המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא ח׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 8
א׳ועי' במנ"ח (מצוה תקיא) לענין מצוה של עשיית מעקה שתופס בפשטות שצריכים במצוה זו ככל המצוות - שליחות, ואם יעשה המעקה ע"י עכו"ם לא יקיים המצוה דאין שליחות לעכו"ם. והמחנה אפרים בהל' שלוחין (סי' יא) חקר בזה אם אפשר לעשות מעקה ע"י עכו"ם, והמסקנא שאין אנו צריכים בזה לשליחות. והמנ"ח תמה בזה דמאי שנא מצות מעקה מכל המצוות האמורות בתורה.
1
ב׳ולפי דברינו אין כלל בזה שום קושיא. דאפילו אם בעינן בזה לשלוחו של אדם, לא בעינן בזה ה"כמותו", כיון שאין המצוה בזה בהפעולה אלא בהפועל יוצא, כמו שהתורה בעצמה מדגישה את זה באמרה55דברים כב, ח.: "ולא תשים דמים בביתך". וכמו שאין אנו צריכים לשלוחו של אדם כמותו בפריעת ב"ח או במצות "והשיב את הגזילה" או במצוה של "השבתת חמץ" כמבואר להדיא בר"ן בריש פסחים56כוונתו לדברי הר"ן בסוגיא דנוסח הברכה, שכתב שם הר"ן בתוה"ד (ד, א מדה"ר) דביעור חמץ אחר יכול לפטרו מהם שלא מדעתו. ובעיקר הדבר אם מהני ביעור חמץ בלא שליחות, ראה מחלוקת המג"א ורע"א (או"ח סי' תמו). והאחרונים האריכו בזה גם בגדר מצות השבתת חמץ אם מחוייב בפעולת השבתה או שמקיים גם במה שאין החמץ ברשותו, ואכמ"ל., מפני שבכולם לא הפעולה היא המצוה אלא הפועל יוצא שבדבר, והכ"נ ג"כ במצוה של עשיית מעקה, שג"כ אין המצוה בהעשיה כשהיא לעצמה אלא במה שתהיה עשויה.
2
ג׳באופן שאפשר יהיה להניח כלל קבוע, שבכ"מ שהמצוה היא בהפעולה לבד, אנו צריכים לשליחות של "כמותו", וכ"מ שהמצוה היא בהפועל יוצא, שם לא בעינן ל"כמותו"57ע"ע לעיל (מדה י אות יד) כלל זה לענין מילה, ומה שנכתב שם בהערות. וע"ע במש"כ הגהמ"ח שם (אות כב-כג) חילוקים נוספים בין היכא דבעינן שליחות גרידא להיכא דבעינן נמי ל'כמותו', וכן במה שציין הגהמ"ח לקמיה (אות ט ואות יג-טו)..
3
ד׳ועי' במדת "זמן" שהנחנו שבהפרשת תרומה ג"כ אנו צריכים רק לשלוחו של אדם, אבל לא ל"כמותו". ותתוקן עוד ההנחה הזו עפ"י היסוד הנ"ל, שבכל מצוה שהעיקר הוא הפועל יוצא שבדבר אין אנו צריכים רק לשלוחו של אדם לבד.
4
ה׳ועי' בר"ן פסחים בפרקא קמא58המצויין בהערה 54 לעיל. בהמחלוקת אי מברכים על ביעור חמץ או לבער חמץ, שמגדיר ג"כ, שמצוה שהוא מוכרח לעשות בעצמו מברכים בל', ומצוות שאפשר לעשות ג"כ ע"י אחר מברכים ב"על", ומצוה שבאמת החיוב עליו אך אפשר לעשותה ג"כ ע"י אחר בזה יש מחלוקת. וההסבר הוא ג"כ כנ"ל, כי במצות ביעור חמץ אין אנו צריכים רק לשלוחו של אדם, אך אין אנו צריכים לכמותו, כיון שהפועל יוצא הוא בהדבר שיבוער החמץ מן העולם.
