הגיוני עוזיאל, שער א; גמול השם י״גHegyonei Uziel, Gate I 13

א׳אמונת הגמול היא מיסודות התורה
דבר זה הוא אחד מיסודות האמונה שכל הכופר בו הרי הוא כופר ביסודות התורה, וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל: היסוד אחד עשר הוא: כי השם יתברך נותן שכר למי שעושה מצות התורה, ויעניש על אזהרותיה, וכי השכר הגדול – העולם הבא, והעונש החזק – הכרת, והמקרא המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר: ״ואם אין מחני נא״ וכו׳, והשיב לו השי״ת: ״מי אשר חטא לי אמחנו מספרי״ [שמות לב לב־לג], ראיה שיודע העובר והחוטא לתת עונש לזה ושכר לזה (הקדמת הרמב״ם לפרק חלק).
1
ב׳דברים אלה כתבם ביותר בהירות בהלכותיו: הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והוא החיים שאין מות עמהן, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה: ״למען ייטב לך והארכת ימים״ [דברים כב, ז], מפי השמועה למדו: למען ייטב לך – לעולם שכולו טוב״ והארכת ימים – לעולם שכולו ארוך, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זאת, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו. אלא יכרתו וימותו (הלכות תשובה פ״ח ה״א).
2
ג׳מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה וכו׳ היא חיי עולם הבא וכו׳ והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה. היא: הכרת וכו׳ מהו זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יגיע אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה וכו׳, כל אותן הדברים אמת היו ויהיו וכו׳, אעפי״כ אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים: הקב״ה נתן לנו תורה עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בו ויודעו דיעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, לפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, יסיר מעלינו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה וכו׳, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה וכו׳, נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר: אם עבדתם את ה׳ בשמחה ושמרתם את דרכו, משפיע לכם הברכות האלו, ומרחיק מכם הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לכם לעולם שכולו טוב, ותאריכו ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכין לשני העולמות: לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא וכו׳, ואם עזבתם את ה׳ ושגיתם וכו׳ מביא עליכם הקללות האלה וכו׳ ונמצא שאבדתם שני עולמות (ה׳ תשובה פ״ט ה״א).
3
ד׳עד כה היו דברי ביסודו של גמול אלהים בשני עולמות אשר ברא העולם הגדול שמים וארץ וכל צבאם, והעולם הקטן זה האדם ונשמתו, שהם משלימים איש את רעהו, לשלמותו של עולם הגדול והשתלמות העליונה של העולם הקטן, שהוא תכלית מעשה שמים וארץ בעולם הזה שהוא פרוזדור לעולם הבא, עולם הנשמות ועולם הנצח, תכלית של שני העולמות, ותכליתה של הנשמה הטהורה, שהיא צלם אלהים ונר אלהים שבאדם, להאיר לו דרך החיים לעולם שכולו אורה מזיו אורו של הקב״ה יוצר אור ובורא חשך, שהוא מאיר לעולם כולו באורו הגנוז בכל חלקי הבריאה לפי כח קליטתם, ומאיר נשמת האדם באור תורתו כאמור: ״מצות ה׳ ברה מאירת עינים״ [תהלים יט, ט], להביאו לידי חיי עולם הבא. ועתה נדבר בפרטי גמול אלהים שיתבארו בפרקים הבאים בע״ה.
4