הגיוני עוזיאל, שער ב; הגמול בכללו ובפרטיו ה׳Hegyonei Uziel, Gate II 5
א׳דין ומשפט בעולם הנשמות
האדם נדון בחייו ביחיד ובצבור, ומקבל את גמולו בחיים ונדון גם אחרי מותו: בשעה שאדם מת – מעשיו נפרטים לפניו ונבחנים בכוונתם ותוצאותיהם, אם הפרטים התאימו אל הכללים, אל תורת האדם ושלמותו התכליתי. ובשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו שלש שאלות שהן שש, מקבילות אחת אל אחת ואומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? (שבת לא, א) בשאלות אלה עומדים הגוף והנפש לדין ועונים על שאלות מקבילות: נשאת ונתת באמונה? המציאות הגופנית נזונת ומתקיימת במשאה ובמתנה עם החברה, מקבלת ממנה ונותנת לה, אבל משא ומתן זה, אינו תכלית החיים, אלא הוא אמצעי לתכלית שהיא קובעת את מקומו ומעמדו בחברה, צורתו ודמותו האישית והמוסרית, ולכן הוא נשאל בראשונה שתי שאלות אלה: נשאת ונתת באמונה וקבעת עתים לתורה? נשאת ונתת באמונה לקיומך הגופני והחברותי העראי, לשם התכלית הקבועה והנכונה של קבעת עתים לתורה, להעשיר בינתך ולהטיב מעשיך.
האדם נדון בחייו ביחיד ובצבור, ומקבל את גמולו בחיים ונדון גם אחרי מותו: בשעה שאדם מת – מעשיו נפרטים לפניו ונבחנים בכוונתם ותוצאותיהם, אם הפרטים התאימו אל הכללים, אל תורת האדם ושלמותו התכליתי. ובשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו שלש שאלות שהן שש, מקבילות אחת אל אחת ואומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? (שבת לא, א) בשאלות אלה עומדים הגוף והנפש לדין ועונים על שאלות מקבילות: נשאת ונתת באמונה? המציאות הגופנית נזונת ומתקיימת במשאה ובמתנה עם החברה, מקבלת ממנה ונותנת לה, אבל משא ומתן זה, אינו תכלית החיים, אלא הוא אמצעי לתכלית שהיא קובעת את מקומו ומעמדו בחברה, צורתו ודמותו האישית והמוסרית, ולכן הוא נשאל בראשונה שתי שאלות אלה: נשאת ונתת באמונה וקבעת עתים לתורה? נשאת ונתת באמונה לקיומך הגופני והחברותי העראי, לשם התכלית הקבועה והנכונה של קבעת עתים לתורה, להעשיר בינתך ולהטיב מעשיך.
1
ב׳מציאות האדם בחיים איננה ראויה לשמה אם לא תהיה מולידה ופוריה, האדם מצווה בטבעו ובתעודתו, להפרות ולהרבות. פריה ורביה מינית, חקלאית תעשיתית, ומדעית, ברכת ה׳ על האדם היא: ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״ [בראשית א, כח] ״לא תהיה משכלה ועקרה בארצך״ [שמות כג, כו], והסריס והעקר שהם נזונים ומתקימים קיום עלוב משל אחרים, ואין להם כח עצמי פנימי של כח הולדה והפראה, הם בריות עלובות ופגומות, מצווים אנו על פריה ורביה, ועתידים אנו לתת עליה דין וחשבון, אבל פריה ורביה זו אינה מצדיקה את חשבוננו, אם תולדותנו תהיינה: תרבות אנשים חטאים, זרע מרעים ובנים משחיתים, כחות ההפראה הטבועים בגופנו ועוד יותר בנפשנו מחייבים אותנו לעמוד על המצפה, להביט על העבר, לברור ממנו כוכבי זהר והוד להמשיך קיומם להפרותם ולהרבותם, ולצפות מאותה העמדה שעליה עמדנו אל העתיד הקרוב והרחוק עד כמה שעינינו יכולות לראות. ועד כמה שבינתנו יכולה לחזות ולכוין את תולדותינו המיניות והמדעיות, שתהיינה ברורות ומוצלחות בעצמן, ותביאינה אחריהן תשועה לאומית, דור ראוי לגאולה, ופעולות ומעשים המקרבים את הישועה, בהיותנו חדורים תקוה ואמונה לישועת ה׳ כי בא תבא, תושיע כל ענוי ארץ, ותושיע כל המיחלים ומתכשרים לתשועתו. ולזה מכוונת השאלה השנית לאמר: עסקת בפריה ורביה וצפית לישועה.
