המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יז; עצם ומקרה כ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVII 21

א׳בש"ש ש"א (פ' טו) מביא בשם הפנ"י דחזקת הגוף עדיפא עוד מרוב, דהא בממון אין הולכין אחר הרוב וחזקת הגוף מועילה אף להוציא ממון⁸⁴⁴ענין זה במחלוקת ראשונים הוא תלוי, כי דעת ראשונים רבים היא להיפך, דאדרבה, אם רוב לא מהני להוציא ממון כל שכן שאין להוציא ממון בחזקת הגוף, ראה רמב"ן במלחמות (כתובות כב, ב מדה"ר); מאירי כתובות (יב, ב); שב שמעתתא (ש"ד פרקים ד-ט) בדעת רש"י ותוס', ועוד.
מאידך, דעת הפני יהושע (כתובות עה, ב) בדעת רש"י ותוס' שהוא מחלוקת תנאים, דעת ר' גמליאל דחזקת ממון עדיפא (והלכה כמותו) ודעת ר' יהושע דחזקת ממון עדיפא.
וגם בשיטה זו נחלקו האחרונים, דעת הפני יהושע (כתובות עו, ב וקו"א לדף יב, ב אות לט) דאף שרוב עדיף היינו דוקא כשהוא מתנגד לחזקה ואפילו בחזקת הגוף, אבל לעצם הענין חזקת הגוף עדיפא נמי מרוב, ועיין בזה שו"ת נחלת דוד (סי' כו) בשם הר"ח מוואלז'ין. ודעת החזון איש (אה"ע סי פב ס"ק יב) שחזקת הגוף עדיפא על פני רוב אף כשהיא מתנגדת לרוב.. ומכח זה הוא מסיק שם דגם הכלל של ספק טומאה ברה"י טמא לא נאמר במקום שיש חזקת הגוף, כיון דבמקום שיש רוב לטהרה אין הדין של ספק טומאה ברה"י טמא, כמבואר בפ"ק דכתובות (טו, א), וחזקת הגוף, כאמור, הלא עוד עדיפא מרוב.

ב׳ההבדל בין חזקת הגוף ובין שאר החזקות, כמו חזקת טהרה חזקת טומאה וכו', שלמשל, אמרינן ספק טומאה ברה"י טמא ולא מועילה חזקת טהרה וחזקת הגוף כן מועילה, הוא שוב הבדל בין עצם ובין מקרה. כי חזקת הגוף באה לקבוע שהעצם לא נשתנה בעוד שחזקת טהרה למשל, אפילו אם נימא שנטמא, הנה הגוף לא השתנה, כלומר, אין בזה שינוי בעצם אלא שינוי במקרה, או יותר נכון לומר, שינוי בתואר: שינוי מתואר טהור לתואר טמא⁸⁴⁵והאחרונים מכנים שאר החזקות בשם חזקת הדין. והיינו כי לאחר החילוק הנ"ל, בין שינוי העצם דלא שייך ביה חזקה לשינוי בעצם, הנה אדרבה, לדון שינוי בעצם הוא סיבה לדין 'חזקה' עוד יותר משינוי שאינו אלא בתואר, כי ביחס לשינוי בעצם אנו צריכים לדון את העצם והעצם כאמור אינו משתנה, משא"כ כשהנדון הוא שינוי בתואר, שם היה מקום לומר שהתואר נחשב כמקרה בעלמא ביחס לעצם ועל זה בא חידוש התורה שגם שינוי תואר נחשב כשינוי בעצם, וכהסברו של הגהמ"ח לקמיה באופן הילפותא..

ג׳ומקשים על זה⁸⁴⁶שו"ת חוט המשולש (ח"ג סי' כז), וכתב דאו דהוא הלממ"ס או דהוא סברא; שו"ת חלקת יואב (פתיחה ליו"ד סי' ב בהג"ה) שהוא הלמ"ס, ועיי"ש שהוא נפק"מ לענין מיתת ב"ד שאין עונשין מהלכה; שערי יושר (שער ב פרק א); קובץ שיעורים (כתובות אות רסד)., מאחרי שכאמור, כל מקור החזקה הוא מחזקת הגוף וחזקת הגוף היא, כאמור, אלימא מכל החזקות, א"כ מנין אנו יודעים בכלל שאר החזקות?

