הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה א׳Hegyonei Uziel, Gate III 1
א׳האדם תורני בטבעו
רבנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל כתב: כבר התבאר תכלית הביאור, כי האדם הוא מדיני בטבע, ושטבעו יהיה מתקבץ, ואינו כשאר בעלי חיים אשר אין לו הכרח להתקבץ, ולרוב ההרכבה בזה המין, מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת, היה ההבדל רב בין אישיו… עד שתמצא אכזריות איש תגיע עד שישחט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת כנה או תולעת אחת וירך לבו מזה, וכן ברב המקרים, ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף, וטבעו צריך אל הקבוץ צורך הכרחי, אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה, ויחזק פעולות ומדות, יעשום כולם על חק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעית ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקבוץ, ולזה אומר: שהתורה אעפ״י שאינה טבעית – יש לה מבוא בענין הטבעי…
רבנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל כתב: כבר התבאר תכלית הביאור, כי האדם הוא מדיני בטבע, ושטבעו יהיה מתקבץ, ואינו כשאר בעלי חיים אשר אין לו הכרח להתקבץ, ולרוב ההרכבה בזה המין, מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת, היה ההבדל רב בין אישיו… עד שתמצא אכזריות איש תגיע עד שישחט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת כנה או תולעת אחת וירך לבו מזה, וכן ברב המקרים, ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף, וטבעו צריך אל הקבוץ צורך הכרחי, אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה, ויחזק פעולות ומדות, יעשום כולם על חק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעית ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקבוץ, ולזה אומר: שהתורה אעפ״י שאינה טבעית – יש לה מבוא בענין הטבעי…
1
ב׳ואני אבאר לך זה, עד שלא יסופק עליך הענין, ויהיה אצלך הבדל, תכיר בו בין הנהגות הנמוסים המונחים (נ״א:המושמים), ובין הנהגות התורה האלקית… אמנם הנמוסים אשר גלו מניחיהם שהם נימוסים הניחום ממחשבותם לא יצטרך על זה ראיה, עם הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים, ואמנם ארצה להודיעך ההנהגות אשר יאמר עליהם שהם נבואיות אמתיות, רוצה לומר, אלקיות… כי כשתמצא תורה שכל כונתה וכל כונת נותנה, אשר שער פעולותיה אמנם הוא סדר המדינה וענינה להסיר הגזל והחמס ממנה, ולא יהיה בה הבטה בשום פנים לענינים עיוניים, ולא השגחה להשיג הכח הדברי, ולא ירגיש בה על היות הדעות בריאות או שלילית, אבל הכונה כולה: סדר עניני בני אדם קצתם עם קצתם באיזה פנים שיהיה, ושיגיע להם קצת הצלחה כפי דעת ראה אותו הראש ההוא. דע כי התורה היא נמוסית… וכשתמצא תורה שכל הנהגותיה מעויינים במה שקדם מתקון הענינים הגופיים , ובתקון האמונה גם כן, ותשים כונתה לתת דעות אמתיות בשם יתברך תחלה ובמלאכים, והשתדל לחכם בני אדם ולהבינם ולהעירם עד שידעו המציאות כולה על תכונת האמת, תדע שזאת ההנהגה מאתו יתברך, ושהתורה ההיא אלוקית (מורה נבוכים, חלק ב, פרק מ).
2
ג׳העתקנו דברי הרמב״ם ז״ל במלואם, לפי שהם יסוד היסודות לתורת האדם. ויש להוסיף עוד ולומר: האדם אינו רק מדיני בטבע, אלא גם תורני בטבע, ולא רק מפני ההכרח הקבוצי שבו, אלא גם מפני הרכב גופו ונשמתו שהם מחוברים יחד, וצריך להנהגה מזגית אשר תשער ותתן לכל אחת את ההכרחי לו במדה משוערת ומכוונת כדי שיתקיים כל אחד מהם בצורתו ובשלמותו, כי האדם זקוק לתורת התזונה, והנשימה, העבודה והמנוחה, השכון והלבשה, ההולדה וחיי המשפחה, כי מטבע האדם האינדבידואלי לחיות חיי משפחה שהיא מתאחדת עם חיי החברה. והאדם זקוק לתורה של קדושה שמהם נזונית נשמתו ומתקיימת בחבורה עם הגוף. וזהו דבר שכל אדם נכסף אליו, כל עוד לא כבה לגמרי זיק נשמתו, להתקדש ולהכיר את יוצרו אשר נפח בו נשמת חיים.
