המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ל׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 30
א׳ומזה תחודש לנו עוד הנחה הגיונית, ששלילת המעשה שהיה צריך להעשות בלי שום זמן מוגבל אינה יכולה לשמש בתור גורם לאיזו שהן תוצאות.
1
ב׳וזה כבר כלול בהנחות הקודמות, כי מכיון שכל שלילת המעשה בזמן מוגבל, אם זה מביא לתוצאות, אז הזמן משמש בתור גורם, וכיון שהזמן הוא בלתי מוגבל ואין לזה סוף ואי אפשר בשום זמן מן הזמנים להגיד שהזמן כבר עבר, אזי ממילא אין באופן הזה הגורם הזמני.
2
ג׳ואת היסוד ההגיוני הזה אנו מוצאים באמת מפורש בדברי הרמב"ם הידועים, בפ' ח מהלכות גירושין (הלכה כא-כב), שכשאומר הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז - ומת, וההלכה היא "שלי ולא ליורשי" בכ"ז, אם לא קבע זמן להנתינה אז היא ספק מגורשת, ואין אנו אומרים שבודאי נתבטל הגט מאחרי שאין אפשרות מציאותית שהיא תקיים בזמן מן הזמנים את התנאי. ואמנם כבר דברנו על דברי הרמב"ם הזה באיזה מקומות477וע"ע במדה זו גופא לעיל (אות טו)., אבל נוסף על כל הדברים שכבר דברנו בזה, יש להוסיף שבזה כלולה גם ההנחה ההגיונית הנ"ל, ששלילת הנתינה של מאתים זוז, מכיון שאין לכך זמן סופי לא תוכל לשמש בתור גורם לביטול הגט. ועל כרחך יש גם בזה היסוד הנ"ל, ששלילת מעשה באיזה זמן, אז הזמן משמש בתור גורם. דאם נימא ששלילת המעשה לבד הוא כל הגורם, הנה באופן שכזה ששלילת המעשה היא ודאית בהחלט, מדוע לא יבטל הגט בודאי. אלא שמע מינה כנ"ל, שמכיון שאי אפשר לתפוס שלילת פעולה בלי זמן, אז הזמן משמש בתור גורם; ובזמן בלתי מוגבל לא יצוייר הדבר הנ"ל.
3
ד׳ובאופן כזה לא נצטרך ג"כ לדברי המ"מ הידועים, שתולה את זה בהבעיא של הגמ' בסוף פרק מי שאחזו בגיטין (עו, ב) כשנתן גט עמ"נ שלא יבוא מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש, אם היא מותרת להנשא תיכף או רק בגמר י"ב חודש, שהתוס' מפרשים שהספק הוא רק מדרבנן. ולשיטת הרמב"ם יהיה הספק מדאורייתא, כי שמא אנו צריכים דוקא לקיום התנאי בפועל; וכמו שיש ספק על קיום התנאי, ככה ג"כ הספק על ביטול התנאי שנצטרך אולי דוקא לביטול בפועל. והדברים עתיקים478זה לשון המגיד משנה (הלכה כב): 'ויגעתי לבקש מאין לו זה, ומצאתי סברת רבינו שהיתה בזה ממה שיתבאר פ"ט שהאומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן, שאע"פ שאי אפשר שיבא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי, וזה הדין הוא בעיא דלא אפשיטא בגמ' דילן אם היא מותרת תיכף שמת או לאחר זמן והולכין בו להחמיר וכו', ומתבאר מזה שאע"פ שאי אפשר שיתבטל התנאי בשום פנים, דכיון שמת ודאי לא יבא, אף על פי כן אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקויים בפועל, ואף כאן אף על פי שאי אפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל, אין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתיבם עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל, ואי אפשר להיותו מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן לפיכך חולצת ולא מתיבמת, וזה דקדוק נפלא מורה על שכל רבינו'..
4
ה׳אכן, ג"כ נודעת הפליאה, איך יתכן הדבר, הלא הרמב"ם בעצמו פוסק בפ"ח מהלכות גירושין (הל' א) שאם מתנה תנאי של מעכשיו, אז אפשר לה להנשא אפילו טרם שנתקיים התנאי על סמך שברור שיתקיים התנאי אחר כך, וכיון שברור בלי שום ספק שהתנאי יתקיים בודאי - תהיה אסורה להנשא479ראה: כסף משנה (שם הלכה א); שער המלך (פ"ח הכ"ב) בשם מכתב מאליהו; תפארת יעקב (גיטין עד, א); שו"ת רע"א (סי' קכו) בשם בנו הגר"ש איגר; שערי יושר (שער ב פרק י); אבן האזל (פ"ט מהל' גירושין הי"א).?
5
ו׳אכן, לפ"ז נגיד שבאמת, בענין הר"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש - ומת בתוך י"ב חודש, שמדאורייתא אין בזה שום איסור שתנשא תיכף, כי אין אנו צריכים קיום התנאי בפועל וגם קיום בכח סגי, אלא מתי סגי קיום בכח, כשהדבר עומד לצאת אח"כ לפועל, כי כל בכח פירוש הדבר מה שעומד לצאת בפועל. ובכן, בתנאים אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כשמת, ובודאי עומד התנאי להתקיים בפועל אחרי י"ב חודש, אזי היא מותרת להנשא תיכף.
