המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יז; עצם ומקרה ח׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVII 8
א׳והנה הנחנו שקלב"מ הוא דוקא במקום שפעולה אחת לכה"פ יש בה משום גורם גם לחיוב מיתה וגם לחיוב ממון, אלא שהמחלוקת בין הבבלי והירושלמי היא במקום שפעולה זו משמשת רק לאחד החיובים בתור סבה חיובית עיקרית, ולהחיוב השני רק בתור מקרה של הסבה, כמו בעקוץ תאינה שלחיוב מיתה זהו כל עצם החיוב, מלאכת התלישה, ולחיוב ממון משמש זה רק בתור מקרה שע"י זה בא קנין הכסף. ומקור ההנחה הזו הוא ממה שאנו מוצאים גם בבבלי שבמקום שחיוב מיתה בא רק מפעולה הראשונה וחיוב ממון רק מהפעולה השניה, שם אין הדין של קלב"מ. אבל באמת גם בזה יש להסתפק, אם הטעם הוא כנ"ל שבעינן דוקא שלכה"פ פעולה אחת תהיה גורמת לשני החיובים יחד, או שבעינן רק שבזמן אחד יתהוו שני החיובים, ומה שאנו מוצאים במקום ששני החיובים הללו באים משתי פעולות שונות, אין בזה הדין של קלב"מ, הוא מצד שבאופן כזה התהוה חיוב אחד קודם ובזמן לפני החיוב השני.
1
ב׳והנה הלשון בגמרא כתובות (ל, ב): "מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חברו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב". נראה לכאורה, שכל הקפידא היא מצד המוקדם והמאוחר, כלומר, מצד שחיוב ממון התהוה קודם וחיוב מיתה רק אחרי זה.
2
ג׳אכן, באמת אין ראיה, דהבבלי לשיטתו אזיל כאמור, שסובר שאם יש רק פעולה משותפת אחת לשני החיובים, אף שלחיוב אחד משמשת הפעולה בתור סבה חיובית ולחיוב השני רק בתור מקרה להסבה, ג"כ אמרינן קלב"מ, וע"כ הוא מוכרח לנמק ב"גונב חלבו של חברו ואכלו" רק בטעם של מוקדם ומאוחר, דהא ס"ס פעולת הגניבה משמשת גם לחיוב ממון וגם לחיוב מיתה, אם כי לחיוב הראשון היא הסבה העיקרית, כמובן, ולחיוב השני, חיוב המיתה, משמשת רק בתור מקרה להסבה. כי הסבה לחיוב זה היא בודאי פעולת האכילה, אבל ס"ס בלי הגניבה לא היה יכול לאכול, וס"ס באה האכילה רק ע"י המקרה של הגניבה, ואם בכ"ז באופן שכזה הוא חייב בשניהם זהו מפני ההבדל בזמן, כנ"ל770הנה בגמ' (כתובות שם) עמדו על זה ואמרו דהגבהה לא דמי דאינה צורך אכילה דאפשר דגחין ואכיל, ועוד חילקו דדוקא חץ שא"א לאהדורה משא"כ כאן..
3
ד׳וזהו ההבדל בין גונב חלבו ואכלו ובין עקוץ תאנה מתאינתי, שאמנם בשניהם יש ציור של פעולה אחת המשמשת לחיוב אחד בתור עצם החיוב ולחיוב שני רק בתור מקרה, אבל בעקוץ תאנה מתאינתי, ס"ס בזמן באים שני החיובים בבת אחת, ולא כן בגונב חלבו של חברו ואכלו, כנ"ל.
4