המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 7
א׳ויש ג"כ הבדל בין הכסף שמחויב המזיק להניזק, ובין הכסף שמחויב בעה"ב להפועל, כי הכסף שמחויבים להפועל הוא מפני שהוא הפועל, אבל הכסף שמחויב המזיק, הוא לא מצד הפועל שבדבר אלא מצד הפעולה, או מצד ה"פועל יוצא" של ההיזק, שזאת אומרת ההפסד שנתהוה ע"י פעולתו.
1
ב׳ואת ההבדל הזה אנו מרגישים בדברי הגמ' בגיטין (נג, ב) גבי סופר שהודה שלא כתב את האזכרות לשמן, שהדין הוא: "נאמן אתה להפסיד שכרך, ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת" - שיש שואלים מדוע לא יהא מחויב הסופר ג"כ לשלם את הפסד הגוילים מטעם מזיק48מה דפשיטא ליה שאינו משלם על הספר, רבים האחרונים שנראה מדבריהם שבאמת מחוייב לשלם לו (עכ"פ מעיקרא דדינא), ראה: מהרא"ל צינץ בגרש ירחים (גיטין שם) שפשיטא ליה להיפוך שאם הגוילין של הלוקח צריך לשלם לו גם שכר הגוילין, אלא שמיירי באופן שהגוילין של הסופר (ושוב הק' על זה דא"כ הוי מצוה הבאה בעבירה שגוזל את הסופר, עיי"ש מה שפלפל). ובחוות דעת (בחידושים לסי' קכז סק"ו) פשיטא ליה נמי שצריך לשלם ומכח זה הק' דא"כ בכל אופן יהיה נאמן להפסיד הס"ת כיון שחייב לשלם את הגוילין (ואמרינן 'מתוך' כמבואר בסוגיא שם), וכתב דדוחק לתרץ. וראה שו"ת רמ"ץ (סי' יז) שתירץ דלא אמרינן 'מתוך' אלא במה שמפסיד מיד ולא במה שמחוייב לשלם לאחר זמן. ובאבן שתיה (לר"א דון יחיא חו"מ סי' פ) דן בקושיא זו מנפשיה וציין לדברי שו"ת מ"ע דעל הקלף הוי היזק שאינו ניכר ובכה"ג שמפסיד השכר לא קנסוהו (וממילא שאין 'מתוך'). אכן ראה מהר"ם שיק (יו"ד סי' רפד) דכיון שהסופר הוא שומר לא שייך פטורא דהיזק שאינו ניכר (ועיי"ש ליישב באופן אחר).
ויש אחרונים שכתבו לפטור אותו מטעם אחר, עיין זר זהב על איסור והיתר (שער יג ס"ק טו) שעמד ג"כ בנדון תשלומי הגוילין, והוכיח מכאן כהרמ"א (יו"ד סי' רפא סעיף ה) שאין הספר טעון גניזה וראוי לחומשים (ושלא כדעת הט"ז שם), וממילא לא מקרי קלקול בעורות (ויל"ע אם בכה"ג לא חשיב מזיק מה שהיה מיועד לס"ת ועכשיו אינו אלא חומש או שסו"ס עלה ערכו, וצ"ע). וכעי"ז כתב ליישב בחי' מהר"י שפירא (גיטין שם). ובשו"ת זכר יהודה (למהרי"ל בטלן, סי' ט) דן בזה אם מקרי מזיק כלפי הס"ת, דלכאורה מאי שנא מכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ומקרי מזיק, אלא שיש לדון דלמא כתיבה שלא לשמה לא הוי אלא גרמא, ודן שם נמי אם אמרינן בכה"ג אומן קונה בשבח כלי (וכן דן בגרש ירחים הנ"ל), עיי"ש, וראה נמי במש"כ החזון איש (אה"ע סי' קמז בסוגיא גיטין שם)., ואע"פ שבאמת אין הפסד בדבר, מכיון שאינו נאמן להפסיד ס"ת, אך גם על זה נימא פלגינן דיבוריה, כמו שאנו אומרים שהוא נאמן להפסיד שכרו, אע"פ שהס"ת כשר באמת?
