המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ס״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 66
א׳ונחזור לענינינו, בהחדוש שחדשנו במרוצת דברינו311לעיל (אות לט והלאה). במדה שהגדר אונס רחמנא פטריה שייך רק במקום שהתוצאות באות מהפועל שבדבר, אבל לא במקום שהתוצאות באות מהפועל יוצא שבדבר (עי' אות מא), שע"י כך אפשר לתת הגדרה חדשה בהכלל של "אונסא כמאן דלא עבד אמרינן ואונסא כמאן דעבד לא אמרינן"312ירושלמי קידושין פ"ג ה"ב., שתמיד היינו רגילים לפרש שאונס מועיל כדי לבטל את התנאי, אבל אין אונס מועיל כדי לקיים את התנאי, מפני שקיום התנאי משמש לנו בתור סבה לקיום המעשה, וביטול התנאי משמש בתור העדר הסבה313ראה מש"כ הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק טו), זה לשונו שם: "והא דאמרנו דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייביה לא אמרינן, אין הכוונה פטור וחיוב ממש אלא דאנו מכוונים בזה לומר שהאונס אינו מועיל רק לשלילה אבל לא לחיוב, זאת אומרת דכל מעשה או אי מעשה שבא ע"י אונס אינם מביאים לידי התוצאות שהיו צריכים להביא באופן הרגיל, וא"כ האונס רק שולל את התוצאות אבל לא יכול לחייב תוצאות אחרות - וזהו אונסא כמאן דלא עבד בשלילה אמרינן אבל אונסא כמאן דעבד בחיוב לא אמרינן, וא"כ ע"י האונס נשאר תמיד אותו הצד של העדר הסבה, וע"כ אינו מועיל אונס כשלא קיים את התנאי עפ"י אונס דס"ס הרי אין סבה לקיום התנאי; אבל כשלא ביטל את התנאי עפ"י אונס, הנה אע"ג דגם בזה לא נימא דיחשב עפ"י האונס לבטול ממש - אבל ס"ס גם קיום אין כאן. ועלינו להוסיף בזה עוד דבכל קיום ובטול הנה קיום התנאי הוא סבה לקיום המעשה אבל הבטול התנאי איננו סבה לבטול המעשה אך הוא העדר הסבה, דכשאין סבה לקיום ממילא בטל המעשה וכשיצויר הדבר שלא יהא לא קיום התנאי ולא בטול התנאי דממילא בטל המעשה".
ולעיל במדת 'חיוב ושלילה' (מדה יב אות נה והלאה) הרחיב הגהמ"ח בזה, ומתחילה כתב לשלול את ההבנה הפשוטה לדברי הירושלמי ד'אונסא לאו כמאן דעביד' - שאונס מהני רק ל'שב ואל תעשה' ולא ל'קום ועשה'. אלא שהביא ראיות שגם במקרים הפוכים שייך כלל זה, ולכן כתב הגדרה שונה לבאר את דברי הירושלמי ובהמשך שם (אות נו) חידד את ההגדרה כנ"ל: "שההגדרה הכי נכונה היא להבדיל בין שלילה לחיוב, שכל דבר הנעשה באונס בין אם הדבר בא ממעשה ובין שהדבר בא מאי-מעשה איננו דבר, כלומר, שזה לא מביא לשום תוצאות, כי האונס שולל את התוצאות הללו, אי-אפשר שהאונס יסבב דבר חיובי להביא תוצאות חדשות, וממילא נשאר תמיד הדבר אחרי כל מעשה או אי-מעשה באונס כמו שהיה מקודם, אם מקודם היה פטור הוא פטור גם עכשיו ואם מקודם היה מחויב נשאר מחויב גם עכשיו".
ועיי"ש במש"כ הגהמ"ח לתת טעם להגדרה זו ע"פ לשון הכתוב: "כי המקור של אונס הוא 'ולנערה לא תעשה דבר', שזאת אומרת, שלא מתחדש שום דבר על ידי מעשה האונס וכמו שהיתה פטורה מקודם לפני המעשה ככה היא פטורה גם עכשיו וכו', וסיים שנמצא שההגדרה 'אונס רחמנא פטריה אמרינן אונס רחמנא חייביה לא אמרינן' איננה מדויקת כלל וכלל, כי לפעמים אנו מחייבים ג"כ לאחד על ידי האונס של השני כשהחיוב היה מקודם ולפעמים לא מועיל האונס גם לפטור אם החיוב היה כבר מקודם, כי כפי שאמרנו אין לנו באונס אלא חדושו של 'ולנערה לא תעשה דבר' שזה הוא שאינו מתהווה חיוב חדש ממעשה של אונס, אבל לא שהאונס ישמש בתור סבה לסלק את החיוב שהיה מקודם". ושם (באות נז) כתב הגהמ"ח: "ולפי זה לא נצטרך להבדיל באונס בין גיטין וקדושין כמו שחפצו לתת את ההבדל הזה בדברי הירושלמי הנ"ל, אלא שההבדל הוא בין קיום התנאי לבטול התנאי". עיין שם בהרחבה ובהערות.. אבל הקשינו כבר במק"א314בדרכי הקנינים (שם אות טז). לפי שיטת הרמב"ם הידועה315הל' גירושין (פ"ח הכ"ב): "אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן, לפיכך אף על פי שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ". ושם (בפ"ט הי"א) "הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' מת בתוך שנים עשר חדש אף על פי שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת, לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חדש כשיתקיים התנאי". שבעינן דוקא גם בקיום התנאי וגם בטול התנאי שיהיה בפועל, ואם הוא רק בכח יש ספק אם מועילים, והספק הוא אם קיום התנאי משמש לסבה ובטול התנאי להעדר הסבה, או להיפך, וא"כ הלא נופל כל ההבדל באונסים316עיין שם בדרכי הקנינים שביאר דברי הרמב"ם שהוא מטעם ספיקא שאנו צריכים להעמיד גם קיום התנאי וגם ביטול התנאי שיהיה בפועל ממש, וכתב שלפי"ז נפל בבירא החילוק בין אונס בקיום התנאי לאונס בביטול התנאי, דכמו שע"י אונס לא נחשב קיום התנאי משום דסוף סוף אין כאן קיום תנאי בפועל אחרי דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ה"נ לא יועיל גם האונס לבטל התנאי דהא סוף סוף אין כאן ביטול התנאי בפועל.
