעת ההשלכה לים עדיין אין בזה משום עבירה, ואח"כ כאמור הלא הוא לאו שאין בו מעשה אין כאן מלקות וזו היא סברת התוס', אבל אם הכוונה על הפעולה שזאת אומרת שהככר ייאכל, הנה תיכף בשעה שמשליך את הככר לים כבר הוא עובר על השבועה, כמובן⁴³וכ"ה בצפנת פענח (שם), עיין שם שהאריך בדוגמאות שונות באיזה אופן נחשב ביטול אפשרות הקיום בעבירה בידים, וע"ע הרחבה בכל זה בקה"י (שבועות סי' ג אות א) לענין לבישת בגד בלא ציצית, ביאה לעזרה בלא עולת ראיה, קרבן בלא מלח ודוגמאות נוספות. ועוד יש לפרש הגדר בזה בשבועה דוקא שהעבירה היא חילול הדיבור, וחילול הדיבור הוא לא רק בסתירתו בפועל אלא גם בהפקעת האפשרות לקיימו, ועל כן זורק הככר לים בידים - לוקה משום שחילל הדיבור, וכן הוא בקהלות יעקב הנ"ל (אות ב) עיין שם..