הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה מ״טHegyonei Uziel, Gate III 49
א׳תחבורה לעליה
גליות ישראל היו והנם מפוזרים במדינות רבות ומפוזרות, בכל מדינה ומדינה בערים ובכפרים, ויש שהיו יושבים בקצוי הארץ שמדברות שוממים וצורבים היו חוצים ביניהם. ויש שהיו מוקפים ימים ונהרות גדולים שהיו זקוקים לאניות מסע ומשא, וכן עוד פעם נתקלים באותן הממלכות שחסמו את דרך האניות בלב ים לבל תגענה לארץ ישראל.
גליות ישראל היו והנם מפוזרים במדינות רבות ומפוזרות, בכל מדינה ומדינה בערים ובכפרים, ויש שהיו יושבים בקצוי הארץ שמדברות שוממים וצורבים היו חוצים ביניהם. ויש שהיו מוקפים ימים ונהרות גדולים שהיו זקוקים לאניות מסע ומשא, וכן עוד פעם נתקלים באותן הממלכות שחסמו את דרך האניות בלב ים לבל תגענה לארץ ישראל.
1
ב׳תדע לך שהרי גם נביא הגאולה מתפלא על זה ואומר: ״מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשונה, להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, לשם ה׳ אלקיך, ולקדוש ישראל כי פארך… ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו, להביא אליך חיל גויים ומלכיהם נהוגים״ [ישעיה ס, ח-יא] תרגום יונתן בן עוזיאל: ״מן אילין דאתאן בגלי כעננין קלילין ולא אתעכבא גלותהון דישראל דמתכנשין ואתיין לארעהון הא כיונין דתיבן לגו שובכיהון, ארי למימרי נגון יסברון ונחתי ספיני, ימא אידא פרסא קלעהא בקדמיתא לאיתאה בנך מרחיק כספיהון ודהבהון עמהון לשמא דה׳ אלקך ולקדישא דישראל ארי שבחך… ויתפתחון תרעך תדירא יימם ולילי לא יתאחדון לאעלא לגויך נכסי עממייא ומלכיהון זקיקין״ (ראה פירוש הרד״ק ישעיה ס, יא).
2
ג׳חזון נבואי זה הוא אשר נגלה לעינינו במלואו בימינו אלה, כי קבוץ גליות אלה היו צריכים לאמצעי תחבורה רבים שיהיו לרשותנו, ושלא יכלו ממלכות זרות ואויבות לחסום לפניהם דרך העליה לארץ.
3
ד׳ועוד היה צריך התעוררות נפשית פנימית לרוץ לקראת העליה לארץ ישראל מתוך אהבה. עובדא זאת ראה הנביא בחזונו ואומר: ״מי אלה כעב תעופינה״ באמצעי תחבורה קלים ומהירים, כאותם אוירונים אשר העלו את הגולים שבאו מתוך אהבה ורצון ״כיונים אל ארובותיהם״, וה׳ ברוח קדשו עונה ואומר: ״כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשונה״, כלומר: גלויות ישראל שבאיי הים יתעוררו בהתלהבות ויקוו במשאת נפש לאניות תרשיש, אשר ישאו אותם וכספם וזהבם של ישראל שבתפוצות אתם, שהם התנדבו כסף וזהב לרוב ״לשם ה׳ אלקיך, ולקדוש ישראל כי פארך״, למלאות יעודה לקבוץ ולקדש שם קדוש ישראל, שהוא מתקדש בפעולת התפארת של עם קדשו.
4
ה׳אחרי כל זאת עומדת מאליה שאלת הכניסה לארץ, והלא בעינינו ראינו אניות עולים שבהגיעם לארץ מצאו את שעריה סגורים בחומות אש של אניות מלחמה, מהם טבעו במצולות ים, הם ובניהם וטפם, מהם הושבו כאסירים ושבויים למחנות הסגר. לעומת זאת מבשר הנביא ואומר: ״ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו, להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים״ וכתרגום יונתן בן עוזיאל: זקיקין, כלומר: אסורים בידיהם מאין יכולת להפעיל את אניותיהם ולהפיק זממם לעכוב עלית ישראל אל ארובותיהם – זאת ארץ ישראל.
5
ו׳ועתה עומדת שאלת הקליטה שבלעדיה כל קבוץ הגליות יהיה לאפס, אם לא יוכלו העולים למצוא מדרך לכף רגליהם, קורת גג ממעל לראשיהם, מזון לגופם הם וטפם, ושדה לעבודתם ולקיומם. פעולת הקבוץ התחילה בצעדים אטיים: ״והיה ביום ההוא יחבוט ה׳ משיבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״ (ישעיה כז, יב). ״שובו בנים שובבים נאם ה׳ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל״ (ירמיה ג, יד-טו).
6
ז׳כן היתה התחלת קבוץ גליות במדה מצערה מאד, אחד אחד, אחד מעיר ושנים ממשפחה, ואלה נתלקטו אחד לאחד ויהיו לקבוצות ולמושבות, בנו ונטעו, זרעו וקצרו, הקימו בתי־מלאכה ותעשיה, והצליחו עד שיצרו מקומות קליטה לעצמם, מסודרים ומאורגנים, שיכלו להיות מקומות קליטה לעולים שיבאו אחריהם בהמונים, ועד שגדלו ויפרוצו בחסד ה׳ הגדול והנורא, והגיעו למעמד זה של הקמת צבא אשר דבר את אויבים בשער וגאל את הארץ, וה׳ בנפלאותיו גרש בתבוסה את יושבי הארץ להושיב בה את פליטיו, ואז החלה העליה ההמונית שהגיעה עד היום לכפלים מיוצאי מצרים ויותר.
7
ח׳על קבוץ גליות זה חזה נביא הגאולה ואמר: ״ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה… ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה״ (ישעיה לה, י).
8
ט׳חזון זה עודנו בתחלתו, והוא ילך הלוך וגדול עד היום הגדול שבו יתקיים יעוד ה׳ במלואו, כאמור: ״וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם, ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם ה׳״ (יחזקאל לט, כח-כט). ומהרה יאמן בימינו ולעינינו דבר ה׳ צבאות לאמר: ״שאי (ציון) סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך, חי אני נאם ה׳ כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה״ (ישעיה מט, יח) – תחזינה עינינו ויגל לבנו במהרה בימינו.
9