המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן א׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 1
א׳מושג הזמן343כפי שכתב הגהמ"ח (בהקדמה לחלק שלישי), חלקו השני של הספר עוסק ב'מהות הדברים', ולכן, וכפי שכותב שם הגהמ"ח "מדת 'מושג הזמן' מובן מאליו שהוא מושג כללי בהגיון, וכל החקירות שישנן בהמושג זמן ישנן בתורה".
1
ב׳לכל דבר יש זמן344והוא על פי לשון הכתוב (קהלת ג, א) "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים". ואמנם תפיסת הזמן ביחס ל'מציאות' היא נושא מורכב, וכמאמר החכם (ראה פלא יועץ ערך דאגה, אך הרעיון בכללותו קדום יותר) "העבר אין והעתיד עדיין וההווה כהרף עין", וברור ששיעור ה'הרף עין' אם מורכב הוא ממשך זמן הנה גם הוא מורכב מעבר הווה ועתיד, נמצא שה'הווה' האמיתי אין לו משך זמן וממילא שאין בו תפיסה, בעקבות כך קושי התפיסה אינו רק ביחס ל'הווה' אלא גם למשך הזמן הכולל, כי הלא משך הזמן מורכב מרצף 'אין סופי' של אותם 'הווה' שכל אחד מהם הוא 'כהרף עין', וכיצד יצטרפו 'אין סוף' של 'אין' למציאות אחת של 'יש', והוא דוגמת הבעיה הניצבת בהגדרת 'נקודה' על פני המרחב של אורך, שטח וגשם.
וכיוצא בזה ביאר בספר סדר זמנים (לרי"א חבר בהקדמה), זה לשונו: "כל הדברים הנמצאים למטה הם תחת סוג הזמן אשר באמת אין בו מהות נרגש כלל, כי העבר כבר אין, חלף הלך לו, והעתיד עדיין לא בא, ואין לו רק ההווה, וגם זמן ההווה אין לו שום מהות כלל, שהרי כל רגע שבו מתחלק ג"כ לעבר ועתיד ואין לו רק האמצע שבין העבר והעתיד, והרי הרגעים הקטנים סמוכים ותכופים זה לזה, ונמצא שההווה אין לו מהות נרגש כלל, ולכן קרא אותם הבל ואין בו ממש", ועיין שם שמה שמוגדר כ'למעלה מן השמש' אינו נופל תחת הזמן.
נקודה נוספת היא שגם 'שינוי' ו'פעולה' המכריחים כביכול מציאות של זמן (ראה בהערה הבאה), הנה אם ננתח אותם נמצא שהם מורכבים מהמציאות שקודם השינוי, השינוי עצמו והמצב שלאחר השינוי, ובחלק גדול מהמקרים המעבר בין המצבים, דוגמת הריגת אדם, המורכבת מ'חי', 'הריגה', 'מת', שאליבא דאמת ניתן לומר שאין משך זמן בו לא היה האדם לא חי ולא מת, כי ברגע מסויים היה נחשב ל'חי' ורגע לאחריו הוא 'מת', וה'הריגה' לא היתה אלא החלפת המצב ולא תפסה זמן. אך תפיסת השכל היא שפעולת ההריגה נמשכת על פני הזמן. נקודה זו יכולה לתת זוית נוספת לנדונים שונים בש"ס ובפוסקים כגון הנדון של 'אינה לשחיטה אלא לבסוף', שגם שם - עד שחיטת רוב הסימנים טרם התחילה השחיטה, אם כי שם מצטרפים למפרע (לפסול או להכשיר) גם משך הזמן מתחילת חיתוך הסימנים (וראה מש"כ בזה הגהמ"ח לעיל מדה ד אות א-ג), ואכמ"ל. וגם לדיני התורה יש זמן ידוע. על יסוד זה הוא ההבדל בין מצוות עשה שהזמן גרמא ובין מ"ע שלא הזמן גרמא, אבל גם האחרונות, הנה ס"ס העשיה שלהן תופסת איזה זמן, כי בלי זה לא יתכן, כמובן345לכאורה כוונת הגהמ"ח היא במצוות שהמצוה היא 'פעולה' כי כל פעולה היא שינוי וכל שינוי יש לו משך זמן, וכפי שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (הקדמה לחלק ב) "לא תמצא תנועה כי אם בזמן, ולא יושכל זמן אלא עם תנועה". ואולם במצוות שהן ב'העדר פעולה' כגון מצות עזיבת לקט שכחה ופאה, שם אין המצוה תופסת זמן, וכהמשך לשון הרמב"ם (שם) "וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן".
