הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה י׳Hegyonei Uziel, Gate III 10
א׳הגדרת מושגי משפט וצדקה
הפילוסוף היוני הגדיר מושג הצדק ואמר: הצדק המדיני ממנו טבעי וממנו דתי. הטבעי אשר הוא בכל מקום יש לו כח שוה ואינו תלוי בהראות או לא. הדתי הוא אמנם אשר בראשונה לא היה בו חלוק, שיהיה כן או בענין אחר, אבל אחר שהושם יש בו חלוק כמו שהיה פדיון העבד שעור ידוע, או לזבוח עז ולא שתי צאן.
הפילוסוף היוני הגדיר מושג הצדק ואמר: הצדק המדיני ממנו טבעי וממנו דתי. הטבעי אשר הוא בכל מקום יש לו כח שוה ואינו תלוי בהראות או לא. הדתי הוא אמנם אשר בראשונה לא היה בו חלוק, שיהיה כן או בענין אחר, אבל אחר שהושם יש בו חלוק כמו שהיה פדיון העבד שעור ידוע, או לזבוח עז ולא שתי צאן.
1
ב׳והדינין יראה לקצת, כי כולם הם כן שאינן טבעיים, כי אשר הוא כן בטבע לא יסור, ובכל מקום יש לו הכח ההוא כמו האש שהיא שורפת.
2
ג׳הצדק הדתי המסודר מהיותר שלם שבאנשים – הוא חסר מאד, ואינו נקרא צדק אלא על דרך העברה, ושלא יבדיל הצדק מהבלי צדק אצלם רק בהנחה לבד, וגם שכבר היה נראה לקצת שאין טבע קיים לשום צדק (עקדת יצחק, משפטים, שער מ״ו).
3
ד׳אם נתרגם דבריו ללשון התורה יוצא: צדקה היא ״הצדק הטבעי״ ומשפט הוא ״הצדק הדתי״. ולדעתו הצדק הטבעי הוא המעולה ונכון, אבל הצדק הדתי גם כשהוא מסודר מהיותר שלם שבאנשים – הוא חסר מאד ואינו נקרא צדק.
4
ה׳הפילוסוף החסיד רבנו יצחק עראמה סתר דברים אלה בטוב טעם ודעת. ואני תלמידו אוסיף ואומר: אמנם נכונים דברי אריסטו הפילוסוף היוני במקצת באמרו: שהצדק הדתי אפילו מהיותר גדול שבאנשים הוא חסר ואינו ראוי להקרא בשם צדק. דבר זה הוא מוכרח, כי הלא ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ [קהלת ז, כ], ולכן אין חקיו יכולים להיות צדיקים, אלא הם חסרים, לפי שהם מסודרים לפי דעותיו ומחשבותיו של המחוקק, ולפי רוחם של בני מקומו ודורו, וזו היא הסיבה לשנוי החוקים – בין שהם נקראים ״דתיים״ או שנקראים ״נמוסים״.
5
ו׳אולם לעומת זאת: מה שהוא סובר כי הצדק המדיני הוא המעולה והנכון, סברא זאת היא מוטעית ומופרכת בהחלט, כי החק הטבעי הוא טוב, לכל היצורים שהם מסוג בעלי חיים שאין להם אלא היצרים הטבעיים האינסטקטיביים המיוחדים לכל אחד ממין בעלי החיים, והם נזונים גם כן במזונות טבעיים המיוחדים להם ואינם משנים את טבע עצמיותם, כמו שאינם משנים את מזונותיהם, אבל היצורים הטבעיים אלה אינם ראויים לשבח ולא לגנאי, כמו שהדבורה, למשל, אינה ראויה לשבח בעד חלות דבשה הטוב, כמו שאינה ראויה לגנאי בעד עוקצה החד וארסי, וכן בכל שאר היצורים למיניהם.
6
ז׳המזונות הטבעיים – גם הם אינם טובים אלא לבעלי החיים שאין להם אלא טבעם המיוחד, ואצלם דוקא שולט הצדק הטבעי שהוא נותן לכולם כח שוה, ואינו תלוי בהראות או לא.
7
ח׳אבל האדם הוא בריה מיוחדת שאין לה יצר טבעי מיוחד, אלא הוא בעל שני יצרים: יצר הרע ויצר הטוב, שהם נאבקים תמיד, והאדם בהשכלתו צריך לתת לכל אחד את חלקו ומקומו, בשיעור הראוי ורצוי. האדם אעפ״י שהוא שוה במינו והרכב גופו – בכל זאת הוא חלוק באישיו, ומדותיו, ״עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין מן המדות כמו שלא תראה צורותיהם הנראות שוות… ואין כיוצא בזה התחלפות האישי הגדול נמצא באחד ממיני בעלי חיים, אבל התחלפות בין אישי כל מין מתקרב, מלבד האדם שאתה תמצא שני אישים ממנו, כאלו הם שני מינים בכל מדה… ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו – זה החלוף וטבעו, צריך אל הקבוץ צורך הכרחי, אי אפשר בשום-פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר, וימעיט מן המרבה, ויחזק פעולות ומדות יעשום כולם על חק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקבוץ.
8
ט׳ולזה אומר: שהתורה אעפ״י שאינה טבעית, יש לה מבוא בענין הטבעי, והיה מחכמת אלקים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו, ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, מהם מי שהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא, והוא הנביא או מניח הנמוס, ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שצווה הנביא ההוא, ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל (מורה נבוכים חלק ב, פרק מ).
9
י׳זאת ועוד: כשם שהמזונות הטבעיים השוים לכל – אינם טובים לאדם, לפי שהם פראיים ולפיכך גם מזיקים – כן הצדק הטבעי השוה לכל אינו צדק כלל כלפי האדם, כי לא הרי דמי שבתו של אדם שהוא נוקב מרגליות, כהרי שבתו של הקדר יוצר כלי חרס, ולא הרי בושתו של הנקלה כהרי בושתו של הנכבד, וכאלה רבים.
10
י״אולאידך גיסא: לא הרי הצדקה הניתנת לעני שלא ראה טובה מימיו ונותן לו פת קיבר, כהרי הצדקה הניתנת לעני בן טובים שירד מנכסיו, ועליו אמרה תורה: ״נתון תתן לו – די מחסורו אשר יחסר לו״ [ראה דברים טו, ח-י], אפילו עבד לרוץ לפניו וסוס לרכב עליו.
11
י״במכלל הדברים למדנו, שהצדק האמיתי הוא הצדק הדתי!
12
י״גובכן עומדת השאלה לפנינו: מה טיבם של שני מושגים אלה: ״צדק ומשפט״, שלכאורה נראה ששניהם הם דבר אחד ככל שמות נרדפים.
13