המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא נ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 52
א׳ועי' במדת "שתי סבות" (מדה ג אות ה) שתרצנו את קושית הראב"ד על הרמב"ם בפ"ד מה' נזקי ממון (הלכה ח) שרומז לקושית הגמרא בב"ק (מ, א-ב) "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרנא"?251לתוספת הבהרה, זה לשון הגהמ"ח שם (בקיצור): ומסתעף ממילא ספק אחר בעצם סבת החיוב של שומרים בנזקין, שהכלל הוא ש"כל השומרים נכנסים תחת הבעלים להתחייב בנזקין", ששם הלא אין שתי סבות 'ממונך ושמירתן עליך', אך הסבה השניה של 'שמירתן עליך' לבד שממילא נופל הספק אם זו סיבה חיובית ישירה או בלתי ישירה, דאם נימא דעיקר הסבה החיובית היא "ושמירתן עליך" והראשונה באה רק בתור הכשר הסבה, הנה יש בחיוב השומרים על נזקים סבה ישרה, אבל לכל שאר הצדדים, כלומר, הן אם נימא דשתיהן ('ממונך' ו'שמירתן' באות בתור סבות חיוביות, והן אם נימא דשמירתן עליך היא רק בתור סבה שלילית, כבר אין סבה חיובית ישירה על השומר, דסוף סוף לא ממונו הוא, שעכ"פ זו היא סבה חיובית, ובאופן שכזה עלינו לומר, דכל סבת החיוב בשומר היא סבה בלתי ישירה, כלומר, דעצם החיוב אמנם, מוטל על הבעלים מצד 'ממונך', והשומר מחויב מטעם מה שגרם הפסד לבעלים, ואם הניזק תובע מהשומר באופן ישר הוא מעין שיעבודא דר' נתן.
ומזה יסתעף נפקא מינה בדינא, לפי מאי דפסקינן דלפגא נזקא קנסא ואי מודה בזה מיפטר, איך הוא הדין אם השומר יודה בזה, לצד הראשון, דיש בזה סבה חיובית ישרה, הרי גם חיובו בזה הוא חיוב קנסי והודאתו מועלת לו לפטור, אבל אם נימא דהיא סבה חיובית בלתי ישרה וכל חיובו הוא מצד הפסד הבעלים, הרי החיוב הזה הוא כבר חיוב ממוני. וגם בזה אנו מוצאים מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד ולשיטתייהו אזלי. עיין בפ"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח: "שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, אם ידע השואל שהוא נגחן - הבעלים משלמים חצי נזק, שכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו והשואל משלם חצי נזק", וע"ז כתב הראב"ד: "א"א, דלא כהלכתא שאין זה הדין אלא כשתפסוהו ב"ד". ובאמת לכאורה, בא הראב"ד מגמרא מפורשת, דמקשינן שם בב"ק (מ, א-ב): "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא ואפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא, אלא הכא במאי עסקינן, דקדם בי דינא ותפסיה". וכמובן שלפי דברינו עכשיו, שגם להרמב"ם יש על השומר חיוב עצמי ולא רק מצד שעבודא דר' נתן, התירוץ שתרצנו שם לא מספיק כלל252עיין שם שתירץ, דבהו"א סברה הגמ' שהוא סיבה ישירה, ובמסקנא הוא מטעם שעבודא דר' נתן.. דהא ס"ס לפי הנ"ל, יש בשור תם שמסר לשומר חיוב עצמי גם על הבעלים וגם על השומר, ולא כמו במועד, שע"י המסירה להשומר נפקע החיוב מהבעלים כנ"ל, א"כ שוב הדרא קושיה לדוכתה, דקארי לה מאי קארי לה, הא ס"ס אפילו אם יודה השומר והוא נפטר ע"י כך, אבל הבעלים לא נפטרו, וא"כ השומר יהיה מחוייב להחזיר לבעלים את ההפסד, ומי יכול הניזק לתבוע ממנו מצד שיעבודא דר"נ?
ומזה יסתעף נפקא מינה בדינא, לפי מאי דפסקינן דלפגא נזקא קנסא ואי מודה בזה מיפטר, איך הוא הדין אם השומר יודה בזה, לצד הראשון, דיש בזה סבה חיובית ישרה, הרי גם חיובו בזה הוא חיוב קנסי והודאתו מועלת לו לפטור, אבל אם נימא דהיא סבה חיובית בלתי ישרה וכל חיובו הוא מצד הפסד הבעלים, הרי החיוב הזה הוא כבר חיוב ממוני. וגם בזה אנו מוצאים מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד ולשיטתייהו אזלי. עיין בפ"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח: "שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, אם ידע השואל שהוא נגחן - הבעלים משלמים חצי נזק, שכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו והשואל משלם חצי נזק", וע"ז כתב הראב"ד: "א"א, דלא כהלכתא שאין זה הדין אלא כשתפסוהו ב"ד". ובאמת לכאורה, בא הראב"ד מגמרא מפורשת, דמקשינן שם בב"ק (מ, א-ב): "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא ואפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא, אלא הכא במאי עסקינן, דקדם בי דינא ותפסיה". וכמובן שלפי דברינו עכשיו, שגם להרמב"ם יש על השומר חיוב עצמי ולא רק מצד שעבודא דר' נתן, התירוץ שתרצנו שם לא מספיק כלל252עיין שם שתירץ, דבהו"א סברה הגמ' שהוא סיבה ישירה, ובמסקנא הוא מטעם שעבודא דר' נתן.. דהא ס"ס לפי הנ"ל, יש בשור תם שמסר לשומר חיוב עצמי גם על הבעלים וגם על השומר, ולא כמו במועד, שע"י המסירה להשומר נפקע החיוב מהבעלים כנ"ל, א"כ שוב הדרא קושיה לדוכתה, דקארי לה מאי קארי לה, הא ס"ס אפילו אם יודה השומר והוא נפטר ע"י כך, אבל הבעלים לא נפטרו, וא"כ השומר יהיה מחוייב להחזיר לבעלים את ההפסד, ומי יכול הניזק לתבוע ממנו מצד שיעבודא דר"נ?
1
ב׳ושוב אפשר לתרץ עפ"י הסגנון של התירוץ הנ"ל שכתבנו במדת "שתי סבות", כי הקושיה היתה רק כל זמן שהגמרא לא באה להמסקנא "דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנא לדידך, הכי נמי משתעבדנא להאיך מדר' נתן" - ובכן אי אפשר לתבוע מהשומר רק את חיובו שהוא מחוייב מצד עצמו וע"ז הלא מועילה הודאתו לפטור, אבל לפי המסקנא הנ"ל, הלא ס"ס גם אם יודה לא ישתמט מחיובו, דיהיה מחוייב מצד שיעבודא דר' נתן, כנ"ל.
2