וביותר, לפי מה שהתבאר בהערה הקודמת, יש מקום לחלק במצוות עשה אשר יש להן משך זמן, בין מצוות כגון קידושין וקנינים, שאף אי נימא שהמצוה היא ה'פעולה' מכל מקום אין ל'קידושין' משך זמן, שהרי קודם נתינת הטבעת היא פנויה ולאחריה מקודשת, ונתינת הטבעת המקדשת אינה תופסת זמן, משא"כ במצות אכילה שיש לה שיעור ואף במקום שבולע 'בבת אחת' יש לזה משך זמן, ודו"ק.
זאת ועוד, גם המצוות שתלויים בפעולה, מכל מקום כאשר המצוה עצמה אינה ה'פעולה' אלא ה'פועל יוצא' שלה, גם שם אין הכרח שיהא תלוי במושג הזמן, אם כי לפעמים יש משך גם לפועל יוצא, ולדוגמה מצות כיסוי הדם המתבארת בסוף המדה הקודמת (מדה טו אות סט), שאם הגדרת המצוה היא שהדם יהיה מכוסה ונוסף על כך שאין צריך משך זמן לכיסוי, הנה אף ששגרת הלשון היא שדי אפילו ברגע אחד שיהיה מכוסה, הנה בעומק הדבר גם 'רגע' אחד אין צריך, שכל דבר שאין לו תנועה אין לו זמן, אלא שאליבא דאמת אין תפיסה ל'מציאות' בלא זמן.
אף במצוה שענינה פעולה יש לדון, וכגון במצות נטילת לולב, לסוברים דמדאגבהה נפיק ביה, שיש סוברים שגם אין צריך את ההגבהה בפועל אלא את היות הד' מינים בידו, וגם מציאות זו אינה תופסת זמן. והמבין יוכל לדמות מילתא למילתא או להפריד בין הדבקים, ואכמ"ל.
יש לציין כי תפיסה זו שאין זמן בלא תנועה היא דעתם של רוב הראשונים, אך יש ראשונים החולקים וס"ל שהזמן עומד בפני עצמו והתנועה היא בתוך הזמן, הרחבה בכל זה ראה במאמרו של הרב מ. כשר בקובץ תלפיות (שנה ה חוברת ג-ד) "מושג הזמן בתורה בספרי חז"ל ובראשונים". וע"ע להלן (אות יא והלאה) במש"כ הגהמ"ח אם הזמן ניתן לחלוקה והנפק"מ ההלכתיות הנוגעות לכך., אם כי אין להן גורם זמני346וראה להלן (אות כח) בגדר מצות עשה שהזמן גרמא ושיש חילוק בין 'זמן גורם' ל'זמן מגביל'..
וכיוצא בזה ביאר בספר סדר זמנים (לרי"א חבר בהקדמה), זה לשונו: "כל הדברים הנמצאים למטה הם תחת סוג הזמן אשר באמת אין בו מהות נרגש כלל, כי העבר כבר אין, חלף הלך לו, והעתיד עדיין לא בא, ואין לו רק ההווה, וגם זמן ההווה אין לו שום מהות כלל, שהרי כל רגע שבו מתחלק ג"כ לעבר ועתיד ואין לו רק האמצע שבין העבר והעתיד, והרי הרגעים הקטנים סמוכים ותכופים זה לזה, ונמצא שההווה אין לו מהות נרגש כלל, ולכן קרא אותם הבל ואין בו ממש", ועיין שם שמה שמוגדר כ'למעלה מן השמש' אינו נופל תחת הזמן.
