המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יז; עצם ומקרה א׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVII 1
א׳עצם ומקרה
1
ב׳ההבדל בין עצם ובין מקרה מובן מאליו. בדברים שבטבע, יכול כל אחד להבחין בין שני המושגים הללו ולדעת מהי תכונה עצמית שבדבר ומהי תכונה מקרית. ולא רק שההבדל הוא בזמן, שהתכונה העצמית היא קבועה ונמשכת והתכונה המקרית - חולפת ועוברת, כמו שנאמר: "המקרה לא יתמיד"749בספרו של הגהמ"ח עזר אל עמי (מאמר תורה מציון עמ' יא) ציין כמקור הפתגם את דברי אברבנאל בספרו ראש אמנה (פרק יג), וכבר כתב כן האברבנאל בפירושו לתורה (פרשת מקץ) וביהושע (כג, יד) והשתמשו בביטוי זה עוד מפרשני דורו, ראה: עקידת יצחק (פרשת לך לך); צרור המור (פרשת ויצא); תולדות יצחק (פרשת תולדות), ועוד. אך כבר לפניו בא לידי ביטוי הרעיון עצמו בגאונים ובקדמונים (ומקורו הוא מספרי אריסטו, בספר השמע ועוד), ראה: האמונות והדעות לרס"ג (מאמר א פ"ג) "שהדבר הנופל במקרה אין לו קיימא וכו' ולא משך" וכו', וברמב"ם במורה נבוכים (ח"א פרק עג ההקדמה הששית), בשם הפילוסופים "שהמקרה לא יעמוד שני זמנים", ובמקום אחר הביא המו"נ (חלק ב פרק כ) מאריסטו "שהענינים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים" וכו'. וראה גם דרשת הרמב"ן לקהלת (ד"ה ועל כן יבא) "כמו שיאמר בספר הזה כמקרה הכסיל גם אני יקרני, כלומר, לפעמים, כי מקרה ודבר שאיננו הוה תמיד", וראה גם מאירי ב"ק טו, ב.
אמנם יש להדגיש, כי עיקר החילוק בין 'עצם' ל'מקרה' ישנו גם בדברים תמידיים, כפי שהגדירו הפילוסופים ואף התייחסו לשני סוגי 'מקרה', ראה המצויין בהערה הבאה, ומכל מקום אין הדבר נוגע לנקודה הנידונה כאן., - אלא אף באותו זמן שהמקרה קיים ג"כ אינו דומה לתכונה העצמית, כי באופן הראשון אי אפשר להפריד בין הדברים ואי אפשר לקבל את הדבר בלי תכונתו העצמית, ובביטול התכונה העצמית מתבטל כל הדבר. ולא כן באופן השני, שם הדבר לחוד והמקרה לחוד; ואם כי המקרה אי אפשר לו בלי הדבר, אבל עכ"פ אפשר לצייר את הדבר בלי מקרה. וממילא אפשר לחלק בזה ולקבל את הדבר ולא לקבל את המקרה, או לבטל את המקרה ולראות אותו כאילו איננו ובכ"ז לקיים את הדבר כשהוא לעצמו750ראה אבן אל רשד (על ספר המבוא לפורפוריוס המאמר על המקרה), וכן במורה נבוכים (ח"א שם בהקדמה החמישית ובהקדמה השמינית) שהתייחסו לכמה מיני 'מקרה', ו'המקרה הבלתי נפרד' ו'המקרה הנפרד', והמקרה הבלתי נפרד הוא כגון השחרות לעורב שהיא 'מקרה' ביחס ל'עצם', כי למרות שהשחרות לעורב היא תמידית ואינה נפרדת, מכל מקום כיון שאפשר לדמות עורב שאינו שחור - על כן נחשב הדבר כ'מקרה' לגבי ה'עצם'. ראה גם 'אוצר נחמד' על הכוזרי (מאמר חמישי).
