הגיוני עוזיאל, שער א; גמול השם י״בHegyonei Uziel, Gate I 12
א׳חקות עולם
שני עולמות אלה גומלין זה את זה בהעמדת בנין קבע על יסוד חקות עולם שקבע להם יוצרם, אבל חקות אלה חלוקות זו מזו בצורתם ותכליתם, כי העולם הגדול קבוע על יסודות הטבע שנתן להם יוצר בראשית: ״חק עולם נתן להם שלא ישנו את תפקידם״. וכל הכחות הפועלים בו ונפעלים ממנו הם קשורים לתפקידם מבלי יכולת לשנות בהם אפילו כמלא נימא, אלא הולכים במסלולם הקבוע להם: ״וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם… כל הנחלים הולכים אל הים… כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע, מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש״(קהלת א, ה ט).
שני עולמות אלה גומלין זה את זה בהעמדת בנין קבע על יסוד חקות עולם שקבע להם יוצרם, אבל חקות אלה חלוקות זו מזו בצורתם ותכליתם, כי העולם הגדול קבוע על יסודות הטבע שנתן להם יוצר בראשית: ״חק עולם נתן להם שלא ישנו את תפקידם״. וכל הכחות הפועלים בו ונפעלים ממנו הם קשורים לתפקידם מבלי יכולת לשנות בהם אפילו כמלא נימא, אלא הולכים במסלולם הקבוע להם: ״וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם… כל הנחלים הולכים אל הים… כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע, מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש״(קהלת א, ה ט).
1
ב׳לכן העולם הגדול בכל צבאותיו לרבות גם מלאכי מעלה אין להם גמול, אלא הכל נבראו ומתקיימים לעשות שליחותו של מקום: בכל מקום הקב״ה עושה שליחותו (קה״ר ה). והשמים והארץ וכל צבאם כולם הם שלוחיו של הקב״ה לקיומו של עולם בתקונו וצביונו ולהשתלמותו של האדם בחייו ממעלה למעלה עדי השיגו, לפי הכשרתו והשכלתו: לדעת את ה׳ אלהי אמת וללכת בדרכיו, בחייו עלי אדמות־ שהן פרוזדור לטרקלין הוא העולם הבא, בדרך החקים הנצחיים שנתנו מפי נותן התורה, כמו שנאמר: ״אם בחוקותי תלכו״ [ויקרא כו, ג] וכו׳, חקים שבהם חקקתי שמים וארץ וכו׳ חקים שחקקתי בהם את השמש ואת הירח שנאמר: ״כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה״ וכו׳(ירמיה לא, לד) א״ר אחא בן אלישיב: חוקים שמביאים את האדם לחיי העוה״ב, הה״ד: ״והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם״ [ישעיה ד, ג], הוא שעוסק בתורה שהיא עץ חיים שנאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ [משלי ג, יח] (ויקרא רבה לה, ד).
2
ג׳חקים אלה נתנו לאדם לבחירתו החפשית מתוך השכלה והבנה, פרישות של קדושה ודבקות אלהים, והם המזכים לו גמול טוב בעולם הזה: ״אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו״ (ישעיה א, יט), ״אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו״ [שם ג, י]. או גמול עונשי בעולם הזה: ״אוי לרשע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא) אולם הגמול שבעולם הזה אינו אלא הכנה לגמול נצחי לנשמה בעולם הנשמות: צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה [ברכות יז, א]. וזהו הגמול האמיתי הצפוי לו לאדם הנברא בצלם אלהים: ״נר ה׳ נשמת אדם״ [משלי כ, כז], המאיר בחיים ובמות, באור הגנוז של יוצר האורה כאמור: ״כי עמך מקור חיים באורך נראה אור״ [תהלים לו, י].
3