2
ג׳השאלה השלישית שהאדם נשאל בדינו היא: פלפלת בחכמה והבנת דבר מתוך דבר?
3
ד׳כל כחות הטבע הגלויים והנסתרים נתונים לחכמתו של האדם. ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״ [משלי ג, יט], בחכמה יצר את האדם, וחננו חכמה ובינה, החכמה שהיא מיוחדת לאדם ושאין בכל הברואים שבתבל דוגמתה, נותנת לו אפשרות לכבוש את כל איתני הטבע, לדעת כחותיהם ומצפוניהם, ומתוך כך לחבר את הנפרדים ולהפריד את הכללים, לבנות ולנטוע, לעקור ולהרוס, לתת צורה נאותה לכל הדומם, וקיום וצמיחה לכל החי והצומח, חכמה זו תהיה שלמה כאשר תתרחב ותצא מחוגה הצר והמצומצם שהיא קשורה אל החומר המוחשי לסוגיו; אל חכמת הלב והמצפון, חכמת המשפט והמוסר, וממנה אל מעלתו הכי גבוהה: להבין ולראות מראות אלקים, שאינו נתפס בשכל ומחשבה – מתוך הסתכלות במעשי בראשית וסודות דרכי הנהגת ההשגחה האלקית העליונה, שמתוך הכרתנו אותה אט מתאהבים בו ויראים מפניו.
4
ה׳שאלות אלה הן הן קו המדה לדין וחשבון של האדם בעולמו, והן הן בנין אב להגמול הנפשי העליון.
5
ו׳במשפט זה אין הצבור עומדים לדין, אבל היחיד עומד לדין לבדו ונותן דין וחשבון על מעשיו, ומקבל את גמולו הראוי לו בהתחשבות עם הפעולות עצמן ועם השפעתן לטובה או לרעה בקרב בניו וקרוביו הנתונים תחת השפעתו. בקרב הסביבה, החברה והמדינה שחי ופעל בה, ובקרב האנושיות כולה עד כמה שמדת השפעתו מגעת אליהן. בדין ומשפט זה נתבע האדם לתת דין וחשבון על כל רגע ועל כל צעד שבחייו, על כל שיחה קלה ובטלה, ועל כל מחשבת און שהצטרפה למעשה, ובכל זאת יש שפעולה אחת מכרעת במשקלה: יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים (ע״ז י, ב).
6
ז׳כשם שהאדם עומד יחידי בדינו, כך הוא מקבל גמולו יחידי במחיצה מיוחדת וראויה לו.
7
ח׳וכן אמרו רז״ל: ״כי הולך האדם אל בית עולמו״ [קהלת יב, ה] – אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנים לו מדור לפי כבודו, משל למלך בשר ודם שנכנס לעיר, כשהן נכנסין – כולם בשער אחד נכנסים, כשהם לנים, כל אחד ואחד נותנים לו מדור לפי כבודו (שבת קנב, א).
8
ט׳כשנכנסים בפרוזדור בעולם הזה החולף, המלך וחיליו, המלך ועמו נכנסים בשער אחד בעבודתם החברותית ובדינם החברותי, ובמדה זו גם בגמולם, אבל כשהם לנים במנוחתם הסופית והעולמית – כל אחד לן במדורו המיוחד, לפי זכות נפשו ולפי עצם השגתו ודבקותו באלקי הנצח.
9