הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה י״דHegyonei Uziel, Gate III 14
א׳קנאה משפטית
מצות עשית צדקה ומשפט – אינה שלמה, אלא בהיות לשופטיה קנאת המשפט לתבוע משפט עשוקים מידי עושקיהם, לריב ריב יתום ואלמנה שאין להם פה לתבוע, וכן נאמר בנביא: ״דרשו משפט״, אשרו חמוץ, שפטו יתום ריבו אלמנה״ (ישעיה א, יז).
מצות עשית צדקה ומשפט – אינה שלמה, אלא בהיות לשופטיה קנאת המשפט לתבוע משפט עשוקים מידי עושקיהם, לריב ריב יתום ואלמנה שאין להם פה לתבוע, וכן נאמר בנביא: ״דרשו משפט״, אשרו חמוץ, שפטו יתום ריבו אלמנה״ (ישעיה א, יז).
1
ב׳סגולה זאת היא מורשת אבות לישראל, שכן אבינו הראשון דרש משפטם של סדום ועמורה מלפני אלקי המשפט, ואמר: ״חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו׳, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט״ (בראשית יח, כה).
2
ג׳דרישת משפט זאת נשמעה מפי כל הנביאים ובבהירות יתירה בדברי ירמיה: ״צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה״ (ירמיה יב, א). וכן חבקוק אומר : ״עד אנא ה׳ שועתי ולא תשמע, אזעק אליך חמס ולא תושיע, למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי, ויהי ריב ומדון ישא וגו׳, כי רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעוקל… טהור עינים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו״ (חבקוק א, ב־יג).
3
ד׳קנאה משפטית זאת, נראתה בכל עזה ותקפה במחוקק האומה, זה משה איש האלקים בצאתו אל אחיו ״וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו… ויך את המצרי״ (שמות ב, יב־יג): ״והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך״ (שם). בא משה וישב עליהם בדין, אמר להם: מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות, כאן נשים דולות ואנשים משקין ״עוות הדין״ יש כאן (אבות דרבי נתן פרק עשרים). נתן נפשו על הדינין ונקראו על שמו וכו׳ שנאמר: ״ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט״ וגו׳ [שם יד], וכתיב: ״ולכהן מדין״ וגו׳ [שם טז], ״ויקם משה ויושיען״ [שם יז]. מדינין ברח ולדינין חזר, לכן נקראו המשפטים ושופטי ישראל על שמו: ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ [שמות כא, א], ״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״ [דברים טז, יח] (מכילתא בשלח, שירת הים, פרשה א׳).
4
ה׳קנאה משפטית זאת נשמעת בכל עזה בכל דברי הנביאים, שהשמיעו תוכחתם לפני המלכים והשופטים שבימיהם בלי משוא-פנים ובלי כל רתיעה. ראוי לציין עובדות אופיניות אחדות:
5
ו׳א. קנאתו העזה ונועזה של פנחס: ״ויקם מתוך העדה…וידקור את שניהם״ [במדבר כה, ז-ח], ובגללה זכה לברית שלום וכהונת עולם.
6
ז׳ב. נתן הנביא בתוכחתו הנמרצה לדוד מלך ישראל: ״אתה האיש וגו׳, את אוריה החתי הכית בחרב, ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון. ועתה לא תסור חרב מבתיך״ וגו׳ (שמואל ב, יב, ז־י).
7
ח׳ג. דברי אליהו אל אחאב בענין כרם נבות היזרעאלי: ״הרצחת וגם ירשת וגו׳, במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה״ (מלכים א, כא, יט).
8
ט׳עובדות אופיניות אלה שהם מיוחדות במינן בכל דברי התולדה האנושית, הן מוכיחות את נשמת עם ישראל, שהיא חוצבה מנשמת אבות האומה, ועצבה את דמותה של היהדות בכללה ובאישיה לדורות עולם, שכל ישראל – אם אינן נביאים – בני נביאים הם, שנשמת האבות ובניהם ותלמידיהם שוכנת בתוכם ומלהבת אותם לפעולות נועזות של דרישת משפט, קנאת משפט ואהבת משפט, שהיא זכות וסוד קיומם, ובה הצטיינו ומצטיינים לתהלה ותפארת לעיני כל העמים בתור עם חכם ונבון ואוהב משפט. וכמאמרם ז״ל: אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס, והיה אוהבו יותר מכל אשר לו, אמר המלך: אני נותן הפרדס אשר אני אוהב יותר מכל אשר לי, אל בני הקטן, אשר אני אוהבו יותר מכל בני, כך הקב״ה, מכל האומות אינו אוהב אלא את ישראל, שנאמר ״כי נער ישראל ואהבהו״ [הושע יא, א], ומכל מה שברא בעולמו – אינו אוהב אלא משפט, שנאמר: ״כי אני ה׳ אוהב משפט״ [ישעיה סא, ח], אמר הקב״ה: ינתן מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הדא הוא דכתיב: ״שופטים ושוטרים תתן לך״ (דברים רבה, פרשת שופטים).
9
י׳בא וראה כי לא בקש שלמה בחלומו אלא דעת המשפט: ״ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה״ (מלכים א, ג, ט). ולא יתקיים ישראל בארץ אלא בזכות משפט וצדקה: ״שופטים ושוטרים תתן לך וגו׳, צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשתה את הארץ״ (דברים טז, יח כ), ואינן נגאלים אלא בזכות משפט וצדקה: ״שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות״ [ישעיה נו, א].
10
י״אואף גואלם של ישראל, משיח צדקנו שיבא במהרה בימינו – לא נשתבח אלא במשפט וצדקה: ״והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע… שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד״ (ישעיה יא, ג-י).
11
י״בנצוצות משפט וצדקה אלה שהדליקו אבות האומה בנשמת בניהם, הם אשר הכשירו אותם לקבלת התורה, שהיא הסגולה שבחיים, כאמור: ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו״ [בראשית יח, יט]. מה דבר עליו? – ״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים״ [בראשית יז, יח], ארץ מגוריך זאת ארץ ישראל ארץ הנחלה, והייתי להם לאלקים – זה מתן תורה, שנאמר בה: ״והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ [שמות יט, ה־ו], וזהו עומק כוונת המקרא שנאמר: ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה׳״ [שמות ו, ז].
12