המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן מ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 42
א׳ויש לנמק את זה גם עפ"י מדת "שתי סבות המתנגדות זו לזו"557מדה ה (עיין שם אות ל). - ששם קבענו את הכלל ההגיוני שזה, שאי אפשר לקבל שני מסובבים משתי סבות המתנגדות זו לזו בבת אחת, אבל אפשר לקבל בכה"ג אם אינם בבת אחת אלא בזה אחרי זה, וע"כ באופן שכזה ששניהם שותפין באופן זמני, שהיום הוא לזה ומחר להשני אי אפשר לתפוס שכ"א הוא בעלים החלטי בדבר, כי בזה אנו תופסים שני דברים המתנגדים זה לזה בבת אחת, כי המושג בעלות החלטית זהו מה שהוא אחד ואין שני לו בהבעלות, ואם אנו קובעים שזהו בעלים באופן החלטי מפני שהיום שייך לו, הרי אנו מוכרחים לקבוע ביחד עם זה שגם השני הוא בעלים באופן החלטי מפני שהמחר שייך לו, ובזה יש סתירה גמורה כנ"ל, משא"כ במקום שהדבר נוגע לבעל הגוף של הקרקע ולבעל הפירות, אין בזה שום סתירה בזה, אם אנו מניחים שבעל הגוף הוא הבעלים באופן החלטי על כל הזכויות הבאות מהבעלות, גם הזכות להקדיש ולאסור בקונם מלבד הזכות של הפירות שזה שייך להשני.
1
ב׳וגם בזה אנו צריכים להניח, שהזמן הוא עצם פשוט בלתי ניתן להתחלק, דאל"כ הרי אפשר להגיד שכל אחד מהשותפים ביומו הוא בעלים באופן החלטי ואין בזה שום סתירה, כמו שאין שום סתירה אם השותפים נתחלקו ביניהם וכ"א קבל חלק מהשדה, וגם באופן שכזה שהזמן ניתן להתחלק הנה אין זה לגמרי בכלל בת אחת, אם אנו קובעים שהיום הזה הוא לגמרי של ראובן והיום השני הוא לגמרי של שמעון, אך בהיות שכאמור מושג הזמן הוא מושג של עצם פשוט בלתי ניתן להתחלק, הנה אם אנו צריכים להניח למפרע שכ"א ישתמש בזמן שירצה וכ"א יהיה הבעלים באופן החלטי בזמנו, יש בזה משום סתירה בבת אחת כנ"ל וע"כ סוברים רבנן בהשותפים שנדרו הנאה זה מזה שאסורים ליכנס לחצר558ודעת ראב"י שהזמן מתחלק וכדלקמיה באות הבאה..
2