נקודה נוספת היא שגם 'שינוי' ו'פעולה' המכריחים כביכול מציאות של זמן (ראה בהערה הבאה), הנה אם ננתח אותם נמצא שהם מורכבים מהמציאות שקודם השינוי, השינוי עצמו והמצב שלאחר השינוי, ובחלק גדול מהמקרים המעבר בין המצבים, דוגמת הריגת אדם, המורכבת מ'חי', 'הריגה', 'מת', שאליבא דאמת ניתן לומר שאין משך זמן בו לא היה האדם לא חי ולא מת, כי ברגע מסויים היה נחשב ל'חי' ורגע לאחריו הוא 'מת', וה'הריגה' לא היתה אלא החלפת המצב ולא תפסה זמן. אך תפיסת השכל היא שפעולת ההריגה נמשכת על פני הזמן. נקודה זו יכולה לתת זוית נוספת לנדונים שונים בש"ס ובפוסקים כגון הנדון של 'אינה לשחיטה אלא לבסוף', שגם שם - עד שחיטת רוב הסימנים טרם התחילה השחיטה, אם כי שם מצטרפים למפרע (לפסול או להכשיר) גם משך הזמן מתחילת חיתוך הסימנים (וראה מש"כ בזה הגהמ"ח לעיל מדה ד אות א-ג), ואכמ"ל. וגם לדיני התורה יש זמן ידוע. על יסוד זה הוא ההבדל בין מצוות עשה שהזמן גרמא ובין מ"ע שלא הזמן גרמא, אבל גם האחרונות, הנה ס"ס העשיה שלהן תופסת איזה זמן, כי בלי זה לא יתכן, כמובן345לכאורה כוונת הגהמ"ח היא במצוות שהמצוה היא 'פעולה' כי כל פעולה היא שינוי וכל שינוי יש לו משך זמן, וכפי שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (הקדמה לחלק ב) "לא תמצא תנועה כי אם בזמן, ולא יושכל זמן אלא עם תנועה". ואולם במצוות שהן ב'העדר פעולה' כגון מצות עזיבת לקט שכחה ופאה, שם אין המצוה תופסת זמן, וכהמשך לשון הרמב"ם (שם) "וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן".
וביותר, לפי מה שהתבאר בהערה הקודמת, יש מקום לחלק במצוות עשה אשר יש להן משך זמן, בין מצוות כגון קידושין וקנינים, שאף אי נימא שהמצוה היא ה'פעולה' מכל מקום אין ל'קידושין' משך זמן, שהרי קודם נתינת הטבעת היא פנויה ולאחריה מקודשת, ונתינת הטבעת המקדשת אינה תופסת זמן, משא"כ במצות אכילה שיש לה שיעור ואף במקום שבולע 'בבת אחת' יש לזה משך זמן, ודו"ק.
זאת ועוד, גם המצוות שתלויים בפעולה, מכל מקום כאשר המצוה עצמה אינה ה'פעולה' אלא ה'פועל יוצא' שלה, גם שם אין הכרח שיהא תלוי במושג הזמן, אם כי לפעמים יש משך גם לפועל יוצא, ולדוגמה מצות כיסוי הדם המתבארת בסוף המדה הקודמת (מדה טו אות סט), שאם הגדרת המצוה היא שהדם יהיה מכוסה ונוסף על כך שאין צריך משך זמן לכיסוי, הנה אף ששגרת הלשון היא שדי אפילו ברגע אחד שיהיה מכוסה, הנה בעומק הדבר גם 'רגע' אחד אין צריך, שכל דבר שאין לו תנועה אין לו זמן, אלא שאליבא דאמת אין תפיסה ל'מציאות' בלא זמן.
אף במצוה שענינה פעולה יש לדון, וכגון במצות נטילת לולב, לסוברים דמדאגבהה נפיק ביה, שיש סוברים שגם אין צריך את ההגבהה בפועל אלא את היות הד' מינים בידו, וגם מציאות זו אינה תופסת זמן. והמבין יוכל לדמות מילתא למילתא או להפריד בין הדבקים, ואכמ"ל.
יש לציין כי תפיסה זו שאין זמן בלא תנועה היא דעתם של רוב הראשונים, אך יש ראשונים החולקים וס"ל שהזמן עומד בפני עצמו והתנועה היא בתוך הזמן, הרחבה בכל זה ראה במאמרו של הרב מ. כשר בקובץ תלפיות (שנה ה חוברת ג-ד) "מושג הזמן בתורה בספרי חז"ל ובראשונים". וע"ע להלן (אות יא והלאה) במש"כ הגהמ"ח אם הזמן ניתן לחלוקה והנפק"מ ההלכתיות הנוגעות לכך., אם כי אין להן גורם זמני346וראה להלן (אות כח) בגדר מצות עשה שהזמן גרמא ושיש חילוק בין 'זמן גורם' ל'זמן מגביל'..