וזה לשון ר"י אבן תיבון (בספר רוח חן, פרק י): כל הנמצאים לא ימלטו מהיותם עצם או מקרה. וגדר העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמיתת הענין ובהסרתו יעדר העצם ההוא ויהיה עצם אחר, כאילו תאמר החי המדבר הוא עצם האדם, שזה צורתו ומהותו אשר בו נשלם והיה מה שהיה וכו' (אלא שה'חי' הוא הסוג ו'מדבר' הוא 'הבדל'). וגדר המקרה הוא בהיפוך שני גדרי העצם, שהוא אינו דבר שיהיה צריך לעמוד בו העצם, ולא יבטל העצם בהסרתו, וכן אין לו כח לעמוד אם לא ינשא על העצם. ועיין שם שהמושג 'עצם' שייך בין בדברים גשמיים ובין בדברים מושכלים..
אמנם יש להדגיש, כי עיקר החילוק בין 'עצם' ל'מקרה' ישנו גם בדברים תמידיים, כפי שהגדירו הפילוסופים ואף התייחסו לשני סוגי 'מקרה', ראה המצויין בהערה הבאה, ומכל מקום אין הדבר נוגע לנקודה הנידונה כאן., - אלא אף באותו זמן שהמקרה קיים ג"כ אינו דומה לתכונה העצמית, כי באופן הראשון אי אפשר להפריד בין הדברים ואי אפשר לקבל את הדבר בלי תכונתו העצמית, ובביטול התכונה העצמית מתבטל כל הדבר. ולא כן באופן השני, שם הדבר לחוד והמקרה לחוד; ואם כי המקרה אי אפשר לו בלי הדבר, אבל עכ"פ אפשר לצייר את הדבר בלי מקרה. וממילא אפשר לחלק בזה ולקבל את הדבר ולא לקבל את המקרה, או לבטל את המקרה ולראות אותו כאילו איננו ובכ"ז לקיים את הדבר כשהוא לעצמו750ראה אבן אל רשד (על ספר המבוא לפורפוריוס המאמר על המקרה), וכן במורה נבוכים (ח"א שם בהקדמה החמישית ובהקדמה השמינית) שהתייחסו לכמה מיני 'מקרה', ו'המקרה הבלתי נפרד' ו'המקרה הנפרד', והמקרה הבלתי נפרד הוא כגון השחרות לעורב שהיא 'מקרה' ביחס ל'עצם', כי למרות שהשחרות לעורב היא תמידית ואינה נפרדת, מכל מקום כיון שאפשר לדמות עורב שאינו שחור - על כן נחשב הדבר כ'מקרה' לגבי ה'עצם'. ראה גם 'אוצר נחמד' על הכוזרי (מאמר חמישי).
וזה לשון ר"י אבן תיבון (בספר רוח חן, פרק י): כל הנמצאים לא ימלטו מהיותם עצם או מקרה. וגדר העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמיתת הענין ובהסרתו יעדר העצם ההוא ויהיה עצם אחר, כאילו תאמר החי המדבר הוא עצם האדם, שזה צורתו ומהותו אשר בו נשלם והיה מה שהיה וכו' (אלא שה'חי' הוא הסוג ו'מדבר' הוא 'הבדל'). וגדר המקרה הוא בהיפוך שני גדרי העצם, שהוא אינו דבר שיהיה צריך לעמוד בו העצם, ולא יבטל העצם בהסרתו, וכן אין לו כח לעמוד אם לא ינשא על העצם. ועיין שם שהמושג 'עצם' שייך בין בדברים גשמיים ובין בדברים מושכלים..
2
ג׳אכן, באמת אנו רואים גם בהלכה בהרבה והרבה ענינים את ההבדל הזה, והלכות גדולות מתחדשות על יסוד הנקודה ההגיונית הנ"ל. וביחוד אנו רואים שתלמודא דמערבא עמד ביחוד על זה.
3