המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יז; עצם ומקרה ג׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVII 3
א׳ועי' בח"א מספרנו במדה ד' (אות יב), ששם הבאנו באותה הסוגיא, שגם הבבלי נחית לההבדל בין עצם ובין מקרה, ובזה תירצנו את קושית התוס' שם, שמקשים מהא דכתובות (לא, א) "שעקירה צורך הנחה היא"? ואמרנו שבאופן שכזה הזריקה היא רק מקרה בעלמא, שבמקרה באה ההנחה ע"י הזריקה, אבל עצם המכירה שנעשה ע"י קנין חצר לא בא מהזריקה רק מההנחה. והבאנו שמה באמת כוונת אחד מהראשונים - המאירי - המובא בש"מ, ועי"ש755הגהמ"ח שם מבאר שאמנם לקלב"מ סגי סיבה בכח או בסיבה בפועל, אבל כל זה בנוגע לנזיקין, משא"כ במכירה ההנחה בחצר היא סיבה אמנם לבכח ולבפועל של הקנין, אבל הזריקה היא רק במקרה והעיקר הוא במה שנעשה קנין חצר שאין לו שייכות כלל עם הזריקה המחייבת לגבי שבת ולכן לא שייך בזה קלב"מ (אלא שזה יהיה תלוי בפלוגתא אי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, שאם לא אמרינן כן, יש מקום לומר שסו"ס ההנחה המחייבת בשבת היא הפועלת את הקנין, משא"כ אם קלוטה כמי שהונחה, הרי שסיבת הבכח קיימת רק לגבי חיוב שבת, ולגבי קנין בעינן את הסיבה בפועל - ההנחה בחצר).
והגהמ"ח שם הביא את לשון המאירי "ואין אומרים כל עקירה צורך הנחה כמו שבארנו בזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שאין אומרים כן אלא לנזקים אבל למכירה לא. ועיין שם בהערות שבדומה לזה כתב גם בדברי יחזקאל (סי' כו ס"ק יח)..
והגהמ"ח שם הביא את לשון המאירי "ואין אומרים כל עקירה צורך הנחה כמו שבארנו בזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שאין אומרים כן אלא לנזקים אבל למכירה לא. ועיין שם בהערות שבדומה לזה כתב גם בדברי יחזקאל (סי' כו ס"ק יח)..
1
ב׳אבל ס"ס הירושלמי נחית לזה עוד ביתר עומק, דאילו להבבלי ס"ס בעקוץ תאנה מתאינתי או בזורק לחצרו לר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמי, שסבת הבפועל של החיוב מיתה ושל החיוב ממון היא אחת, אז כן שייך להגיד קלב"מ. וההבדל בין עצם ובין מקרה הוא רק כשאנו דנים להגיד קלב"מ מצד סבת הבכח לבד, ואילו להירושלמי אף במקום שסבה אחת בפועל גם להמיתה וגם להממון רק אז אמרינן קלב"מ רק במקום שגם המיתה וגם הממון באים מעצם הסבה, אבל לא במקום שאחד מהם בא ע"י המקרה שבסבה. וע"כ אפילו בעקוץ תאנה מתאינתי או בזרוק גניבותיך לחצרי, גם מפני שיש עוד אופני קנין אחרים, וגם מפני שאפשר לעשות קנין חצר - כמו בזרוק גניבותיך לחצרי - או קנין כסף - כמו בעקוץ תאנה מתאינתי - בלי הפרטים האלה, א"כ הפרטים אינם רק מקרים בעלמא, והמקרים האלה לא מעלים ולא מורידים לענין המכירה שמזה מתהוה כל החיוב של ד' וה', בעוד שהמקרים האלה משמשים לחיוב מיתה עיקר הסבה וע"כ לא שייך בזה לומר קלב"מ, כנ"ל756בצפנת פענח (מתנות עניים פ"ג הט"ז דף מב ע"א) למד שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי בזה, אלא שלהבבלי הקנין אינו ב'זכיה' שבתאנה שבאה לאחר העקיצה, אלא בפעולת העקיצה גופא, וציין לזה את דברי הירושלמי (מעשרות פ"ב סוף הלכה ה) אבטיח שספת בו אפילו כ"ש קנאו (ושם מיירי לענין מקח קובע, עכ"פ הקנין הוא במחובר במה שנעשה רצון המוכר), וציין נמי לבבלי בבא בתרא (פז, א) ששייך קנין חזקה בפעולה במחובר, ולפי זה נמצא שהמכירה היא על ידי האיסור חילול שבת, ועל כן הוקשה לו לבבלי דכיון שיש קלב"מ ממילא אין מכירה וכו'. וע"ע במה שצויין בזה לעיל מהאמרי משה וממפרשי הירושלמי..
2