2
ג׳והוא הדין בעבירות: יש עבירות התלויות בזמן ויש שאינן תלויות בזמן, אם כי בהן אין הנ"מ שיש במצוות, הנ"מ לענין נשים שפטורות, כמו במצוות, כידוע347כגון מלאכה בשבת ואיסור חמץ, ראה קידושין לה, א..
3
ד׳ומלבד מצוות ועבירות, הנה יש מושגים דיניים שאפשר להגבילם בזמן ויש מושגים דיניים שאי אפשר להגבילם בזמן. למשל, קדושת הגוף אי אפשר להגביל בזמן, כמו שאנו אומרים בנדרים: "קדושת הגוף לא פקעה בכדי", כמבואר בנדרים (כט, א). וככה ג"כ קדושין הם בכלל קדושת הגוף, והאומר לאשה "היום את אשתי ולמחר אי את אשתי", לא נפקא בלא גט, כמבואר שם; וככה ג"כ בגיטין, כשאומר "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי", שכיון דפסקה פסקה, כמבואר בגיטין (פג, ב)348הנה יש כאן ה' נדונים נפרדים: קדושת הגוף וקדושת דמים; קידושין וגירושין; קנינים. והגהמ"ח מדמה ג' נדונים להדדי: א. קדושת הגוף. ב. קידושין. ג. גירושין. ומחלק (לקמיה) ג' נדונים אלו מב' נדונים אחרים: ד. קדושת דמים. ה. קנין ממון. והנה, נדון א' וב' מדמה הגמרא (נדרים שם) לחד מ"ד, והיינו תי' רבא על קושית רב המנונא שדימה גם קדושת דמים לקידושין, והשיב לו רבא מי קמדמית קדושת דמים לקדושת הגוף דקידושין הוא קדושת הגוף ולא פקעה בכדי. והדמיון בין גיטין לקידושין איתא שם בתוס' וברשב"א ועוד ראשונים, דמה דפשיטא ליה לרב המנונא דקידושין לא פקעו בכדי ילפינן לה מגט.
ואעפ"כ מה שהגהמ"ח נוקט כל זה לדבר מוסכם, אינו פשוט. חדא, דהיא פלוגתא שם בכמה ענינים בין בר פדא לעולא אם קדושת דמים פקעה בכדי, ובין רבא לאביי אם אפילו קדושת הגוף פקעה בכדי, ונהי שהרשב"א ועוד ראשונים כתבו שגם לאביי קידושין לא פקעו בכדי, מכל מקום הא אביי מחלק בזה בין קידושין לקדושת הגוף. זאת ועוד, כי דעת הרמב"ם (ראה משל"מ אישות פ"ז הי"ג) לחלק בין קידושין לגירושין, וכן ס"ל לעוד ראשונים ומחלקים בין סברת 'כיון דפסקה פסקה' לסברת 'קדושה לא פקעה בכדי'. ובקידושין גופה ראה ר"ן לחלק בין קידושי שטר שנלמדים מגט לקידושי כסף (ועיין לקמן אות לז).
גם מש"כ הגהמ"ח לחלק בין קנינים לקידושין, הוא אמנם שיטת הר"ן שם, אבל הביא שם את שיטת הרא"ה שמדמה קנינים לגירושין. ועמד על זה הגהמ"ח עצמו להלן (אות ו-ז).
