המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 4
א׳ומביאים עוד362בבית האוצר (שם). ועיין שם בהרחבה דוגמאות נוספות. ראיה מפסחים (יז, א) "שאע"פ שמשקיא דבי מטבחיא דכן, בכ"ז בנטמא בחוץ והכניסן בפנים טמאין". ועי' ברש"י שם, "מטמאים - ואפילו לטמא אחרים, דטומאתם כבר ירדה עליהם ומי הפקיעה". וגם שם (יט, א) שמבואר, שאע"פ שלא גזרו על ספק כלים בירושלים, בכ"ז ספק כלים הבאים מחוץ לירושלים טמאים ג"כ כשנמצאים בירושלים. אכן, באמת אין להראיות הללו שום יסוד, כי בשני הדברים הללו היסוד הוא שיש הבדל בין סבה ובין העדר הסבה. למשל, מה שהיא סבה לטומאת משקין מחוץ למטבחיא איננה סבה לטמא את המשקין בבי מטבחיא; ובכן, הבית מטבחיא משמש רק בתור העדר הסבה לענין טומאה אבל אין זה אומר שהבית מטבחיא יוכל לשמש גם בתור סבה לטהר. וגם בהראיה השניה הוא ג"כ אותו הדבר, שספק טומאת כלים בירושלים לא משמש לסבה לטמאות, שזהו "לא גזרו", ובכן זהו העדר הסבה, אבל זה המקום של ירושלים, לא יוכל לשמש בתור סבה לטהר, כי תמיד יותר קל העדר הסבה מסבה לשלילת הדבר, כאשר ביארנו למדי במדת שלילה והעדר", ומה שיכול לגרום להעדר הסבה אין זה אומר שזה יכול ג"כ לגרום לסבה, לשלילה363סברא זו עצמה כתבה הר"י ענגיל בספרו אתוון דאורייתא (קו"א לכלל ט) ובכלל הנ"ל דן בהרחבה אם דנים הפקעת חלות ממניעת חלות, ובקו"א שם כתב דיש להעיר מכמה דוכתי אי דנין הפקעת חלות ממניעת חלות, ובאות א שם ציין לדברי רש"י בפסחים הנ"ל.
ובעיקר הדבר ראה חי' הגר"ש רוזובסקי (פסחים סי' י) שעמד בזה וכתב דלולי דברי רש"י היה מקום לומר דאחר שנטמאו תו לא חייל עליה דין משקין דבי מטבחיא, אמנם מרש"י מבואר כנ"ל דמשקין דבי מטבחיא מפקיעין רק מתורת קבלת טומאה ואין בכחן להפקיע את הטומאה, ועיי"ש עוד דאין לומר דהוא סברא רק בדרבנן דהתם קיימינן למ"ד אין למשקין טומאה מה"ת לטמא אחרים ובמשקין דבי מטבחיא לא גזור דוקא כשלא נטמאו מקודם, דהא ברייתא היא והיאך יפרנס אותה הסובר דהלמ"ס דמשקין דבי מטבחיא אין להם טומאה כל עיקר. והוסיף עוד דנפק"מ בזה באוכל שקיבל טומאה ונעשה משקין דבי מטבחיא, דלסברת רש"י הנ"ל משקין דבי מטבחיא אינו אלא כדי למנוע קבלת טומאה אבל לא להפקיע מציאות הטומאה. ועיי"ש שכתב ליישב לפי"ז קושית הלחם משנה (פסוהמ"ק פ"א הל"ו) על הרמב"ם שהביא קרא ד'על הארץ תשפכנו כמים' למעט דם קדשים מטומאה (שנזרק ואינו נשפך לארץ), וקשה, דהא אנן קיי"ל משקין דבי מטבחיא הלמ"ס ולמה הוצרך לקרא זה. אמנם להנ"ל אתי שפיר, דאי משום הא א"כ בנטמא כבר ואז נהפך למשקין דבי מטבחיא תו לא היה פוקע, משא"כ להנלמד מפסוק זה אין לדם קדשים טומאה כלל..
ובעיקר הדבר ראה חי' הגר"ש רוזובסקי (פסחים סי' י) שעמד בזה וכתב דלולי דברי רש"י היה מקום לומר דאחר שנטמאו תו לא חייל עליה דין משקין דבי מטבחיא, אמנם מרש"י מבואר כנ"ל דמשקין דבי מטבחיא מפקיעין רק מתורת קבלת טומאה ואין בכחן להפקיע את הטומאה, ועיי"ש עוד דאין לומר דהוא סברא רק בדרבנן דהתם קיימינן למ"ד אין למשקין טומאה מה"ת לטמא אחרים ובמשקין דבי מטבחיא לא גזור דוקא כשלא נטמאו מקודם, דהא ברייתא היא והיאך יפרנס אותה הסובר דהלמ"ס דמשקין דבי מטבחיא אין להם טומאה כל עיקר. והוסיף עוד דנפק"מ בזה באוכל שקיבל טומאה ונעשה משקין דבי מטבחיא, דלסברת רש"י הנ"ל משקין דבי מטבחיא אינו אלא כדי למנוע קבלת טומאה אבל לא להפקיע מציאות הטומאה. ועיי"ש שכתב ליישב לפי"ז קושית הלחם משנה (פסוהמ"ק פ"א הל"ו) על הרמב"ם שהביא קרא ד'על הארץ תשפכנו כמים' למעט דם קדשים מטומאה (שנזרק ואינו נשפך לארץ), וקשה, דהא אנן קיי"ל משקין דבי מטבחיא הלמ"ס ולמה הוצרך לקרא זה. אמנם להנ"ל אתי שפיר, דאי משום הא א"כ בנטמא כבר ואז נהפך למשקין דבי מטבחיא תו לא היה פוקע, משא"כ להנלמד מפסוק זה אין לדם קדשים טומאה כלל..
1