המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן נ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 54
א׳ועלינו להוסיף עכשיו שבאמת עיקר הדבר הנ"ל מבואר בתשובות הרשב"א מובא בספר תולדות אדם (ח"ב סי' פב) שהוא נשאל במוכר לחברו אחד מקרקעותיו סתם, דקי"ל שנותן לו איזה שירצה, מדוע לא נימא גם בזה אין ברירה? והתשובה היא "דאין דין יש ברירה ואין ברירה, אלא במה שאנו צריכין לומר הוברר הדבר שמה שהוא עכשיו כבר היה אז חל מעיקרא, שאילו לא נאמר הוברר הדבר אין לו קיום - וכו' - אבל בנותן לו אחד משדותיו מחמת מכר או מחמת מתנה, הרי זה קנוי לו ואפילו לא נתן לו עד עכשיו, שהרי זה קיים ואין צריך לקיים המכר והמתנה לדמעיקרא, שאם אי אתה אומר כן בטלתה המשנה, האומר חצי שדה אני מוכר משמנין ביניהן, וכן בטלת האומר הרי עלי עולה שהוא חייב באחריותה". ומוסיף הרשב"א לשאול שמה האיך יהיה הדין אם מכר לו אחת משדותיו בתשרי ולוה המוכר כסף בחשון והלוקח ברר את אחת מהשדות בכסלו, שבודאי לא יכול המלוה לגבות מהשדה הזה מפני שהמכירה קודמת, ובכן גם בזה הלא אנו אומרים שהוברר הדבר שהמכירה חלתה עוד בתשרי, והדרא קושיא לדוכתה מ"ט אין אנו זקוקים בזה לברירה? ומתרץ "שמ"מ לקיומו של דבר אין אנו צריכים לברירה כמו שאמרתי, וכיון שלקיומו של דבר אין צריך ברירה ונתקיים המכר באותה שדה, שוב אין אנו צריכים לברירה" - והוא כדברינו הנ"ל, דכיון שבכל האופנים חלה החלות מעיקרא שוב זה נכנס בכלל אגלאי מלתא למפרע, שבזה מודה אפילו מאן דסבר אין ברירה, כי בזה כבר הוה החלות מן המאוחר אל המוקדם ולברירה אנו צריכים רק כשאנו דנים מן המוקדם אל המאוחר כנ"ל621ראה שו"ת אמרי בינה (סי' יב) שלמד בדעת הרשב"א שהוא מטעם 'בידו', דמכיון שיכל להחיל את הקנין לאחר זמן ליכא חסרון דברירה, משא"כ בכל האופנים האחרים שהוא צריך להחיל את הקנין השתא דוקא, וכללא דאין ברירה הוא רק היכא שא"א שיחול המעשה השתא בשעת הבירור וע"כ אם לא שנימא הוברר הדבר א"א שיותפס בו הקנין והמעשה ואז לא אמרינן ברירה, ובדומה לזה איתא בנתיה"מ (סי' סא סק"ג, אלא שלא הביא דברי הרשב"א), דענין ברירה דמי לגדרי דשלב"ל. והגר"ש שקופ במערכת הקנינים (סי' א) הביא תשובת הרשב"א וביאור האחרונים הנ"ל וציין גם לשו"ת דברי חיים (יו"ד סי' מג), ועיי"ש במערכת הקנינים, דלדבריהם יש לחלק בין קידושי ביאה לקידושי כסף, דבקידושי כסף בידו לקדש גם לאחר זמן. ועיי"ש שתמה על דבריהם, ומש"כ לבאר דברי הרשב"א בהמשך דבריו (סי' טו-יז).
ועיין עוד בקונטרס שיעורים שהביא שו"ת נודע ביהודה (אה"ע קמא סי' צא) באשה שאמרה מי שיבחר פלוני יהיה שליח עבורי דלא תליא בברירה, וזה לשונו: נראה לפע"ד דכל דיני ברירה לא נאמרו אלא במה שלא מהני אם נימא בשעה שבא הדבר לידי בירור יהיה מבורר אלא שצריך להיות מהני למפרע כמו האומר ללבלר וכו' וכל הדומה להו, כולם לא סגי במה שהוברר אחר כך, אלא אי אמרינן הוברר למפרע בזה פליגי תנאי ואמוראי. אבל מינוי השליחות א"צ השליח להיות שלוחה רק בשעת קבלת הגט ואז כבר הוברר, וא"צ לומר כלל הוברר למפרע שכבר נעשה שלוחה בעת אמירתה שהרי אינה צריכה למנותו שיהיה עתה שלוחה אלא בעת קבלת הגט ואז כבר נתברר הדבר במי שבחר פלוני, א"כ אין דבר זה נוגע לדיני ברירה כלל. עכ"ל. אכן בקצוה"ח (סי' סא סק"ג) כתב נמי לסברא זו והק' מדברי הרשב"א בתשובה (הובא בב"י אה"ע סי' קמא) דלא מהני שליחות לקבלה שיקבע הבעל מיהו השליח דתליא בברירה, וא"כ הוא היפך דברי הנודע ביהודה. וראה בקונטרס שיעורים שהאריך בזה..
ועיין עוד בקונטרס שיעורים שהביא שו"ת נודע ביהודה (אה"ע קמא סי' צא) באשה שאמרה מי שיבחר פלוני יהיה שליח עבורי דלא תליא בברירה, וזה לשונו: נראה לפע"ד דכל דיני ברירה לא נאמרו אלא במה שלא מהני אם נימא בשעה שבא הדבר לידי בירור יהיה מבורר אלא שצריך להיות מהני למפרע כמו האומר ללבלר וכו' וכל הדומה להו, כולם לא סגי במה שהוברר אחר כך, אלא אי אמרינן הוברר למפרע בזה פליגי תנאי ואמוראי. אבל מינוי השליחות א"צ השליח להיות שלוחה רק בשעת קבלת הגט ואז כבר הוברר, וא"צ לומר כלל הוברר למפרע שכבר נעשה שלוחה בעת אמירתה שהרי אינה צריכה למנותו שיהיה עתה שלוחה אלא בעת קבלת הגט ואז כבר נתברר הדבר במי שבחר פלוני, א"כ אין דבר זה נוגע לדיני ברירה כלל. עכ"ל. אכן בקצוה"ח (סי' סא סק"ג) כתב נמי לסברא זו והק' מדברי הרשב"א בתשובה (הובא בב"י אה"ע סי' קמא) דלא מהני שליחות לקבלה שיקבע הבעל מיהו השליח דתליא בברירה, וא"כ הוא היפך דברי הנודע ביהודה. וראה בקונטרס שיעורים שהאריך בזה..
1