וע"ע ברשב"א (שבעיקר הדבר גם הוא מדמה הנך תלתא להדדי) ולעצם הסברא כתב שם זה לשונו: "ונראה לי דטעמא דהא מלתא, דכל שאינו קנוי קנין עולם אינו אלא כקנין פירות וכו' ואשה המתקדשת לאיש קנויה לו לגמרי וקנין כספו קרינן לה וכו', וכן כשהוא מגרשה צריכה שתצא מרשותו לגמרי ולא שיהא גופה לזה ופירותיה לאחר וכו' והלכך כיון שהיא מתקדשת לו היום ולא שיירה היום בקנינו כלום הרי היא קנויה לו לעולם ושוב לא פסקה, וכהאי טעמא ממש הוה משמע ליה לרבא בכל קדושת הגוף דכיון שאין לה פדיון ה"ז כקדש גמור ובי גזא דרחמנא איתיה ולא נפיק, דאיהו סבר דקדושת הגוף יש לה הפסק ואין לה, ואביי ל"ק לי' אשה דאף הוא מודה בה דהויתה ויציאתה אין להם הפסק אלא בקדושת הגוף הוא דפליג משום דאקשיתיה הא מתניתא דשור זה עולה, ודלמא מסבר סבר דשאני קדושת הקדש דכיון דהקדש חייל לדמים כגון כל קדושת דמים אף קדושת הגוף כל שהוא מקדיש לזמן כי אתי זימניה פקע, דהא אשכחן קדושת פה פקעה בפדיון ואי נמי בזמן כדעולא ורבא, ומ"מ לרבא ורב המנונא אשכחן להו בהדיא דלא נפקא בלא גט" וכו'. הרי דאף להרשב"א יש לדמות קנינים לקדושת הגוף.
ובעיקר הדבר ובחילוקי הגדרים בין כל הנך ה' דברים, ראה: אבני מילואים (סי' כח ס"ק נג וסי' לא ס"ק כב); המקנה (קידושין נט, א); חת"ס (נדרים שם); שלמי נדרים (שם); חי' הרי"מ (גיטין שם); חי' הגר"ש שקופ (נדרים מהדו"ח סי כא וקידושין סי' יז), ומערכת הקנינים (סי' י). ומש"כ הגהמ"ח להלן (אות ז ואות לו-לז)..
ואעפ"כ מה שהגהמ"ח נוקט כל זה לדבר מוסכם, אינו פשוט. חדא, דהיא פלוגתא שם בכמה ענינים בין בר פדא לעולא אם קדושת דמים פקעה בכדי, ובין רבא לאביי אם אפילו קדושת הגוף פקעה בכדי, ונהי שהרשב"א ועוד ראשונים כתבו שגם לאביי קידושין לא פקעו בכדי, מכל מקום הא אביי מחלק בזה בין קידושין לקדושת הגוף. זאת ועוד, כי דעת הרמב"ם (ראה משל"מ אישות פ"ז הי"ג) לחלק בין קידושין לגירושין, וכן ס"ל לעוד ראשונים ומחלקים בין סברת 'כיון דפסקה פסקה' לסברת 'קדושה לא פקעה בכדי'. ובקידושין גופה ראה ר"ן לחלק בין קידושי שטר שנלמדים מגט לקידושי כסף (ועיין לקמן אות לז).
גם מש"כ הגהמ"ח לחלק בין קנינים לקידושין, הוא אמנם שיטת הר"ן שם, אבל הביא שם את שיטת הרא"ה שמדמה קנינים לגירושין. ועמד על זה הגהמ"ח עצמו להלן (אות ו-ז).
וע"ע ברשב"א (שבעיקר הדבר גם הוא מדמה הנך תלתא להדדי) ולעצם הסברא כתב שם זה לשונו: "ונראה לי דטעמא דהא מלתא, דכל שאינו קנוי קנין עולם אינו אלא כקנין פירות וכו' ואשה המתקדשת לאיש קנויה לו לגמרי וקנין כספו קרינן לה וכו', וכן כשהוא מגרשה צריכה שתצא מרשותו לגמרי ולא שיהא גופה לזה ופירותיה לאחר וכו' והלכך כיון שהיא מתקדשת לו היום ולא שיירה היום בקנינו כלום הרי היא קנויה לו לעולם ושוב לא פסקה, וכהאי טעמא ממש הוה משמע ליה לרבא בכל קדושת הגוף דכיון שאין לה פדיון ה"ז כקדש גמור ובי גזא דרחמנא איתיה ולא נפיק, דאיהו סבר דקדושת הגוף יש לה הפסק ואין לה, ואביי ל"ק לי' אשה דאף הוא מודה בה דהויתה ויציאתה אין להם הפסק אלא בקדושת הגוף הוא דפליג משום דאקשיתיה הא מתניתא דשור זה עולה, ודלמא מסבר סבר דשאני קדושת הקדש דכיון דהקדש חייל לדמים כגון כל קדושת דמים אף קדושת הגוף כל שהוא מקדיש לזמן כי אתי זימניה פקע, דהא אשכחן קדושת פה פקעה בפדיון ואי נמי בזמן כדעולא ורבא, ומ"מ לרבא ורב המנונא אשכחן להו בהדיא דלא נפקא בלא גט" וכו'. הרי דאף להרשב"א יש לדמות קנינים לקדושת הגוף.
