המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ע״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 75

א׳ויש לפעמים חיובים שכאלה שמדת החיוב שלהם מתגדלת לפי מדת הזמן, ואז נופל הספק ממילא אם הזמן כשהוא לעצמו הוא המהוה את החיוב, ולפ"ז יוצא שכל רגע ורגע מוליד חיוב חדש - חיוב הרגע ההווי, או שהזמן בא בזה רק לסמן את כמות החיוב ולעולם החיוב מתהוה על כל הזמן בפעם אחת.

ב׳ועי' במחנ"א בהלכות צדקה⁷²²סי' א. וע"ע אבני נזר (יו"ד סי' קסז סק"ד). שמביא את מחלוקת הרמב"ם והרי"ף עם הרשב"א, שהראשונים סוברים, דגם בצדקה נחתינן לנכסיו, והרשב"א מביא ראיה מהברייתא⁷²³כתובות מח, א. דקתני "מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו ובניו", והזנת הבנים זהו מטעם צדקה, אלמא דגם בצדקה ב"ד יורדין לנכסים? והמחנ"א מעיר ע"ז - דבכלל אי אפשר להגיד שזה מדין שעבוד על הנכסים, דשעבוד זה היה שייך אם כבר קצבו ב"ד עליו איזה סכום שהוא צריך לתת לצדקה, אבל חיוב מזונות שהוא חיוב של יום יום, וכיון שבינתים נשתטה ואין עליו עכשיו שעבוד הגוף דשוטה לאו בר שעבוד הוא, איך אפשר שיתהוה שעבוד נכסים חדש?

ג׳אכן כל קושיתו הוא מפני שתפס כהצד הראשון שבחקירתנו הנ"ל - אבל כנראה שהאמת היא כהצד השני, ובכן בהזנת בניו ובנותיו כשהם קטנים, אעפ"י שהחיוב הוא יום יומי, הנה זה רק קובע את כמות החיוב, אבל עצם החיוב יועמד עליו תיכף בשעת לידת הבנים⁷²⁴בתרועת מלך (סי' ב) העיר על זה דלפי"ז אם נולדו לו כשהיה שוטה אין בי"ד יורדים כיון שמעולם לא חל עליו חיוב, ולא משמע כן. וע"כ כתב דבעיקר ההוכחה יש לומר דלא מיפטר שוטה אלא בדבר שאנו צריכים אותו ואת דעתו לעשיית המצוה, משא"כ בפריעת חוב אפשר לגבות החוב גם בלי דעתו וסגי בזה לקיים חיובו ולא מיפטר בהכי. וראה נמי קצוה"ח (סי' רצ סק"ג)..

ד׳ויהיה בזה ציור של פדיון הבן, שלדעת הרמב"ם כאמור, אפילו כשמת האב לפני שלשים יום של הבן ג"כ נשתעבדו הנכסים, מפני שהזמן של יום השלשים קובע רק את תשלום החיוב ולא את עצם החיוב הכי נמי גם בזה כנ"ל.

ה׳ובאמת הדבר מבואר בתשובות הרשב"א⁷²⁵ח"ז סי' קיג. שמניח שגם כן ברבית, שזהו ג"כ חיוב שהולך ומתגדל לפי המשכת הזמן, שגם שם החיוב בעצמו מתהוה תיכף בשעת ההלואה על כל משך הזמן שיחזיק את ההלואה, והזמן רק קובע את הכמות של החיוב - והראיה לזה הוא מביא באמת מהלכה הפסוקה⁷²⁶ראה כתובות קא, ב. שכשמתחייב לזון את בת אשתו שניזונית מנכסים ממשועבדים ואם בכל יום ויום מתחייב חיוב חדש איך גובים ממשועבדים הלא הלקוחות קנו את זה טרם שנתהוה החיוב, אלא ודאי שמע מינה כנ"ל.

ו׳וזה עוד מחזק ביותר את דברינו הנ"ל, שלהערת המחנ"א הנ"ל אין שום מקום - ולפי שיטתו היה צריך להקשות יותר על עצם הדין הנ"ל שגובים מנכסים משועבדים וגם ההנחה הנ"ל מנומקת ביותר על היסוד הכללי במושג הזמן שאין זה מושג של צירוף חלקים זמניים, אלא שזהו עצם פשוט שבלתי ניתן להתחלק, דלהצד הראשון הרי היה יותר מסתבר לומר שבכל רגע ורגע מתהוה חיוב חדש, כמו שאפשר לצייר שכל תופעה ותופעה מוספת חיוב חדש - אך להצד השני להיפך קשה לצייר שהזמן כשהוא לעצמו יוליד חיוב חדש, מפני שהזמן בתור מושג הלא תמיד אחד הוא, ואם יש חיוב ודאי כשיעבור איזה זמן ידוע, ש"מ שגם עכשיו יש החיוב בעצמותו, אלא שהוא יצא לפועל בהזמן הבא, כנ"ל⁷²⁷ועוד בדברי הרשב"א (ובסתירת דבריו למיוחסות סי' רכג), ראה: מחנה אפרים (רבית סי' מב); אבני נזר (יו"ד סי' קלט); קובץ שיעורים (בבא בתרא אות שפ-שפג)..