הגיוני עוזיאל, שער ב; הגמול בכללו ובפרטיו ח׳Hegyonei Uziel, Gate II 8
א׳מדת הדין בעולם הבא
מדת הדין לעולם הבא דומה ביסודה לזו של הגמול בעולם הזה, האדם בשעת מותו ואחריה – עומד ונותן דין וחשבון, כולן מצטרפות אחת אל אחת ובהצטרפותן יוצרות הסכום הכללי, שלפיהן האדם נדון על פעולותיו בחיים לשבט או לחסד, עפ״י רוב מעשיו.
מדת הדין לעולם הבא דומה ביסודה לזו של הגמול בעולם הזה, האדם בשעת מותו ואחריה – עומד ונותן דין וחשבון, כולן מצטרפות אחת אל אחת ובהצטרפותן יוצרות הסכום הכללי, שלפיהן האדם נדון על פעולותיו בחיים לשבט או לחסד, עפ״י רוב מעשיו.
1
ב׳אולם במספרם ומשקלם, מדת הדין של אחרי המות נבדלת בזה, שהיא אינה מביאה בחשבון צדדי הזכות שבעבירה, אבל עומדת במצוי הדין ודנה: רובו זכיות – יורש גן עדן, רובו עבירות – יורש גהינם (ירושלמי קידושין א, ט), וכן אמרו: ג׳ כתות ליום הדין: צדיקים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עוה״ב, רשעים גמורים – נכתבין לאלתר לגהינם (ר״ה טז, ב). ולכל הדעות: צדיקים גמורים הנאמר בזה – הם אלה שזכיותיהם במספרם או במשקלם מרובות על עונותיהם, ורשעים גמורים להפך – אלה שעונותיהם מרובים.
2
ג׳הראשונים, עוברים מעולם עכור זה, ישר אל עולם העדנה והעונג הנפשי, ועולים מעלה מעלה מרוממות אל רוממות, והאחרונים יורדים לגהינם ומזדככים בנשמותיהם, צרוף אחר צרוף, לפי מדרגתם ולפי מדת הזמן הדרוש להזדככות נפשותיהם: פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם – הם יורדים לגהינם ונדונים בה שנים עשר חדש, ונשמתן נשרפת וחונה תחת כפות רגליהם של צדיקים [ר״ה יז, א].
3
ד׳והרשעים ביותר: המינים והמוסרים והאפיקורסים שכפרו בתורה ובתחיית המתים, והפורשים מדרכי הצבור, ושנתנו חיתתם בארץ החיים, ומחטיאי הרבים – נדונים בגהינם לדורי־דורות ונקראים ״בני גהינם״ [שם].
4
ה׳אולם הבינונים, והם אלה שזכיותיהם ועונותיהם הם שקולים ומעוינות, לדעת ב״ש – יורדים לגהינם ומצטרפים ונבחנים כצרוף כסף וכבחון זהב, וכצפור החוזרת לקינה אחרי נדודים וענויים – כן הם מצטרפים ועולים, ועליהם אמרה חנה: ״ה׳ ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל״ [שמואל א, ב, ו]. ולדעתם של בית הלל – מטה ה׳ להם חסד ומצילם לגמרי מדינה של גהינם, ועליהם נאמר: ״דלותי ולי יהושיע״ [תהלים קטז, ו].
5