ובעיקר הדבר ובחילוקי הגדרים בין כל הנך ה' דברים, ראה: אבני מילואים (סי' כח ס"ק נג וסי' לא ס"ק כב); המקנה (קידושין נט, א); חת"ס (נדרים שם); שלמי נדרים (שם); חי' הרי"מ (גיטין שם); חי' הגר"ש שקופ (נדרים מהדו"ח סי כא וקידושין סי' יז), ומערכת הקנינים (סי' י). ומש"כ הגהמ"ח להלן (אות ז ואות לו-לז)..
4
ה׳אכן, בנדרים שבועות ונזירות אפשר בהם גם מושג עולמי וגם מושג זמני, ויכול לקבל את הדברים הללו רק לזמן ידוע, ואע"פ שקונמות הרי הוא כהקדש ונזירות דבר מוסכם שזהו תואר קדושה349ראה דרכי משה (שמעתתא ג פרק כב), ומש"כ הגהמ"ח לעיל (מדה א אות ל; מדה ז אות יח והלאה; מדה ח אות ו והלאה; מדה יא אות נ ואות סו), ועוד מקומות (ראה גם מה שצויין לעיל מדה טו אות יא ואות סב, ולהלן אות לד)., ובתורה גופה כתוב350במדבר ו, ה. "קדוש יהיה", בכ"ז אפשר להגבילם לזמן ידוע. ועי' בר"ן נדרים (כט, א) שמביא בשם הרשב"א לחלק בין קונם כללי לקונם פרטי, שבקונם כללי ג"כ אמרינן שלא פקע בכדי.
5
ו׳ובקניני ממונא בודאי שיש גם קנין עולמי וגם קנין זמני, וזהו הציור של נכסי לך ואחריך לפלוני, שאין לשני אלא מה שמשייר ראשון, כמבואר בב"ב (קכט, ב)351היא ראית הר"ן כנגד הרא"ה, ועיין באבני מילואים (שם) וחי' הגר"ש שקופ (שם). וע"ע בציונים לתורה (כלל לט) ובמש"כ הגהמ"ח להלן (אות ז. וע"ע אות יד ואות מג)..
6
ז׳וכמו שמושג הקדושה, קדושת הגוף, הוא מושג עולמי ולא ניתן לחילוק זמני; ואע"פ שכל הקדושה באה מדעת הבעלים ודעתו היא רק על זמן ידוע, אך גם הוא - הבעלים עצמו - אינו בעלים להגבלת הזמן של הקדושה, כי קדושת הגוף והגבלת הזמן אלה המה תרתי דסתרי, ה"נ ג"כ, הדחיה של הקדושה היא ג"כ דחיה עולמית ואי אפשר להגבילה תחת מסגרת הזמן, ומתוך זה בא הכלל של "כיון שנראה ונדחה אינו חוזר ונראה"352ראה פסחים (עג, ב); סוכה (לג, א); זבחים (יב, א). ובעיקר הדימוי, היה מקום לחלק בין 'דיחוי' ל'פקיעה' או ל'כיון דפסקה פסקה', משום ש'דיחוי' אינו סתירה לקדושת הגוף, שהרי גם לאחר הדיחוי לא פקעה קדושה הימנו אלא שהוא אינו ראוי, הן כשהוא אינו ראוי מצד עצמו וכל שכן כשאינו ראוי מחמת דבר אחר שאין סברא לומר שיהיה בזה סתירה לקדושת הגוף. ועיין בית האוצר (מערכת א-כ כלל קסד) ש'דיחוי' שייך רק לענין עבודה, ולפי"ז יש לבאר כוונת הגהמ"ח שהדיחוי הוא ביחס לקדושת העבודה, היינו שאף שקדושת הגוף נשארה, מכל מקום כבר אין בו קדושה לעבודה. ובעיקר סברת הגהמ"ח (לדמות סברת דיחוי לסברת כיון דפסקה פסקה) הנה כתבה כבר הר"י ענגיל ראה ציונים לתורה (הנ"ל) וכן בגבורות שמונים (תי' סו) שהאריך בגדר דיחוי ובדימוי לסוגיין ולמחלוקת הראשונים אם לדמות קנין לזמן ולהא