5
ו׳ועי' שם שמביא התוספתא שמברכים על הפרשת תרומה "להפריש", אעפ"י שאפשר לעשות את ההפרשה ע"י אחר? ומתרץ ששמה הוא מטעם ששלוחו של אדם כמותו, כלומר ששם הוא מטעם "כמותו" וכאן לא בעינן רק לשלוחו של אדם לבד.
6
ז׳אכן באמת ההלכה היא שגם על הפרשת תרומה מברכים ב"על", וזהו כנ"ל שבאמת אנו צריכים גם בהפרשת תרומה רק שלוחו של אדם לבד אך לא ל"כמותו" כנ"ל59לדרכו של הגהמ"ח ישנן רק שתי אפשרויות, או באופן דבעינן ל'כמותו' או באופן דלא בעינן לזה. אך היה מקום לדון שיש ג' דרגות: האחד היכא דלא בעינן שליחות כלל, והשני היכא דבעינן שליחות רק לא בעינן שיהא 'כמותו', והשלישי היכא דבעינן שיהא כמותו.
וע"ע במש"כ הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ח פרק כ) שהביא דברי הר"ן הנ"ל וכתב שיש לחלק את המצוות לארבעה סוגים: א. מצוות שבגופו שלא מועילות ע"י שליח. ב. מצוות שבמעשה שאפשר לעשותן ע"י שליח. ג. מצוות שבעיקרן מוטלות עליו, אלא שאפשר להפטר מהן ע"י מעשה אחרים. ד. מצוות שאינן מוטלות עליו כלל אלא על הדבר. ואחר שביאר את דבריו הוסיף הגהמ"ח וזה לשונו: ולכשנדייק בדבר נראה, כי אלו המה שני סוגים שהם ארבעה, כלומר, למצוות שהן בעצם המעשה ולמצוות שהן בתכלית המעשה. אכן הסוג הראשון יתחלק עוד - למעשה שבגוף כמו תפילין סוכה ודומיהן, ולמעשה שבדבר ידוע כמו הפרשת תרומה ושחיטת הפסח, שבהראשונות אין הגדר שליחות ובהשניות יש שליחות. וגם המצוות שהן בתכלית המעשה יתחלקו - לאלה שהמצוה עליו להוציא את התכלית מכח אל הפועל כמו מילה ופדיון הבן, ולאלה שהתכלית בעצמה היא המצוה כמו שחיטת חולין, ראה שם נפק"מ בכל זה..
וע"ע במש"כ הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ח פרק כ) שהביא דברי הר"ן הנ"ל וכתב שיש לחלק את המצוות לארבעה סוגים: א. מצוות שבגופו שלא מועילות ע"י שליח. ב. מצוות שבמעשה שאפשר לעשותן ע"י שליח. ג. מצוות שבעיקרן מוטלות עליו, אלא שאפשר להפטר מהן ע"י מעשה אחרים. ד. מצוות שאינן מוטלות עליו כלל אלא על הדבר. ואחר שביאר את דבריו הוסיף הגהמ"ח וזה לשונו: ולכשנדייק בדבר נראה, כי אלו המה שני סוגים שהם ארבעה, כלומר, למצוות שהן בעצם המעשה ולמצוות שהן בתכלית המעשה. אכן הסוג הראשון יתחלק עוד - למעשה שבגוף כמו תפילין סוכה ודומיהן, ולמעשה שבדבר ידוע כמו הפרשת תרומה ושחיטת הפסח, שבהראשונות אין הגדר שליחות ובהשניות יש שליחות. וגם המצוות שהן בתכלית המעשה יתחלקו - לאלה שהמצוה עליו להוציא את התכלית מכח אל הפועל כמו מילה ופדיון הבן, ולאלה שהתכלית בעצמה היא המצוה כמו שחיטת חולין, ראה שם נפק"מ בכל זה..
7