3
ד׳ועוד זאת: ברכות שמים מעל ברוב שפעתם ועושר גווניהם, ולעומת זאת: האסונות הכרוכים בטבע ההויה שקצרה כח האדם למנוע אותם, או להתגבר עליהם – הם נותנים באדם ההרכבה של מציאות כח עליון, אדיר וחזק, שהוא נעלם בחביון עזו מעיני בשר, ונגלה לבינת האדם, לפי מדת השכלתו וחבורתו החודרת, והכרה זאת שופעת עליו אימה ויראה מהטמיר ונעלם, ויוצרת בו המחשבה לעבודה פולחנית, שבה ירצה את מציאות נעלמה זאת, כעבד המרצה את אדוניו ומקוה לקבל ממנו חסדו ומדת טובו. הכרה זאת הטבועה באדם באשר הוא אדם – היא אשר יצרה את האליליות למיניה וסוגיה, ודרכי עבודתה ופולחנה.
4
ה׳וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל: בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדולה ונבערה עצת חכמי אותו הדור… וזו היתה טעותם, אמרו: הואיל והאלקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום , וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו – ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד… כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם – כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודת הכוכבים… הוא שירמיהו אומר: ״מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך, ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא״ [ירמיה י, ז-ח], כלומר: הכל יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם ושכלותם שמדמים שזה ההבל – רצונך הוא.
5
ו׳אחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי השקר ואמרו: שהאל צוה ואמר להם: עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים… והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות, ובראשי ההרים ועל הגבעות, ומתקבצין ומשתחוים להם… וכהניהם אומרים להם: שבעבודה זאת תצליחו… עשו כך… או עשו כך. ופשט דבר זה בכל העולם – לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו, ולהקריב להם ולהשתחוות להם. וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים, אינם יודעים אלא הצורה של עץ ואבן, וההיכל של אבנים, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה… אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון: חנוך ומתושלח, נח שם, ועבר. ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם, והוא: אברהם אבינו (הלכות עכו״ם פ״א, ה׳ א־ב).
6
ז׳דברי הרמב״ם אלה שהם נובעים מספורי התורה, ומדברי תולדות העמים הקדמונים, שהיו למראה עיניו (ראה מו״נ ח״ג, פ׳ כ״ט) – הם נותנים לנו תמונה בהירה מהתהוותה של האליליות והשתלשלותה בגלגוליה, והיא מוכיחה ומאלפת שלא חדל האדם מעשות לו אלילים ודתות פולחניות, ושלא פסקה מהאדם האמונה הצרופה בדעת אלקים אמת, ובהרחקת כל אלליות טפלה, וכל פולחן מדומה ומטעה. מכאן אנו למדים כי האדם הוא תורני בטבע.
7
ח׳ואם תמצא אנשים אטאיסטים שכופרים בעיקר, ואומרים: לית דין ולית דיין ואין תורה אלקית, או אנשים צבועים כאלה שהם משקרים בעצמם ולעצמם, שעליהם נאמר: ״בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה״ [ישעיה כט, יג], אין זה אלא שהם נתעו בשוא, מפני שניחא להו בהפקרא ופריקת עול, כבו מדון את זיק נשמתם, והורידו את עצמם לסוג שפל או גלגול בעל חיים נבער מדעת.
8
ט׳אולם גם הם – כולם או מקצתם – עתידים הם לבוא ולבקש את צור העולמים ותורתו, בגעת בהם הרוח להבעיר את זיק נשמתם. שכן חנן אלקים את יצוריו במדת התשובה, שהוא קורא את כל האדם בכלל ואת עמו בחירו ביחוד, ואומר להם: ״שובו אלי ואשובה אליכם״ [מלאכי ג, ז], ובאותה מדה שאדם הוא תורני בטבע – כן הוא בעל תשובה בטבעו.
9
י׳סגולה זאת ש״תשובה״ שמה, נתנה לישראל יותר מכל העמים, והיא טבועה בנשמתו, למען לא תכרת מ״עמה״ בעולם הזה, ולא תכרת ב״נפשה״- מהעולם הבא, שכל ישראל בכללו, הם בני העולם הבא, כמאמרם ז״ל: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״ [ישעיה ס, כא] (סנהדרין ריש פרק חלק).
10