דכיון דפסקה פסקה וגדר אחריך לפלוני לפי זה. וראה בהערה דלקמיה שדרכו שונה בדרכו של הגהמ"ח., כי כל דחיה זמנית מביאה בהכרח דחיה עולמית353לכאורה צ"ע, דאם המה תרתי דסתרי א"כ כיצד נדחה והיאך פקע בכדי, ובאמת אף דהר"י ענגיל דימה גם הוא הסוגיות להדדי, מ"מ עיקר דבריו (אשר צויינו גם לעיל מדה יב אות עג, וראה שם אות עב) הוא באופן שונה מדברי הגהמ"ח, והיינו שלשיטתו ענין הדיחוי הוא מה דלאחר שפקעה הקדושה שוב אין לה כיצד לחול מחדש, וציין גם לגמ' במנחות (קב, א) והביא גם את לשון הגמ' במנחות לבתר דפקעה לה קדושתה במאי הדרה לה, עיין שם (בכלל לט), ויותר מפורש בספרו אוצרות יוסף (יו"ד אות כו): "דכל ענין דיחוי בקדשים הוא רק כיון דאין הקדושה דבר עצמי בתולדה רק שהושם עליו קדושה אם קדושת פה ע"י דיבור הפה או קדושת כלי ע"י הקידוש בכלי שרת, וע"כ בשעה שהיה בו הפסול הרי כבר פקעה אז קדושת דבר המקדיש אם הפה ואם הכלי דהפסול מסלק הקדושה, וע"כ גם אחר שנסתלק הפסול הרי אין כאן דבר המקדישו ונותן לו קדושה והוא כעין ש"ס מנחות (שם)". וע"ע בלקח טוב (כלל ו אות ב) הגדרה שלישית בענין דיחוי ובהא דנראה ונדחה גרע טפי מדיחוי מעיקרא, דיותר פועל ענין הגרעון אחרי שחלה הקדושה מהיכא שעדיין לא חלה, עיין שם שהוא נדון כללי ושמטעם זה יש טומאה בישראל יותר מבגוי.
ואולי יש להשוות בין כל הדרכים, יעויין כתבי הגרי"ז (זבחים יב, ב) דנראה ונדחה הוא פסול בקרבן (משא"כ בדחוי מעיקרו הוי רק קדושה דחויה) עיי"ש, ואפשר לומר, דאף דבאמת קדושת הגוף לא פקעה בכדי ולהגדרת הגהמ"ח גם אין מציאות כזו שתהיה קדושה זמנית, מכל מקום דיחוי אינו ממש הפקעת הקדושה רק פסול בקדושה, אלא שגדר הפסול עצמו אינו דבר צדדי אלא פסול בקדושה עצמה וקלקול בה, והטעם בזה נובע ממה שקדושת הגוף צריכה להיות קדושה עולמית ואי אפשר שתהיה מציאות כזו של קדושה שלא ניתנת להקרבה, וכיון שכן בודאי שעד שעת הדיחוי יש בו קדושה גמורה ועולמית, אך כיון שחל בו פסול וכפי שנתבאר אין הפסול רק חסרון ב'הקרבת' הקדושה אלא פסול המקלקל את הקדושה - והקדושה כאמור מחוייבת להיות 'עולמית' - ע"כ גם העדר הפסול וסילוקו לא יהני כיון שהקדושה גופה נפסלה. ועדיין צ"ת. וע"ע בקוב"ש (ח"ב במכתבים עמ' פג) שדן בפסול דיחוי אם הוא מחמת הפסול הקודם או דהוי פסול חדש ואם יש לחלק בזה בין נראה ונדחה לדחוי מעיקרו, וע"ע מקדש דוד (סי' לג סק"ב).. אבל בדחוי בדמים כבר יש מחלוקת, כמבואר בכמה מקומות (עי' קדושין ז, ב ובש"ד), מאחרי שהקדושה גופה, קדושת דמים, אפשר שתהיה זמנית354ראה בהערה לעיל, ולפי"ז יש לומר שקדושת דמים אינה מחוייבת להיות 'עולמית' ממילא כשנסתלק הפסול חזר להכשרו, ודו"ק..
