המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 7

א׳ומובן ממילא שבזה מסולקות קושיות הא"מ³⁶⁸סי' כח (ס"ק נג). שהרבה לתמוה על הרא"ה הנ"ל, א"כ, איך ס"ד דבר פדא ורב הונא למימר דקדושה פקעה בכדי אחרי דגם בדיני ממונות אמרינן כיון דפסקה פסקה? וגם לרב המנונא, הלא כל טעמא הוא רק משום דקדושה שבהן להיכן הלכה, ולדעת הרא"ה אין אנו זקוקים כלל לזה?

ב׳אך לפ"ד הנ"ל אדרבא, הרא"ה הוכיח את דינו מזה, משום שכאמור לדעתו אין כאן ההדגשה על הקדושה אלא על הגוף, כלומר: שכל איכות המוגבלת בזמן אין זו איכות הגוף; אין זו איכות עצמית, ובזה גופא היא המחלוקת בין בר פדא ורב המנונא. ואחרי שאנו פוסקים כרב המנונא, שקדושת הגוף לא פקעה בכדי, הוא הדין כל קנין הגוף אי אפשר להפקיע ע"י הגבלה זמנית³⁶⁹עיין קובץ שיעורים (אות מח-מט) שבעיקר הנדונים אזיל ג"כ בדרכו של הגהמ"ח אלא שכתב ביאור שונה במחלוקתם..

ג׳אלא שס"ס יש סתירה בין דברי הר"ן בנדרים הנ"ל ובין דברי הר"ן בגיטין, מה שמביא בשם הרא"ה, דאילו לפי דבריו בנדרים יוצא, שהמוכר לזמן אע"פ שהתנה בפירוש שהוא מוכר גם את הגוף והפירות, בכ"ז, מכיון שהגביל את זה בזמן לא מקרי זה קנין הגוף אלא אך ורק קנין פירות. ואילו לפי דברי הרא"ה יוצא, שגם בקנין לזמן הוקבע קנין עולמי? ונצטרך להגיד שהוא אומר את זה בשם הרא"ה, וליה לא סבירא ליה, כמו שאומר שם מפורש בנדרים הנ"ל: "הלכך אפילו את"ל דהלכתא כבר פדא, אפילו הכי דוקא בהקדש הוא דאמר הכי דקדושה לא פקעה בכדי, אבל דיני ממונות כיון דזכיה דממונא פקעה בכדי, כדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון, ומה ששייר ראשון מיהא אית ליה זכותא דפקעה זכותא דראשון בכדי, וה"נ, כי אמר שדה נתונה לך עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע זכותיה"³⁷⁰ראה קובץ הערות (סי' נו) שכתב דלא מסתבר דהר"ן יביא את דברי הרא"ה בסתם ולא יחלוק עליהם אי לא ס"ל כן, ובהכרח דגם הר"ן ס"ל כדעת הרא"ה שכל קנין לזמן אינו אלא קנין פירות, ובודאי כל אחד שנותן לחבירו קרקע לזמן כוונתו שיהיה רק קנין פירות, וכל מה שחילק הרא"ה הוא רק בנותן לו להדיא גוף ופירות היום, שכוונתו היא דבאותו היום יהיה הקנין - קנין עולמי - גוף ופירות, וזה אי אפשר. ועל כן גם הרא"ה יודה בנותן לחבירו קרקע עד שיעלה לירושלים דהוי קנין לזמן וכמו באחריך לפלוני. וכן כתב הגר"ש שקופ במערכת הקנינים (סי' י). והגהמ"ח לא סבירא ליה כן כמבואר כאן ובאות הבאה. ועיין עוד בהרחבה במש"כ בקובץ ביאורים לגיטין (אות מו) ובקובץ שיעורים (קידושין אות מה והלאה)..