המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יז; עצם ומקרה י״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVII 11
א׳וע"י ההסבר שלנו בהירושלמי הנ"ל, שקורע בשבת יצא ידי קריעה - תסולקנה כל הקושיות שמקשים על הירושלמי הנ"ל781עיין בזה שאגת אריה (סי' צט); עונג יו"ט (סי' ט); שדי חמד (מערכת מ"ם כלל עז ס"ק יג-טו)..
1
ב׳מקשים מר"ה (כח, א) "בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא"; מרמב"ם פ"ה מהלכות אסו"מ (ה"ט) "אין מביאים מנחות ונסכים מן הטבל ואין צ"ל מן הערלה וכלאי הכרם, מפני שהיא מצהב"ע"; מרמב"ם פ"ו מהל' חו"מ (ה"ו), שאין יוצאין במצה של טבל, וע"כ דטעמו הוא משום דהויא מצהב"ע782כן הוכיח הגהמ"ח שם מדברי הרמב"ם וציין נמי לדברי הרמב"ם בפיהמ"ש בנדרים (פ"ג מ"ד) "כמו מי שלא ימצא בליל הפסח אלא מצה שהיא אסורה עליו באכילה כגון טבל או הקדש וכו' לפי שהוא מצוה הבאה בעבירה", ועיי"ש שציין גם לדברי התוס' ומש"נ בהערת המהדיר שם.?
2
ג׳אכן, לפי הסברנו הנ"ל, הנה לא רק שאפשר לתרץ את הקושיות הנ"ל אך בכלל אפשר לשאול: "דקארי לה מאי קארי לה". הסברנו הוא, כי באופן שכזה אי אפשר להגיד שהמצוה באה מתוך עצם העבירה, כי עצם העבירה בא מהיום של שבת, בעוד שכלפי המצוה היום הוא רק מקרה בעלמא. אבל מובן שבכל אלה הדברים הנ"ל שמהם באים להקשות, בכולם המצוות באות מתוך העבירה גופא; מתוך השופר שהוא משלמים; מתוך המנחות שהן של טבל או מתוך המצה שהיא של טבל.
3
ד׳והמקשים הללו הבינו את הדברים "תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עובר עבירה" - שההבדל הוא בין איסור גברא ובין איסור חפצא, וע"כ באו בחבילי קושיות הללו, בעוד שבאמת ההבדל הוא בין עצם ובין מקרה, כנ"ל - ולהקושיות הללו אין כל מקום783בספרו של הגהמ"ח דרך הקודש (שמעתתא א פרק יב) הביא קושיות אלו וכתב לבאר את הדברים באופן אחר והוא על פי ההבדל שהגדיר הגהמ"ח במדת בעצם ובפועל (מדה יד אות יז) בחילוק שבין 'חפצא וגברא' לבין 'איסור גופו ואיסור דבר אחר גרם לו', וזה לשונו בדרך הקודש (שם): "דאין כונת הירושלמי בזה לחלק בין איסור גברא לאיסור חפצא אך בין איסור גופו גרם לו ובין איסור דבר אחר גרם לו, כלומר, דאף על פי שמהות האיסור הוא בגברא היינו 'איסור פעולה', אבל כיון דסבת האיסור היא בחפצא שפיר נכנס בהגדר דמצוה הבאה בעבירה, היינו שאי אפשר לצאת ידי חובת מצוה בדבר שיש בו סיבה לאיסור, ורק במקום שהסיבה הוא גם בגברא שם לא שייך הגדר הנ"ל, וז"ש הירושלמי "תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה", כלומר בקורע בשבת הנה לא רק שמהות האיסור הוא בפעולת הגברא אך גם סיבת האיסור היא בו בהאדם שמחויב הוא לשבות בשבת - ולא בהבגד. וממילא מובן דלפ"ז סרו מאליהן כל הקושיות שהקשינו, דבכולן אף שמהות האיסור הוא בגברא - באיסור פעולה, אבל סבתן היא בחפצא מצד דהוה למשל של שלמים או ערלה וכלאי הכרם או טבל, ובהראשון שופר שלמים הלא גם מהות האיסור הוא בחפצא דכל איסור קדשים הוא איסור חפצא כידוע". ועיי"ש עוד. ועיי"ש עוד בפרק טו, וע"ע במש"כ הגהמ"ח במדת אמצעי ותכלית (מדה י אות טז). וע"ע בחי' הגר"ש שקופ (ב"ק מהדו"ח סי' מה). וע"ע לקמן (אות יח) ובמצויין שם..
4