ד׳אך באמת הצעת הדברים כך היא: מן התורה אנו למדים שכל זמן שאין ידיעה ודאית על איזה שינוי והתחדשות בדבר אנו מעמידים את הדבר על חזקתו הקודמת, וממילא אין הבדל בין אם השינוי הוא בעצם הדבר או בהתואר של הדבר. אכן, זהו כלל גדול בכל החזקות, כאשר כבר הוכחנו למדי במדת "עצם והסתעפות"⁸⁴⁷מדה ח אות כג והלאה., שבכל החזקות אנו מביטים על עיקר הנקודה שבה באה החזקה ולא על הדברים המסתעפים ממנה, אע"פ שבהם אפשר לבוא מכח חזקות אחרות שהן בסתירה להחזקה בנקודה העיקרית הנ"ל. ובזה הוא ההבדל בין חזקה בעצם הדבר - חזקת הגוף - ובין חזקה בתואר הדבר, כמו חזקת טהרה, טומאה וכדומה, שהראשונה, כאמור מועילה אף בספק טומאה ברה"י ואפילו נגד חזקת ממון, כי מכיון שע"י חזקת הגוף הוכרע מצבו של עצם הדבר כבר אי אפשר לבוא מצד ספק טומאה או מצד חזקת ממון, שכל אלה המה רק מסתעפים מעצם הספק שבגוף הדבר⁸⁴⁸כיוצא בזה ביאר השערי יושר (שם), ראה לשונו בהערה לקמיה. ובעיקר הסברא כן כתב בקובץ שיעורים (כתובות אות רסה), שקודם גילוי התורה אין נפק"מ בין החזקות. אך מה שלאחר הילפותא חזקת הגוף עדיפא ביאר הקוב"ש באופן אחר, דהילפותא לדין חזקה הינו לדון שלא נשתנה בין שינוי רב ובין שינוי מעט ובסברא זו דנקטינן שלא נשתנה אין חילוק בין השינויים, אלא דלאחר דילפינן כבר לחזקה, ובגוונא שבודאי נשתנה אלא שאנו מסופקים אם שינוי גדול או שינוי קטן, סברא היא מכח אותה הלכה עצמה לומר שהשינוי שנעשה היה קטן ולא גדול ולכך אנו מעמידים בחזקת הגוף יותר משאר חזקות, וכן בתרי חזקות וחזקה אחת.. אבל חזקת טהרה למשל, לא מועילה בספק טומאה, מפני שהסתירה בזה היא באותה הנקודה גופא, כי טהרה וטומאה המה שני דברים הסותרים זה את זה ואי אפשר להשתמש בדין של טהרה - חזקת טהרה - במקום שיש דין אחר של ודאי טומאה מצד ספק טומאה ברה"י⁸⁴⁹וכן הוא בשערי יושר (שם) לפי דרכו. אבל בקובץ שיעורים (שם) כתב, לפום סברתו הנ"ל דכ"ז הוא דוקא לבתר דאיכא דין חזקה לומר שלא נשתנה, אבל בס"ט ברה"י דלא אזלינן בתר חזקה, גם חזקות הרבה לא יועילו, וכמו כן חזקת הגוף לא תהני, שגילוי התורה הוא דבס"ט אין לנו לנקוט שלא השתנה..

ה׳וככה הוא ההבדל ג"כ בין חזקת הגוף שמועילה אף נגד חזקת ממון ובין שאר חזקות דמעיקרא ואף רוב בכלל שלא מועילים נגד חזקת ממון. כי חזקת הגוף מכריעה בהנקודה העיקרית של הספק טרם שהספק מתגשם בנ"מ לדינא לענין ממון, שזה רק מסתעף מהנקודה העיקרית של הספק⁸⁵⁰וכיו"ב בשערי יושר שם, דנהי שלאחר שנולד הספק אזלינן בתר חזקת ממון להצטרף למיעוט, מ"מ חזקת הגוף המכריעה את שורש הספק באה טרם התעורר נדון הממון וע"כ היא עדיפא, וכפל דבריו שנית (בשער ה פרק יד), עיין שם. ועיין באופן אחר קצת במש"כ בחידושיו (כתובות סי' ט [מהדו"ח סי' טו] סק"ה). וע"ע לקמן (אות לא)..

ו׳ואמנם כן הוא הדבר בכל חזקה דמעיקרא, שאם החזקה באה בנקודה אחרת מועילה אף נגד חזקת ממון, כמו למשל, בשתי כתי עדים המכחישות זו את זו שמעמידים כל כת בחזקת כשרות ומועילה אף להוציא ממון, מפני שהחזקה - חזקת כשרות - באה לא בשטח הממוני דוקא⁸⁵¹וכן מתבאר לכאורה בנתיה"מ (סי' לא סק"ג) דודאי חזקת ממון עדיפא מחזקת כשרות ואפ"ה חזקת העדים עדיפא, והטעם כתב בנתיה"מ, כיון שקודם שמעידין על נידון זה מחזקינן אותן הבית דין בכשרים, נאמנים אחר כך על כל עדות שיעידו אחר כך. וכן ביאר בקובץ שיעורים בבא בתרא (אות קיז), עיי"ש שנתקשה לפי"ז בטעמא דרב חסדא דס"ל דכל כת היא בספק. אמנם יעויין בבית הלוי (ח"ב סי' ד) דשאני חזקת כשרות דעדים דעדיפא מכל החזקות והו"ד בברכת שמואל (קידושין סי' כא) וכתב שאין לומר דשאני חזקת כשרות שהיא על העדים ודין הממון מסתעף ממילא, דלגבי עדות לא שייך דממילא יוציאו ממון וע"כ משום דחזקת הכשרות שלהם עדיפא..

ז׳ונמצא, שלפ"ז לעולם אין הבדל עצמי בין חזקה שבעצם הדבר, חזקת הגוף, ובין חזקה שבתואר הדבר, כל חזקות דמעיקרא, אלא שבשני מיני חזקות האלו יש כלל אחד, שהפרטים המסתעפים, מסתעפים כבר ממילא, כנ"ל, וממילא כמובן, מסולקת הקושיא שהקשנו, איך אנו למדים מחזקת הגוף לשאר חזקות⁸⁵²זה לשונו של השערי יושר שם: עפי"ז נוכל להבין איך ילפינן שאר חזקות מספק הסרת נגעים דמוקמינן אחזקתו, דבעיקר החידוש שאמרה תורה דחזקה דמעיקרא מכרעת ומבטלת את הספק כל אנפי החזקות שקולים המה ודומים זה לזה באין יתרון ומעלה כלל לחזקת הגוף על שאר החזקות, דגם בחזקת הגוף אין שום סברא להעמיד על חזקתו ושפיר ילפינן מקרא זה דויצא הכהן דכל חזקה מכרעת את הספק, אבל לאחר שגילתה לנו התורה דחזקה מכרעת, איכא מעלה בחזקת הגוף שהיא מכרעת את עיקר הספק וחזקת הדינים מכריעים רק תולדות הספק..