עיי"ש עוד שכתב ליישב דהוא בגדר חזקה דמעיקרא, לא כגדר חזק דמעיקרא מצד המציאות אלא מצד הדין, ועל כן כשנתעורר ספק נעשה כעין רעותא בחזקה ועל כן הוי בגדר ספק, עיין שם שהאריך והרחיב גם לגדרים נוספים בש"ס (כגון דין קיימו ולא קיימו לענין לאו הניתק לעשה). אלא שלבסוף הקשה על עצמו מסוגיא דריש כתובות (ב, ב) במש"כ רש"י דנתני חלה וכ"ש מת (דלכאורה במת כבר לא שייכא החזקה הנ"ל), ואחר הפלפול סיים וזה לשונו: "אבל אחרי כל אלה עדיין אני נבוך בשמעתתא זו, דמזה גופא שמעמידים אנו בספיקא אי נתקיים התנאי או לא, בחזקת בטול כנ"ל, מזה גופא הלא ראיה דקיום התנאי הוא הסבה והבטול הוא העדר הסבה, לפי הנחתנו שהנחנו בכ"מ דזהו הגדר של חזקה דמעיקרא בכ"מ, דבספיקא נשאר תמיד אותו הצד של העדר הסבה, וא"כ שוב האי דינא של הרמב"ם דבעינן גם קיום התנאי וגם בטול התנאי שיהא בפועל ודינא דאונסים בתנאים - המה תרתי דסתרי כנ"ל וצ"ע"..
ולעיל במדת 'חיוב ושלילה' (מדה יב אות נה והלאה) הרחיב הגהמ"ח בזה, ומתחילה כתב לשלול את ההבנה הפשוטה לדברי הירושלמי ד'אונסא לאו כמאן דעביד' - שאונס מהני רק ל'שב ואל תעשה' ולא ל'קום ועשה'. אלא שהביא ראיות שגם במקרים הפוכים שייך כלל זה, ולכן כתב הגדרה שונה לבאר את דברי הירושלמי ובהמשך שם (אות נו) חידד את ההגדרה כנ"ל: "שההגדרה הכי נכונה היא להבדיל בין שלילה לחיוב, שכל דבר הנעשה באונס בין אם הדבר בא ממעשה ובין שהדבר בא מאי-מעשה איננו דבר, כלומר, שזה לא מביא לשום תוצאות, כי האונס שולל את התוצאות הללו, אי-אפשר שהאונס יסבב דבר חיובי להביא תוצאות חדשות, וממילא נשאר תמיד הדבר אחרי כל מעשה או אי-מעשה באונס כמו שהיה מקודם, אם מקודם היה פטור הוא פטור גם עכשיו ואם מקודם היה מחויב נשאר מחויב גם עכשיו".
