המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ל״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 39

א׳וראיתי להגר"ש שקופ זצ"ל בקונטרסו "מערכת הקנינים"⁵³⁹סימן יב. שרוצה לחדש דגם דין של קדושת הגוף לא פקעה בכדי הוא ג"כ דין של התפשטות הקדושה, דכמו שיש התפשטות בגוף הבהמה והאומר רגלה של זו עולה כולה עולה, ככה יש ג"כ התפשטות בזמן והקדושה ליום אחד מתפשטת גם לעולם⁵⁴⁰וכהגדרה זו כן כתב בקובץ שיעורים (קידושין אות מג והלאה, וע"ע קובץ ביאורים גיטין אות לא), עיין שם, ועיין נמי קובץ הערות (סי' נו ס"ק יג). וע"ע בציונים לתורה (שם) באריכות..

ב׳ורוצה לחדש דבהמה של שני שותפין שכל זמן שלא חלקו שאמרינן יש ברירה וכ"א משתמש בשלו בשעות מיוחדות, כמו שמבואר בר"ן נדרים בריש פ' השותפין⁵⁴¹מה, ב. שאם יקדיש אחד מן השותפין בהשעות שהוא משתמש בה, לא נימא על זה דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וישאר הקדש לעולם, כמו שאין אנו אומרים בבהמה של שני שותפין שהקדיש חציה שתתפשט הקדושה בכולה כמבואר בקדושין (ז, א).

ג׳והנה עצם ההנחה הנ"ל בודאי שהונחה בטעות, ומהגמ' דקדושין הנ"ל גופא יש סתירה גלויה, דהרי שם אנו מבדילים בין בהמה ובין אשה שיש דעת אחרת המעכבת, ובכ"ז באומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא נפקא בלי גט, אעפ"י שגם שם יש דעת אחרת המעכבת, דגם האשה מצדה אינה מתרצית רק על יום אחד, וכבר העיר על זה ה"אבני מלואים"⁵⁴²סי' לא ס"ק כב. ועיין בחי' הגר"ש שקופ (קידושין סי' יא [יז]) שהביא דברי האבני מילואים והשיג על תירוצו, ושוב כתב כהגהמ"ח אלא שכתב לחלק עוד באופן אחר, הו"ד לקמיה., ותירצנו את זה והיסוד הוא כנ"ל שיש הבדל בין הגבלה בעצם הדבר ובין הגבלה בהפרטים המסתעפים מהדבר וזהו ההבדל בין חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת כלל, ובין היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא נפקא בלי גט, - משום דבאופן הראשון בחצייך מקודשת לי שגוף האשה הוא ג"כ עצם בלתי ניתן להתחלק, אבל כיון שההגבלה היא בגוף העצם אז ממילא לא חל כלל, אבל באופן השני באומר היום את אשתי שההגבלה היא בדבר המסתעף על זה גם הבעלים גופא אינם הבעלים להגביל וכנ"ל⁵⁴³וראה מש"כ הגהמ"ח בסוף המדה (להלן אות עט) שהגם שבמושכל ראשון סברא זו גופא תהיה תלויה במהות הזמן אם הוא דבר המתחלק או לא, מכל מקום יש לומר שאף אם הזמן הוא נפרד, מכל מקום אין זה 'חצי אשה' אלא הסתעפות. ועיין עוד שם לדון שמדת 'הסתעפות' שייכת רק בדבר שהוא 'עולמי' משא"כ בנזירות שאפשר להגבילה לשלושים יום שלכאורה לא שייכא מדה זו (ועיי"ש ליישב מה שמצאנו שהאומר הריני נזיר ליום אחד ה"ז נזיר לל' יום)..

ד׳ובכן הרכיב הגאון הנ"ל שתי מדות שונות, מדת ההתפשטות ומדת ההסתעפות, כי רק באומר רגלה של זו עולה אנו צריכים להתפשטות, כי הקדושה של חלק אחד מהבהמה מובן שאינה מסתעפת מקדושת החלק השני, כי כל חלק הוא חלק מעצם הבהמה, ואנו זקוקים רק למדת ההתפשטות, שתתפשט הקדושה מחלק אחד על השני, משא"כ כשמקדיש קדושת הגוף על זמן ידוע הקדושה נמשכת גם אחרי כך לא ע"י מדת ההתפשטות אלא על ידי מדת ההסתעפות כנ"ל⁵⁴⁴והנה הגר"ש שקופ (שם) עצמו כתב מתחילה לבאר בדומה לחילוק זה, זה לשונו: ובעיקר קושיתו נראה בהשקפה ראשונה דשני עניינים נפרדים הם, דהנה בהשקפה הפשוטה מפרשינן ענין פשטה קדושה בכולה דמהני דיבורו לתפוס בכולה. וענין לא פקעה קדושה בכדי הוא דאם חלה הקדושה שעה אחת שוב אינה נפקעת בכדי. ולפ"ז החילוק פשוט, דמה דילפינן מקרא דכי יתן ממנו לה' דמהני הקדש של מקצת לחול על כולה זה רק אם הוא בעלים על כולה ולא היכא דאיכא בעלים אחרים, אבל ענין זה שקדושה אינה נפקעת בכדי, דמה שהיא קדושה הוא לעולם, אינו משום דיבור של המקדש, אלא משום דכיון דהיה הדבר מקודש זה עצמו סיבה להיות נמשך הענין גם לזמן הבא, והיכא שהקדושה עצמה מתפשטת אין לחלק בין אם באה הקדושה ע"י בעלים גמורים או לא, כיון דמ"מ הי' קדושה לשעה שוב אינה נפקעת לעולם, וזה פשוט, עכ"ל. ואמנם הגר"ש שקופ מגדיר את שני הענינים כהתפשטות אך גם הוא מחלק בין התפשטות בדבר שהוא בעלים לבין התפשטות הבאה ממילא, ועיי"ש שכתב עוד שלפמש"כ בנדרים (המובא באות לעיל) לחלק בין גדר כיון דפסקה פסקה בגיטין וקידושין לשאר דיני קדושה, א"כ אין לדמות כלל ביניהם (ונראה דעכ"פ גבי קידושין וגיטין ס"ל כהגהמ"ח דהוא ענין מיוחד של כיון דפסקה פסקה דהיינו הסתעפות, אף דלגבי קדושת הגוף אכתי ס"ל שהוא ענין התפשטות, ודו"ק). ועיין היטב במערכת הקנינים שם, ואכמ"ל.
ועיין עוד בציונים לתורה (שם ד"ה והנה ראיתי פה) שהביא ג"כ את קושית האבני מילואים הנ"ל מ"ט אמרינן פשטה בזמן ולא אמרינן פשטה בחצי אשה וכתב ליישב בדרכים רבות, עיין שם גם מעין סברות הגהמ"ח בגדרי התפשטות והסתעפות..