ויש אחרונים שכתבו לפטור אותו מטעם אחר, עיין זר זהב על איסור והיתר (שער יג ס"ק טו) שעמד ג"כ בנדון תשלומי הגוילין, והוכיח מכאן כהרמ"א (יו"ד סי' רפא סעיף ה) שאין הספר טעון גניזה וראוי לחומשים (ושלא כדעת הט"ז שם), וממילא לא מקרי קלקול בעורות (ויל"ע אם בכה"ג לא חשיב מזיק מה שהיה מיועד לס"ת ועכשיו אינו אלא חומש או שסו"ס עלה ערכו, וצ"ע). וכעי"ז כתב ליישב בחי' מהר"י שפירא (גיטין שם). ובשו"ת זכר יהודה (למהרי"ל בטלן, סי' ט) דן בזה אם מקרי מזיק כלפי הס"ת, דלכאורה מאי שנא מכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ומקרי מזיק, אלא שיש לדון דלמא כתיבה שלא לשמה לא הוי אלא גרמא, ודן שם נמי אם אמרינן בכה"ג אומן קונה בשבח כלי (וכן דן בגרש ירחים הנ"ל), עיי"ש, וראה נמי במש"כ החזון איש (אה"ע סי' קמז בסוגיא גיטין שם)., ואע"פ שבאמת אין הפסד בדבר, מכיון שאינו נאמן להפסיד ס"ת, אך גם על זה נימא פלגינן דיבוריה, כמו שאנו אומרים שהוא נאמן להפסיד שכרו, אע"פ שהס"ת כשר באמת?
2
ג׳אך כפי שהנחנו במדת "סבה ומסובב עצם והסתעפות"49מדה ח (אות א)., שאמנם אפשר לקבל מסובב אחד ולא לקבל את השני, אע"פ ששניהם באים מסבה אחת, אך אי אפשר שלא לקבל את העצם ולקבל את ההסתעפות, ואחרי שהנחנו את ההבדל בין חיובו של המזיק לבין חיובו של בעה"ב להפועל, נבין את ההבדל שיש בזה, שהסופר מפסיד רק את השכר אבל בעד הפסד הגוילים אינו צריך לשלם, כי ס"ס באמת הס"ת כשר, וע"כ אי אפשר להגיד בזה פלגינן דבוריה, שבכ"ז יהי' מחויב לשלם מצד מזיק, כי המזיק משלם בעד ההפסד וס"ס הפסד אין כאן; ומכיון שאין אנו מקבלים את עצם הדבר - הפסול של הס"ת, אין אנחנו יכולים לקבל את ההסתעפות מזה - תשלום ההפסד כנ"ל. לא כן שכר סופרים, שכאמור, זה בא מצד הפועל שבדבר, שזאת אומרת, שהוא פעל את הס"ת, הנה מועילה הודאת בע"ד להאמין לו לענין זה שהוא לא פעל את זה, אע"פ שס"ס הס"ת כשר50בדומה לזה כתב בחי' הגר"ח מטלז (בבא בתרא בענין מיגו במקום עדים), זה לשונו: "ומשום כך נראה להוכיח מכאן דיש חילוק בין חיוב שכר פועל לבין דין מזיק, דשכר פועל חייבים לשלם על עשייתו את הפעולה, וכיון שלפי דבריו לא עשה את הפעולה שהתחייב עליה ולא כתב את הס"ת לשמה - הפסיד שכרו, אבל מזיק אינו חייב לשלם על שעשה פעולת היזק, דכל שהדבר לא הוזק במציאות ויכול הלוקח למכור את הס"ת בשוויו - דהא אינו נאמן להפסיד הס"ת - אע"פ שהוא מודה שעשה מעשה היזק אינו חייב לשלם, כיון דסו"ס אין כאן תוצאת היזק למעשה". עכ"ל. וכן כתב לחלק בבית אהרן (וואלקין, גיטין שם) דלא דמי תשלומי נזק שתלוי אם יש הפסד בפועל אם לאו לתשלום השכר שמהני הודאתו שלא לשלם לו שכר הפעולה, עיין שם שיישב בזה קושית הגרש ירחים הנ"ל. וע"ע ביגל יעקב (להגרחמ"י גוטליב, הגהות על יו"ד סי' ד).