6
ז׳אכן כל זה כשהזמן הוא מוגבל, וכשיעבור הזמן יהיה קיום התנאי בפועל כנ"ל, אבל כשהדבר מדובר על זמן אין סופי, כמו למשל, בהרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז בלי שום הגבלת הזמן, שאי אפשר לעולם לבוא לידי בטול בפועל, הנה אפילו כשמת אי אפשר לבוא בזה מצד בכח, כי כאמור הבכח בא ע"י הבפועל הראוי לבוא, וכשאין אפשרות של בפועל ממילא אין בכח480וראה מש"כ הגהמ"ח בהרחבה (והביא דברי שער המלך ושו"ת רע"א הנ"ל, ודן בדבריהם) בדרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק ה). וראה אבן האזל שם..
7
ח׳ועיין במדת "שתי סבות המתנגדות זו לזו" (מדה ה' אות כ), ששם חפצנו להסביר את זה על פי שיטת הראב"ד באוכל נבלה ביום הכפורים, שבכלל בזמן אין המושג של בכח ולא נגיד שכבר בהוה יש הבכח של העתיד, עיין שם, אבל לפי דברינו הנ"ל אין הדבר כל כך מוכרח481ז"ל הגהמ"ח שם: הנה ביסודו של שיטת הראב"ד הנ"ל הוא דאנו מביטים על הקדימה בכח ולא על הקדימה בפועל, כי אע"פ כשנתנבלה ביוהכ"פ הנה בפועל איסור יוהכ"פ קדים, אבל בכח איסור נבלה קדים, מפני שאף טרם שבאה נבלה זו לידו הנה בדרך כלל יש כמה נבלות. ועלינו להסביר עוד, דלכאורה הלא אפשר להגיד ככה גם בנוגע ליוהכ"פ, שאף טרם שבא יוה"כ בפועל הנה ס"ס בכח יש האיסור של יוהכ"פ עליו.
אכן באמת יש הבדל בין הדבר התלוי בפעולה ובין הדבר התלוי בזמן, שדבר התלוי בפעולה הנה אף טרם שנעשית הפעולה, אם היא איננה בפועל אבל אפשר להגדירה בתור עומדת בכח, לא כן דבר התלוי בזמן, הנה טרם שבא הזמן אין בזה אפילו המושג של בכח, זאת אומרת, שלא שייך להגיד על הזמן שטרם שבא הזמן בפועל הוא זמן בכח.
ודבר זה אנו למדים מדרך הקודש אשר להרמב"ם במשפטי התנאים, שמצד אחד הוא פוסק (בפ"ח מהל' גרושין הלכה כב) ש"אם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך וכו', ויש לה להנשא לכתחילה, אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת", שמזה אנו רואים שלא בעינן קיום התנאי בפועל, אלא שדי אפילו קיום בכח, אבל מאידך גיסא פסק בהאומר "הרי זה גיטך שמעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש דאסורה להנשא עד י"ב חודש" (בפ"ט מהל' גירושין הלכה יא), וידוע הסבר המ"מ בזה שהוא, מפני שס"ס אין קיום התנאי בפועל אע"פ שיש ידיעה ברורה שהתנאי מוכרח להתקיים, ולכאורה הרי יש בזה סתירה, דהא הוא בעצמו סובר דדי גם בקיום התנאי בכח. אבל זהו ההבדל, דרק בפעולה אף טרם שיצאה אל הפועל היא בבחינת בכח, אבל על זמן, אי אפשר להגיד שטרם שבא הזמן בפועל ישנו בכח, וכאן שקיום התנאי הוא בהזמן, שלילת הביאה במשך י"ב חודש, הנה לפני הזמן אין אפילו הבכח, וזהו גם הסבר הראב"ד בהבדל שבין איסור נבלה, שהאיסור ישנו בכח תיכף כשנעשה גדול, ובין איסור יוהכ"פ, שכל האיסור הוא בזמן, שלפני יוהכ"פ איננו אפילו בכח..
אכן באמת יש הבדל בין הדבר התלוי בפעולה ובין הדבר התלוי בזמן, שדבר התלוי בפעולה הנה אף טרם שנעשית הפעולה, אם היא איננה בפועל אבל אפשר להגדירה בתור עומדת בכח, לא כן דבר התלוי בזמן, הנה טרם שבא הזמן אין בזה אפילו המושג של בכח, זאת אומרת, שלא שייך להגיד על הזמן שטרם שבא הזמן בפועל הוא זמן בכח.
ודבר זה אנו למדים מדרך הקודש אשר להרמב"ם במשפטי התנאים, שמצד אחד הוא פוסק (בפ"ח מהל' גרושין הלכה כב) ש"אם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך וכו', ויש לה להנשא לכתחילה, אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת", שמזה אנו רואים שלא בעינן קיום התנאי בפועל, אלא שדי אפילו קיום בכח, אבל מאידך גיסא פסק בהאומר "הרי זה גיטך שמעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש דאסורה להנשא עד י"ב חודש" (בפ"ט מהל' גירושין הלכה יא), וידוע הסבר המ"מ בזה שהוא, מפני שס"ס אין קיום התנאי בפועל אע"פ שיש ידיעה ברורה שהתנאי מוכרח להתקיים, ולכאורה הרי יש בזה סתירה, דהא הוא בעצמו סובר דדי גם בקיום התנאי בכח. אבל זהו ההבדל, דרק בפעולה אף טרם שיצאה אל הפועל היא בבחינת בכח, אבל על זמן, אי אפשר להגיד שטרם שבא הזמן בפועל ישנו בכח, וכאן שקיום התנאי הוא בהזמן, שלילת הביאה במשך י"ב חודש, הנה לפני הזמן אין אפילו הבכח, וזהו גם הסבר הראב"ד בהבדל שבין איסור נבלה, שהאיסור ישנו בכח תיכף כשנעשה גדול, ובין איסור יוהכ"פ, שכל האיסור הוא בזמן, שלפני יוהכ"פ איננו אפילו בכח..
8