ואולי יש להשוות בין כל הדרכים, יעויין כתבי הגרי"ז (זבחים יב, ב) דנראה ונדחה הוא פסול בקרבן (משא"כ בדחוי מעיקרו הוי רק קדושה דחויה) עיי"ש, ואפשר לומר, דאף דבאמת קדושת הגוף לא פקעה בכדי ולהגדרת הגהמ"ח גם אין מציאות כזו שתהיה קדושה זמנית, מכל מקום דיחוי אינו ממש הפקעת הקדושה רק פסול בקדושה, אלא שגדר הפסול עצמו אינו דבר צדדי אלא פסול בקדושה עצמה וקלקול בה, והטעם בזה נובע ממה שקדושת הגוף צריכה להיות קדושה עולמית ואי אפשר שתהיה מציאות כזו של קדושה שלא ניתנת להקרבה, וכיון שכן בודאי שעד שעת הדיחוי יש בו קדושה גמורה ועולמית, אך כיון שחל בו פסול וכפי שנתבאר אין הפסול רק חסרון ב'הקרבת' הקדושה אלא פסול המקלקל את הקדושה - והקדושה כאמור מחוייבת להיות 'עולמית' - ע"כ גם העדר הפסול וסילוקו לא יהני כיון שהקדושה גופה נפסלה. ועדיין צ"ת. וע"ע בקוב"ש (ח"ב במכתבים עמ' פג) שדן בפסול דיחוי אם הוא מחמת הפסול הקודם או דהוי פסול חדש ואם יש לחלק בזה בין נראה ונדחה לדחוי מעיקרו, וע"ע מקדש דוד (סי' לג סק"ב).. אבל בדחוי בדמים כבר יש מחלוקת, כמבואר בכמה מקומות (עי' קדושין ז, ב ובש"ד), מאחרי שהקדושה גופה, קדושת דמים, אפשר שתהיה זמנית354ראה בהערה לעיל, ולפי"ז יש לומר שקדושת דמים אינה מחוייבת להיות 'עולמית' ממילא כשנסתלק הפסול חזר להכשרו, ודו"ק..
7
ח׳ובמצוות אנו מוצאים ג"כ שיש מחלוקת אם יש דחוי אצל מצוות או לא (עי' סוכה לג, א), מפני שמושג המצוה יכול להיות גם מושג זמני, כי יש ג"כ מצוות שהזמן גרמא355ראה בהר"י ענגיל בכמה מקומות (ראה: גליוני הש"ס כב, א ועו"מ) שביאר לכאורה באופן אחר והוא שהנדון הוא אי מצוה היא גדר 'קדושה' או לאו. אכן למה שנתבאר יש לומר דזה גופא הנדון אם מצוה גדר קדושה יש לה והיינו שהיא צריכה להיות 'עולמית' או לאו. אכן מה שדימה זה הגהמ"ח להא דתליא במצות עשה שהזמן גרמא צ"ע, דהא נקודה זו נוגעת לגברא בלבד שיש זמן שהוא מחויב במצוה, והמצוה כשלעצמה אם היא בגדר קדושה היא עולמית, והלא גם קדשים יש מהם שחיובם תלוי בזמן רק שקדושתם אינה תלויה בזמן, ויש לחלק ואכמ"ל.
וע"ע במש"כ הר"י ענגיל בקונטרס ע' פנים לתורה (תי' סא) לדמות כללא דדיחוי במצוות לסוגיא דיבמה שנאסרה והותרה אם תחזור להתירה הראשון..
וע"ע במש"כ הר"י ענגיל בקונטרס ע' פנים לתורה (תי' סא) לדמות כללא דדיחוי במצוות לסוגיא דיבמה שנאסרה והותרה אם תחזור להתירה הראשון..
8