הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה י״אHegyonei Uziel, Gate III 11
א׳משפט פשרה
בהגדרת מושגים אלה ראו רז״ל כאלו הם מנוגדים ואמרו: כל מקום שיש משפט אין צדקה, וכל מקום שיש צדקה – אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה? הוי אומר זה ביצוע, ולת״ק דאמר אסור לבצוע, דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו – זה משפט וצדקה, משפט לזה שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו (סנהדרין ו, ב).
בהגדרת מושגים אלה ראו רז״ל כאלו הם מנוגדים ואמרו: כל מקום שיש משפט אין צדקה, וכל מקום שיש צדקה – אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה? הוי אומר זה ביצוע, ולת״ק דאמר אסור לבצוע, דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו – זה משפט וצדקה, משפט לזה שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו (סנהדרין ו, ב).
1
ב׳מקובל להם לחז״ל כי מונח הצדקה מכוון לפעולה מחויבת שהיא מסורה למצפונו של האדם, אבל לא פעולה נדיבית של מתנת חנם.
2
ג׳ובאמת לכן נקראת העזרה לעני בשם ״צדקה״, לפי שכל מה שהעדיף ה׳ בטובו לאחד הוא פקדונו של העני בידו, וכן נאמר במקרא: ״אם כסף תלוה את עמי את העני עמך״ (שמות כב, כד). ודרשו רז״ל: אמר הקב״ה: הוי יודע שאני עשיתי אותו עני ולך עשיר, יכול אני להחזירך ולעשותך עני… גלגל הוא: אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אל תגרום לי שאחזיר את הגלגל ואעשה אותך עני, ראה מה כתוב: ״לא תאמץ את לבבך… מאחיך האביון״ [דברים טו, ז] ״מעני״ – אין כתיב כאן אלא ״מאחיך״ ששניהם שוים (ילקוט משפטים ש״נ).
3
ד׳הא למדת שחלקו של עני הוא נתון בידי העשיר בתורת ״פקדון״, ואם מועל בפקדון – מפסיד גם את חלקו, וחוזר להיות עני כמו שהיה בשעת הולדו. ולפיכך כשנותן עזרתו לעני – אינו אלא משיב את שלו, וזאת היא צדקה.
4
ה׳ומשפט הוא דבר שמוציאין מידו בדיינין ברצונו ושלא ברצונו, לכן מקשים רבותינו ואומרים: אם צדקה – אין משפט, ואם משפט – אין צדקה. ומתרצים שזה ביצוע, שהוא משפט שיש בו צדקה, כלומר: זה דין הפשרה שלפי מושכל ראשון הוא תמוה, ברור שאין בו משפט צודק, אלא אדרבה: יש בו גזל ודאי של אחד הצדדים, אם המלוה זכה בדינו, הרי שהלוה גוזלו במה שלא שלם, ואם הלוה זכאי – המלוה גוזלו במה שלא לוה ממנו. ורבותינו מתרצים זה ואומרים: מצות צדקה היא זאת. על כל אחד מהצדדים לותר לחברו משלו מפני השלום, כאלו חלק זה שהוא מוותר הוא השבת פקדון חברו שבידו.
5
ו׳ומצוה על הדיינים להדריך את העם בדרך צדקה זאת שהיא דרך השלום, ומצוה על בעלי הדין לקיים מצות צדקה זאת המוטלת עליהם, כאמור: ״צדק צדק תרדוף״ [דברים טז, כ], הלך אחר בית דין יפה – לא כדי שתזכה בדין יותר, אלא כדי שתעשה מעשה צדקה להשיב לחברך מה שבידך.
6
ז׳ומכל מקום צדקה זאת אינה מתקיימת אלא ברצון שניהם. מצוה לומר לבעלי דינים בתחלה: בדין אתם רוצים או בפשרה, אם רצו הפשרה – עושים בינהם (חו״מ סי׳ י״ב, סעיף ב׳). וכשרצו שניהם על פי עצת בית דין – הרי זה משפט שיש בו צדקה גם לדיינים וגם לבעלי הדין.
7
ח׳ורבי שמעון בין מנסיא מפרש: משפט וצדקה – הם שני דברים שהם אחד, צדקה לזה שמוציא מתחת ידו דבר שאינו שלו, ומשפט לזה שגובה את שלו, מכאן משפט וצדקה כרוכים וקשורים זה בזה כגוף ונשמה, שאם לא הא – לא קיימא הא.
8