המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ע״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 73
א׳ויש הבדל בין אם העבירה היא בזה שלא עשה איזה מעשה בהזמן המיועד להמעשה הזה, ובין כשהעבירה היא באיחור המעשה, כי באופן הראשון יש לפעמים תיקון להעבירה, ואם אי אפשר לו כבר לעשות את אותו המעשה גופא, כי כבר עבר זמנו, אבל אפשר שיבוא תמורת זה איזה מעשה אחר, אבל באופן השני לא יצוייר שיהיה בזה תיקון, כי כל מה שיעשה אחרי כך לא יתקן את העבירה שכל עיקרה הוא באיחור, וס"ס מה שיעשה הוא עושה כבר אחרי האיחור711ענין זה שלאו הניתק לעשה הוא רק היכא שעל ידי זה מתקן את העשה, איתא באחרונים, אלא שהם הרחיבו הגדרה זו, כי לסברת הגהמ"ח המודד אם יש תיקון ללאו הוא האם הלאו היה 'חד פעמי' ואז יש לו תיקון, או שהלאו מתמשך על זמן ולא שייך לתקן כי בבחינת 'סור מרע', כלומר מכאן ולהבא אבל לא בבחינת 'עקירת הלאו' - למפרע. משא"כ לחלק מהאחרונים ישנם דוגמאות נוספות לרעיון זה. ראה לדוגמה: בעונג יום טוב (סי' קיח בהגה) שכתב דלאו דגניבה בהכרח לא הוי ניתק לעשה, דאם היה ניתק לעשה לא היה שייך כפל דהא כבר תיקן הלאו וכאילו לא גנב. ומבואר מכאן דענין הניתוק הוא להחשיבו כאילו לא עבר. וביאור החילוק בין גניבה לגזילה הוא כפי המבואר באחרונים, אשר הלאו דגזילה הוא על מה שמחזיק ממון חבירו וע"כ כאשר משיב את הגזילה לא נשאר הלאו, משא"כ בגניבה שהלאו הוא על 'מעשה הגניבה' ועל האדם שעושה את מעשה הגניבה (וחושש מבני אדם ולא מהקב"ה ואכמ"ל), נמצא אם כן, שאפילו שגם עבירת הגניבה היא 'חד פעמית', מכל מקום היא אינה ברת תיקון, וכלשון הגהמ"ח "מה שעבר - עבר". ובאחרונים הביאו דוגמאות נוספות, אכמ"ל.
אך כאמור להגהמ"ח, הגדרת התיקון אינה דוקא שכביכול לא עבר, ובשל כך הוא מדגיש "שאפשר שיבוא תמורת זה מעשה אחר", כי גם זה אפשרות תיקון שהעמידה תורה, ורק באופן שהעבירה היא על משך זמן, לא שייך לתקן יותר את הלאו, אלא למנוע אותו מכאן ולהבא. ומאידך גיסא, גם במקום שאפשר 'לתקן' את עצם העיוות כמו למשל בהקרבת קרבן לאחר ג' רגלים, שעיקר העיוות הוא במה שלא הוקרב - והנה הוא מוקרב, מכל מקום לדעת הגהמ"ח לא יתקן בזה את עצם הלאו, שהיה על האיחור, וסו"ס זה כבר לא מתוקן. וראה גם בהערה לקמיה..
אך כאמור להגהמ"ח, הגדרת התיקון אינה דוקא שכביכול לא עבר, ובשל כך הוא מדגיש "שאפשר שיבוא תמורת זה מעשה אחר", כי גם זה אפשרות תיקון שהעמידה תורה, ורק באופן שהעבירה היא על משך זמן, לא שייך לתקן יותר את הלאו, אלא למנוע אותו מכאן ולהבא. ומאידך גיסא, גם במקום שאפשר 'לתקן' את עצם העיוות כמו למשל בהקרבת קרבן לאחר ג' רגלים, שעיקר העיוות הוא במה שלא הוקרב - והנה הוא מוקרב, מכל מקום לדעת הגהמ"ח לא יתקן בזה את עצם הלאו, שהיה על האיחור, וסו"ס זה כבר לא מתוקן. וראה גם בהערה לקמיה..
1
ב׳וזהו ההבדל בין עבירה של "לא תותירו ממנו עד בוקר" שזהו לאו הניתק לעשה, אעפ"י שהלאו הוא בזה מה שלא אכל את הקרבן בזמנו, ואת זה כבר אי אפשר לו לתקן, כי עכשיו כבר לא יוכל לאכול - אלא שיש איזו פעולה תמורת זו, וזהו "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו", ובין הלאו של "בל תאחר" - שהעבירה היא בזה שלא הביא את הקרבן להקריב בזמן הראוי, שאעפ"י שאת עצם ההקרבה יוכל לתקן, כי אם מקריב אחרי שלש רגלים ג"כ מרצה, כדילפינן זה מהתורה גופא בר"ה (ו, א) "אותו מה תלמוד לומר? לפי שנאמר לא תאחר לשלמו, שומע אני אף מאחר נדרו בבל ירצה? ת"ל אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בכל ירצה", ובכ"ז בודאי לא נקרא זה לאו הניתק לעשה712כמבואר בנדרים (ד, א) דלוקין על לאו זה (ראה רמב"ם הל' נזיר פ"ה הכ"א). אכן מה דלא מקרי ניתק לעשה, ראה קה"י (כתבים, שבת סי' ל) שסמך מכאן ליסוד האחיעזר (אה"ע סי' כא) דניתק לעשה הוא היכא דגילתה התורה שמעשה זה הוא תיקון ללאו (ולאו הניתק לתשלומין הוא ג"כ מיסוד זה), וזהו מה דתמורה הוי לאו הניתק לעשה (ראה בהערה הבאה ושם מנבילה). ועיי"ש שלא ידע מהיכן הוציא הרמב"ם כלל זה, אבל עכ"פ כך הוא הדבר., ויש לפעמים מלקות על לאו דבל תאחר, כדאמרינן בר"ה (ד, א) "נזיר שטמא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה" וכמבואר בר"ן שם שלוקה ג"כ - משום שבאמת העבירה של בל תאחר אינה בזה שלא הביא את הקרבן להקרבה בזמן הראוי, אלא מה שאחר את הזמן, ומה שלא יעשה אחרי הזמן ס"ס את האיחור לא תיקן כנ"ל713לפי הגדרה זו של הגהמ"ח יש ליישב את קושית הגרא"ו (שיעורי הגר"א וסרמן לחולין סי' לא) שהק' בהך דתמורה (ב, ב) דמקרי לאו הניתק לעשה משום שנאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, וק' הא כבר עבר על הלאו ולא יכול לתקנו, וביותר יקשה על מה דאיתא (יומא לו, ב) דלריה"ג לאו דנבילה הוי לאו הניתק לעשה משום שנאמר לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה, ואיך יתקן את אשר עוותו באכילה על ידי מה שימכור (ועיי"ש שחידש דתרי גווני ניתק לעשה הם). אך להגהמ"ח אתי שפיר, כי ניתן לתקן את האיסור גם בעשה שאינו קשור לתיקון העיוות, כל עוד ה'זמן' היה רק זמן לביצוע העבירה ולא חלק ממהות העבירה, משא"כ בלאו שהזמן הוא חלק ממהות העבירה שם לא ניתן לתקן, כי מה שעבר עבר..
2