ובעיקר הענין לכאורה בגדר תשלום הנזק יהיה תלוי בחקירה הידועה בגדר תשלומי נזק, שגם הגהמ"ח האריך בזה, באם צריך להשלים את החסרון או את ההפסד הכספי, שלהצד שצריך להשלים את החסרון, הרי אף שכפי המסתבר יש להתייחס לחיוב כ'פועל יוצא' ולא מצד ה'פעולה', מכל מקום הסברא נותנת שיש סיבת חיוב 'בכח' גם אם לא פחת הערך הממוני (אלא שבפועל אין מה לחייב), ונפק"מ למקום ספק וכנד"ד, ויש לעיין בזה. וע"ע במה שכתב החלקת יואב בקובץ שערי תורה (תרע"ח סי' מ) ובקובץ דגל התורה (סי' יג) לדון במזיק את חבירו ואין לו שום הפסד מזה (כיון שמבוטח בחברת ביטוח), ופלפל שם באריכות והציע דבריו לפני גדולי התורה, ובקובץ דגל התורה (סי' מח) השיב הג"ר מרדכי שמעון סלוצקי להביא ראיה מסוגיא זו ושבהכרח יש לחלק בין שכר הפועל שעל זה מהני הודאתו, לעצם תשלום הנזק שאינו מחוייב כיון שסוף סוף לא נעשה נזק. ועיין בכל זה באריכות בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' קו-קט) מה שציין בזה מהאחרונים, ובפרט עיין היטב במה שציין לשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קד אות ד-ה); תשובת הרצ"ה בן הישועות יעקב (בישוע"י יו"ד ה' ספר תורה) ובמה שדן בדבריו בקובץ נועם (חכ"א עמ' רלג), אם יש להביא ראיה מסוגיא זו לנדון זה, וע"ע במה שצויין בהערה לעיל..
ובעיקר הענין לכאורה בגדר תשלום הנזק יהיה תלוי בחקירה הידועה בגדר תשלומי נזק, שגם הגהמ"ח האריך בזה, באם צריך להשלים את החסרון או את ההפסד הכספי, שלהצד שצריך להשלים את החסרון, הרי אף שכפי המסתבר יש להתייחס לחיוב כ'פועל יוצא' ולא מצד ה'פעולה', מכל מקום הסברא נותנת שיש סיבת חיוב 'בכח' גם אם לא פחת הערך הממוני (אלא שבפועל אין מה לחייב), ונפק"מ למקום ספק וכנד"ד, ויש לעיין בזה. וע"ע במה שכתב החלקת יואב בקובץ שערי תורה (תרע"ח סי' מ) ובקובץ דגל התורה (סי' יג) לדון במזיק את חבירו ואין לו שום הפסד מזה (כיון שמבוטח בחברת ביטוח), ופלפל שם באריכות והציע דבריו לפני גדולי התורה, ובקובץ דגל התורה (סי' מח) השיב הג"ר מרדכי שמעון סלוצקי להביא ראיה מסוגיא זו ושבהכרח יש לחלק בין שכר הפועל שעל זה מהני הודאתו, לעצם תשלום הנזק שאינו מחוייב כיון שסוף סוף לא נעשה נזק. ועיין בכל זה באריכות בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' קו-קט) מה שציין בזה מהאחרונים, ובפרט עיין היטב במה שציין לשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קד אות ד-ה); תשובת הרצ"ה בן הישועות יעקב (בישוע"י יו"ד ה' ספר תורה) ובמה שדן בדבריו בקובץ נועם (חכ"א עמ' רלג), אם יש להביא ראיה מסוגיא זו לנדון זה, וע"ע במה שצויין בהערה לעיל..
