הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה ט״וHegyonei Uziel, Gate III 15
א׳קידוש ה׳
המצוה הגדולה ביותר שעתידים היו ישראל להצטוות עליה – היא מצות קדוש ה׳, שנאמר: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ [ויקרא כב, לב], והיא שקולה ככל התורה כולה, לפי שאם אין קדוש ה׳ – אין התורה מתקיימת כלל.
המצוה הגדולה ביותר שעתידים היו ישראל להצטוות עליה – היא מצות קדוש ה׳, שנאמר: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ [ויקרא כב, לב], והיא שקולה ככל התורה כולה, לפי שאם אין קדוש ה׳ – אין התורה מתקיימת כלל.
1
ב׳מצוה זאת משונה ומעולה מכל המצות, שכל המצות אינם אלא בחייו של האדם, שנאמר: ״אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ [שם יח, ה] ולא שימות בהם, מכאן למדו רז״ל שכל המצות נידחות מפני פקוח נפש, שכן דרשו: ״וחי בהם״ – ולא שימות בהם (יומא פה, ב), אבל מצות קדוש ה׳ היא נאמרה בחיים ובמות, ליהרג מפני קדוש השם.
2
ג׳מצוה יסודית זאת שהיא למעלה מכחותיו הטבעיים של האדם – הנחיל אותה לנו אבינו הזקן אברהם ובנו יצחק במעשה העקדה, מעשה העקדה שנעשה בשתוף פעולה של האב ובנו – נטע בנשמת האומה הכח והגבורה, הרצון והאהבה, ליהרג מתוך אהבה ושמחה, ולהרוג את מחמד נפשנו, בשעה שהשעה צריכה לכך, במצות אלקים יוצר האדם ומקדש עמו ישראל בקדושתו.
3
ד׳נטע נאמן זה גדל בשרשיו וענפיו במעשה התאבקות יעקב: ״ויאבק איש עמו עד עלות השחר״ [בראשית לב, כה], שבו נאמר: ״לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל״ (שם כח) – נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, עם התחתונים ויכלת להם (ילקוט בראשית לב, רמז קל״ג). מכאן רמז להתאבקותו של ישראל בגלותו עד עלות השחר, שיסתיים כנצחון מזהיר של מדינת ישראל: כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, והוא הנותן לנו עז ועצמה, עצה וגבורה להגיע אל תעודתנו היסודית שאליה אנו מצפים ולמענה אנו חיים, להגיע אל רמת התעודה: ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״ [ישעיה ב, ג].
4
ה׳ומה רם ונשגב הוא דרוש רז״ל: כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לישראל, אינם אלא מציון, ישועה מציון שנאמר: ״מי יתן מציון ישועת ישראל״ [תהלים יד, ז], שופר מציון שנאמר: ״תקעו שופר בציון״ [יואל ב, א], ברכה מציון שנאמר: ״יברכך ה׳ מציון״ [תהלים קכח, ה], טל חיים מציון שנאמר: ״כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם״ [שם קלג, ג], עזר וסיוע מציון שנאמר: ״ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך״ [שם כ, ג], תורה מציון שנאמר: ״כי מציון תצא תורה״ [ישעיה ב, ג] (ילקוט ישעיה רמז שצ״ב).
5
ו׳ציון היא בירת ממלכת ישראל לעולמים, שממנה שאבנו ונשאב עז ועצמה, ישועה ונחמה, ברכה וחיי נצח רעננים, עזרה וסעד בכל מלחמת קיומנו בצביוננו המיוחד, והיא בית המקדש שממנה ישמע שופר החרות לישראל ולכל העולם כולו ממלחמת דמים, חרות מדעות ואמונות זרות, וממנה תצא תורה ואורה לישראל ולכל האדם.
6