המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ס״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 65
א׳ומכאן נובע כל הדין שם במשנה "האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שמתנה על מה שכתוב בתורה" - שתמיד הפירוש הוא שהתנאי הוא נגד התורה והתנאי בטל והמעשה קיים, ולא כן כאן, שהמדובר הוא להיפך שהמעשה הוא נגד התורה והמעשה גופא בטל.
1
ב׳ולכאורה יש לתמוה, אם גם על זה נופל המושג מתנה על מה שכתוב בתורה, א"כ מדוע אנו אומרין שנדר חל על דבר מצוה, ואם אמר קונם סוכה עלי וכדומה הנדר חל, כמבואר בנדרים (טז, א), הלא ס"ס גם הנדר הזה הוא נגד התורה306והקושיה תהיה לשני הצדדים הנ"ל, דגם אם הגדר הוא שיכול לעשות 'יורש' ואנו באים כאן לסתור אפשרות זו כיון שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה שבת יורשת (כשאין בנים) או שאין בת יורשת במקום בן, עדיין ה'מה שכתוב בתורה' הוא כנגד ה'מעשה' שלו ולא כנגד התנאי שלו.
ובעיקר הדבר, ראה שו"ת קול אליהו (להג"ר אליהו ישראל, אה"ע סי' מב) שהביא הגהת הפרי חדש (יו"ד סי' רטז) בהא דאוסר נכסיו על בנו ואם מת לא יירשנו שכתב הפר"ח דלא הוי מתנה עמש"כ בתורה כיון דודאי לא עקר לתנאיה, ובקול אליהו תמה עליו דמה הוצרך לזה, דהאי לא הוי אלא במתנה על מעשה אחד איזה תנאי, אבל האוסר בנו בהנאתו אין זה נכנס בסוג מתנה על מה שכתוב בתורה, והיינו דאמרינן התם דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, ונדרי מצוה יוכיחו שאם אמר קונם סוכה ולולב חלים על דבר מצוה ולא אמרינן הו"ל מתנה על מה שכתוב בתורה, והיינו טעמא משום דאינו משועבד ואדם יכול לאסור החפץ על עצמו.?
ובעיקר הדבר, ראה שו"ת קול אליהו (להג"ר אליהו ישראל, אה"ע סי' מב) שהביא הגהת הפרי חדש (יו"ד סי' רטז) בהא דאוסר נכסיו על בנו ואם מת לא יירשנו שכתב הפר"ח דלא הוי מתנה עמש"כ בתורה כיון דודאי לא עקר לתנאיה, ובקול אליהו תמה עליו דמה הוצרך לזה, דהאי לא הוי אלא במתנה על מעשה אחד איזה תנאי, אבל האוסר בנו בהנאתו אין זה נכנס בסוג מתנה על מה שכתוב בתורה, והיינו דאמרינן התם דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, ונדרי מצוה יוכיחו שאם אמר קונם סוכה ולולב חלים על דבר מצוה ולא אמרינן הו"ל מתנה על מה שכתוב בתורה, והיינו טעמא משום דאינו משועבד ואדם יכול לאסור החפץ על עצמו.?
2
ג׳ובכלל מה כל המחלוקת של אביי ורבא אם "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני" או "לא מהני" מדוע לא נבוא בזה מצד מתנה על מה שכתוב בתורה307וראה שו"ת שאגת אריה החדשות (סי' טו סעיף ג בסופו) אם לקשר מח' אביי ורבא באי עביד לא מהני לדין מתנה עמש"כ בתורה. וע"ע במש"כ הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שמעתתא ג פרק כה).?
3
ד׳אך באמת זהו ההבדל, וכפי שאמרנו שבמקום שהוא גם הבעל דין אין אנו צריכים לכל משפטי התנאים, וממילא לא שייך ג"כ לבוא מצד מתנה על מה שכתוב בתורה בנדר, כי כאמור בנדר שהיסוד הוא "לאסור איסור על נפשו" והתורה רק מאשרת את הדין שקבל על עצמו כנ"ל, וע"כ אפילו אם אמר קונם סוכה עלי אי אפשר לבוא בזה מצד שזהו נגד התורה, מאחרי שזהו דין התורה גופא ש"לא יחל דברו", וגם על הדבור של "קונם סוכה עלי" ג"כ יש אותו הדין, ובכן אי אפשר לבוא בזה מצד מתנה על מה שכתוב בתורה רק מצד מושבע ועומד מהר סיני, וע"ז בא הנמוק הידוע שהמושבע ועומד הוא הגברא, והנדר חל על החפצא, ואין סתירא בעצם הדברים כאשר כבר בארנו במדת "בעצם ובפועל"308מדה יד (אות יג-טו)..
4
ה׳ובנוגע להקושיה השניה א"כ למה לן כל המחלוקת של "אי עביד מהני" או "לא מהני" כנ"ל? אפשר לומר ששם הלא כל המחלוקת "אי עביד" זאת אומרת גם פעולה ידועה, מה שאין כן באומר "איש פלוני ירשני" שכל הדבר נעשה רק עפ"י דבור לבד.
5
ו׳וזהו ג"כ הדין שבאומר נכסי לך ואחריך לפלוני, שאם הראשון ראוי ליורשו, הנה ירושה אין לה הפסק כמבואר שם בב"ב (קכט, ב), שזהו ג"כ מפני שהוא רק בעל המעשה ולא בעל הדין, והדין הוא דין תורה והתורה אומרת ש"ירושה אין לה הפסק", ושם (קכו, ב) מקשינן "אלא לרבנן יכיר למה לי - וכו' - אילו בעי למותבה ליה במתנה מי לא יהיב ליה"?
6
ז׳והקצוה"ח (בסימן לד ס"ק ד) רוצה להביא מזה ראיה, שכל הדין של הודאת בע"ד כמאה עדים דמי זהו רק מטעם מיגו, ומתפלפל מדוע אנחנו אומרים ש"כמאה עדים דמי" הא מיגו במקום עדים לא אמרינן? אך באמת זהו רק מה שאמרנו במדת "מציאות ודין"309מדה יא (אות מז-מח). שהכלל "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" הוא רק במקום שהוא ג"כ בעל הדין, ולא כן ב"יכיר" שהוא רק בעל המעשה ולא בעל הדין, כי הדין זהו כבר דין ירושה שזהו דין התורה310ואף דהקושיא היא מאי טעמא בעינן ל'יכיר', מכל מקום הא גם לאחר המיגו לא יהיה זה אלא 'ירושה' ועל כן לא היה מהני בזה הודאת בעל דין ומהני רק מטעם מיגו ויש בזה כל כללי מיגו. וע"ע קובץ הערות (סי' כא ס"ק כא)..
7