3
ד׳זאת אומרת, שאם לענין ההפסד מטעם מזיק זהו בבחינת עצם והסתעפות כנ"ל, הנה לענין השכר זהו בבחינת שני מסובבים מסבה אחת. כי כתיבת האזכרות לשמן מביאה גם למסובב שהס"ת כשר, וגם למסובב שהוא צריך לקבל עבור זה את שכרו, וע"י כך שייך לומר פלגינן דבוריה51יש לדון במי שקנה ספר תורה, ואמר המוכר שהאזכרות שלו לשמן, אם התשלום על המקח מקרי עצם ומסובב דהתשלום הוא עבור ס"ת כשר או שני מסובבים, ואולי בכה"ג יש לדון ממה נפשך, שאם אינו משלם על הספר בהכרח הוא דן דהוי מקח טעות ועליו להחזיר הספר. ועיין ברמב"ם (הל' סת"ם פ"א הי"ח) שהעמיד הסוגיא גם באופן זה, ודו"ק. ונראה מסברא שבהודיע המוכר ללוקח קודם לכן (ובגוונא שאינו נאמן) שחייב לשלם דמחירו בשוק הוא לפי כשרותו..
4
ה׳ובזה מתורצת ממילא גם קושית הקצוה"ח52סי' שצ סק"א. שמקשה על דברי התוס' בב"ק (יז, ב) שמחלקים בין זרק כלי מראש הגג דפטור משום דמנא תבירא תבר ובין זרק חץ על הכלי ובא אחר ושברו במקל דהזורק פטור והשובר חייב, ומקשה מדברי הנמ"י בב"ק (כב, א) במחלוקת של ר' יוחנן ור"ל אי אשו משום חציו שמקשה לפ"ז איך מותר להדליק מע"ש שידלקו גם בשבת? ומתרץ משום "דלאו כמאן דמדליק השתא בידים חשיבא ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא חשבינן ליה", אלמא דגם בזורק חץ נמי בתר מעיקרא אזלינן? ועיקר הקושיא הוא כמובן על מה שהזורק פטור שיהיה מחויב כיון דבתר מעיקרא אזלינן גם בזורק חץ, כמו שבשבת אנו מביטים על שעות ההבערה ואין אנו מביטים על שעת ההדלקה?
5
ו׳אך לפ"ז מובן שאלה המה שני ענינים, כי בשבת החיוב הוא מצד הפועל והפעולה, וע"כ אנו מביטים על שעת הפועל והפעולה, משא"כ בנזקים, שכאמור העיקר הוא הפועל יוצא שבדבר, שזהו ההפסד, וכיון שההפסד בא לא על ידו, אך ע"י האיש ששבר במקל, הוא פטור והמשבר חייב53אם מצד סברא זו קאתינן הרי שגם לגבי שבת, אם יזרוק אדם חץ בשבת ולבסוף לא יגיע לידי חיוב בפועל, פשיטא שיהיה פטור, ועד כאן לא חילקנו בין שבת למזיק אלא שבשבת בעינן גם 'לפעולה', אבל זה פשיטא שבלי 'פועל יוצא' לא שייך כלל מלאכת שבת, וע"ע חי' הגר"ש שקופ (ב"ק סי' יח); אחיעזר (ח"א סי' יט); ברכת שמואל (ב"ק סי' יא). והגהמ"ח עמד על נקודה זו בעצמו לקמיה כשציין לדבריו במדה ד', ודבריו כאן צ"ע כיון שבין כך צריך לבוא לסברא דהתם. ואולי כוונת הגהמ"ח לא לאופן בו באמת הדבר לא יצא אל הפועל, אלא לחדד את ההבדל שבין שבת למזיק, כי בעוד במזיק העיקר הוא רק ה'פועל יוצא' הרי שבשבת העיקר הוא רק ה'פועל' (אלא שבלי 'פועל יוצא' אין כאן 'פועֵל בפועַל' רק רצון לפעול, ודו"ק), ועל כן בשבת אנו יכולים לדון את ה'בכח' (אם לבסוף התהווה הבפועל) ואילו במזיק עלינו לדון רק לפי ההתהוות בפועל (אלא שהחיוב ושעבוד הנכסים מתחילים מזמן ה'בכח')., אלא שבזורק כלי כיון ד"מנא תבירא תבר" גם ההפסד מתיחס אל הזורק.
6
ז׳(ועי' במדה ד'54מדת 'סיבה אריכתא' (אות יב ואות יט-כב). שישבנו שם את הקושיה הנ"ל באופן אחר).
7