ועיי"ש במש"כ הגהמ"ח לתת טעם להגדרה זו ע"פ לשון הכתוב: "כי המקור של אונס הוא 'ולנערה לא תעשה דבר', שזאת אומרת, שלא מתחדש שום דבר על ידי מעשה האונס וכמו שהיתה פטורה מקודם לפני המעשה ככה היא פטורה גם עכשיו וכו', וסיים שנמצא שההגדרה 'אונס רחמנא פטריה אמרינן אונס רחמנא חייביה לא אמרינן' איננה מדויקת כלל וכלל, כי לפעמים אנו מחייבים ג"כ לאחד על ידי האונס של השני כשהחיוב היה מקודם ולפעמים לא מועיל האונס גם לפטור אם החיוב היה כבר מקודם, כי כפי שאמרנו אין לנו באונס אלא חדושו של 'ולנערה לא תעשה דבר' שזה הוא שאינו מתהווה חיוב חדש ממעשה של אונס, אבל לא שהאונס ישמש בתור סבה לסלק את החיוב שהיה מקודם". ושם (באות נז) כתב הגהמ"ח: "ולפי זה לא נצטרך להבדיל באונס בין גיטין וקדושין כמו שחפצו לתת את ההבדל הזה בדברי הירושלמי הנ"ל, אלא שההבדל הוא בין קיום התנאי לבטול התנאי". עיין שם בהרחבה ובהערות.. אבל הקשינו כבר במק"א314בדרכי הקנינים (שם אות טז). לפי שיטת הרמב"ם הידועה315הל' גירושין (פ"ח הכ"ב): "אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן, לפיכך אף על פי שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ". ושם (בפ"ט הי"א) "הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' מת בתוך שנים עשר חדש אף על פי שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת, לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חדש כשיתקיים התנאי". שבעינן דוקא גם בקיום התנאי וגם בטול התנאי שיהיה בפועל, ואם הוא רק בכח יש ספק אם מועילים, והספק הוא אם קיום התנאי משמש לסבה ובטול התנאי להעדר הסבה, או להיפך, וא"כ הלא נופל כל ההבדל באונסים316עיין שם בדרכי הקנינים שביאר דברי הרמב"ם שהוא מטעם ספיקא שאנו צריכים להעמיד גם קיום התנאי וגם ביטול התנאי שיהיה בפועל ממש, וכתב שלפי"ז נפל בבירא החילוק בין אונס בקיום התנאי לאונס בביטול התנאי, דכמו שע"י אונס לא נחשב קיום התנאי משום דסוף סוף אין כאן קיום תנאי בפועל אחרי דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ה"נ לא יועיל גם האונס לבטל התנאי דהא סוף סוף אין כאן ביטול התנאי בפועל.
עיי"ש עוד שכתב ליישב דהוא בגדר חזקה דמעיקרא, לא כגדר חזק דמעיקרא מצד המציאות אלא מצד הדין, ועל כן כשנתעורר ספק נעשה כעין רעותא בחזקה ועל כן הוי בגדר ספק, עיין שם שהאריך והרחיב גם לגדרים נוספים בש"ס (כגון דין קיימו ולא קיימו לענין לאו הניתק לעשה). אלא שלבסוף הקשה על עצמו מסוגיא דריש כתובות (ב, ב) במש"כ רש"י דנתני חלה וכ"ש מת (דלכאורה במת כבר לא שייכא החזקה הנ"ל), ואחר הפלפול סיים וזה לשונו: "אבל אחרי כל אלה עדיין אני נבוך בשמעתתא זו, דמזה גופא שמעמידים אנו בספיקא אי נתקיים התנאי או לא, בחזקת בטול כנ"ל, מזה גופא הלא ראיה דקיום התנאי הוא הסבה והבטול הוא העדר הסבה, לפי הנחתנו שהנחנו בכ"מ דזהו הגדר של חזקה דמעיקרא בכ"מ, דבספיקא נשאר תמיד אותו הצד של העדר הסבה, וא"כ שוב האי דינא של הרמב"ם דבעינן גם קיום התנאי וגם בטול התנאי שיהא בפועל ודינא דאונסים בתנאים - המה תרתי דסתרי כנ"ל וצ"ע"..
1
ב׳אבל לפ"ז אפשר לנו להגדיר בזה הגדרה חדשה לומר, שבאמת אין הבדל בין קיום התנאי ובין בטול, אלא יש הבדל בין אם התנאי - ואין הבדל בין הקיום ובין הבטול - בא על הפועל שבדבר, או שהתנאי בא על הבפועל יוצא שבדבר317ועיין שם בהמשך דבריו (פרק יז)..
2
ג׳למשל אנו מוצאים שאונס מועיל מדאורייתא ב"ההוא גברא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא, ופסקא מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי"318כתובות ב, ב. - שם הביטול בא רק על הפועל שבדבר, ע"י זה שיבוא במשך השלושים יום, כי פועל יוצא אין בדבר כמובן, כי לא מגיע ע"י כך להאשה כלום - ובזה שייך אונס, אבל למשל, בהרי זה גיטך על מנת שתניקי את בני או שתשמשי את אבא בגיטין (עה, ב) או בהרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים ונתנה נתינה בע"כ, שיש מחלוקת אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא, שם בגיטין (עה, א), אבל כו"ע מודים שאי נתינה בע"כ לא שמה נתינה לא הוי גט אע"פ שהיא היתה אנוסה בזה שלא מקיימת התנאי, או בהרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים ומת שיש מחלוקת שם (עד, א) אי לי ולא ליורשי או לי ואפילו ליורשי, אבל כו"ע מודים שאם לי ולא יורשי הגט בטל ואין אנו באים בזה מטעם אונס - ולפ"ד הנ"ל אין הטעם מפני שעל קיום התנאי לא מועיל אונס, אלא מפני שבכל אלו הדברים ההדגשה היא כמובן לא על הפועל שבדבר, אלא על הפועל יוצא שבדבר, שהוא יקבל את הכסף, ובפועל יוצא לא שייך אונס, כי ס"ס הפועל יוצא לא בא.
3