הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה נ׳Hegyonei Uziel, Gate III 50
א׳שיבת שופטינו
בכלל יעודי הגאולה נאמר: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי הן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה״ (ישעיה א, כו). אולם במקרא זה לא פירש זמן התגלות חזון נבואי זה, אם הוא אחרי בא המשיח או לפניו.
בכלל יעודי הגאולה נאמר: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי הן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה״ (ישעיה א, כו). אולם במקרא זה לא פירש זמן התגלות חזון נבואי זה, אם הוא אחרי בא המשיח או לפניו.
1
ב׳ורז״ל מקובל היה אצלם כי יעוד זה יתקיים עם קבוץ גליות, לכן קבעו בסדר התפלות היום־יומיות שלש ברכות סמוכות זו לזו, והן ברכת השנים שתהיה עם התחלת קבוץ־גליות, אחד מעיר ושנים ממשפחה, להכין את הארץ לקליטת קבוץ גליות המונית, דכתיב: ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא״ (יחזקאל לו, ח).
2
ג׳אחריה באה קבוץ גליות בהמונים: תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותנו, מלשון הכתובים: ״והיה ביום ההוא – יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה׳ בהר הקדש בירושלם״ (ישעיה כז, יג). ״כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו… בעת ההיא יובל שי לה׳ צבאות… (ב)הר ציון״ (שם יח, ג ז).
3
ד׳מכאן שקבלה נאמנה היתה לרבותינו הקדמונים אנשי כנסת הגדולה מתקני התפלות, שיעודי קבוץ גליות לא התקיימו בשלמותם בגלות בית ראשון, והם נאמרו לגאולי גלות בית שני.
4
ה׳והברכה השלישית היא: תפלת שיבת השופטים לגדולתם ותקפתם, כמו שנאמר: ״ואשיבה שופטיך״.
5
ו׳רז״ל מצאו ובארו את הקשר המקשר שלש ברכות אלה – ואמרו: ומה ראו לומר קיבוץ גליות אחר ברכת השנים, דכתיב: ״ואתם הרי ישראל״ וכו׳, וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר: ״ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך״ [ישעיה א, כה], וכתיב: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה״ וכו׳ (מגילה יז, ב). מהרש״א בח״א כתב: וקצת קשה, דהיכן הוזכר בהני קראי דמייתי קבוץ גליות, ולע״ד נראה שזה מתורץ בדברי רש״י ז״ל: וכיון שנעשה דין ברשעים קודם שנתיישבו בירושלם (צ״ל: שהתיישבו קודם בירושלם), שנאמר: ״ואסירה כל בדיליך״, ועל ידי כן – ״ואשיבה שופטיך כבראשונה״, הרי שרישא דקרא: ״ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך״ נאמר לירושלם, שיוציא מתוכה את הרשעים שהתיישבו בה מקודם, ופעולת צירוף זאת לא תעשה אלא בזמן קבוץ גליות, כעין מה שנאמר בכבוש הארץ: ״מעט מעט אגרשנו מפניך״ (שמות כג, ל), מכאן למדו רז״ל שקבוץ גליות קודם להשבת השופטים.
6
ז׳וכאן השאלה עומדת: הא כיצד? – הלא בית דין הגדול בישראל שהוא בית דין של שבעים ואחד, ובית דין הקטן שבא אחריהם – בית דין של עשרים ושלש, צריכים להיות מוסמכים איש מפי איש עד משה, וכיון שנפסקה שלשלת הסמיכה – אין אפשרות לחדשה. על שאלה זאת עמד רבנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל ובאור חכמתו ותבונתו הבהירה אמר: ויראה לי כי כשתהיה הסכמה מכל החכמים והתלמידים להקדים עליהם איש מן הישיבה וישימו אותו עליהם לראש, ובלבד שיהיה זה בארץ ישראל כמו שזכרנו, הנה האיש ההוא תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך, ויסמוך הוא אחרי כן מי שירצה, שאם לא תאמר כן, אי אפשר שימצא בית דין הגדול לעולם, לפי שנצטרך שכל אחד יהיה סמוך על כל פנים, והקב״ה יעד שישובו כמו שנאמר: ״ואשיבה שופטיך״ וכו׳, וזה יהיה בלא ספק כשיכון הבורא יתברך לבות בני אדם, ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ולתורה, ותגדל חכמתם לפני בא המשיח (פיה״מ סנהדרין פ״א, מ״א, בכורות פ״ד מ״ט), דבר זה פסקו בהלכותיו, וסיים: ואם היה שם סמוך מפי סמוך – אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכל, שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע (סנהדרין פ״ד הי״א). בסה״ק דנתי בשאלה זאת ודעתי נוטה לומר שהלכה זאת אינה ברורה – ושב ואל תעשה עדיף (משפטי עוזיאל, חו״מ סי׳ ח׳ ד׳ י״ט וכ״א).
7
ח׳אבל עתה אחרי שזיכני ה׳ והראני תקומת המדינה וקבוץ גליות, נראה לי שדברי הרמב״ם בפירוש המשנה הם יסוד מוסד לברורה של הלכה זאת, ולפיכך הגיעה שעתה למלאותה, אבל בזהירות גדולה מאד שיהיו השופטים כבראשונה, בבחינת: ״כולך יפה רעיתי ומום אין בך״ [שיר השירים ד, ז], מקרא זה דרשוהו רז״ל על הסנהדרין שהם מיצגים את גוף האומה בשלמותה והדרה, ועליהם נאמר מקרא זה: לומר לך, כשם שבית דין מנוקים מעון, כך בית דין מנוקים מכל מום (יבמות קא, ב).
8
ט׳הלכה זאת שחדשה הרמב״ם מדעתו ברוח הקדש ששרתה עליו, היתה לעינים למהר״י בי רב ז״ל שעלה מעיר פרס והתישב בצפת שבגליל, וכאשר ראה גדולי התורה והחכמה שבדורו, נשאו רוחו לחדש את הסמיכה, והוסמך הוא בראשונה, והסמיך עוד חמשה רבנים שבדורו, שביניהם היה גם מרן כמוהר״ר יוסף קארו ז״ל, רבן של ישראל לדורו ולדורות עולם, בספריו הגדולים ״בית יוסף״ ו״שולחן ערוך״.
9
י׳סמיכה זאת לא התקיימה, מפני מחלוקתו של מהר״ל ב״ח ז״ל שיסודה היתה: קנאתו לירושלם עיר המוריה שממנה הוראה יוצאה ואורה של תורה, והדברים ארוכים ועתיקים, וכמה קולמוסים נשתברו, וכמה דיות השתפכו עליהם, ואין כאן מקומם.
10
י״אולפי דרכנו נאמר שלא היתה אז שעת הכושר, לפי שלא היה קבוץ גליות במובנו המלא של מושג זה, שאינו שלם אלא אחרי חרות משעבוד מלכיות, וכל זמן שלא סר שלטון מלכיות זרות מעל ארץ ישראל – אין קבוץ גליות, שגם ארץ ישראל בשעבודה היא אחת הגליות.
11
י״בעל כל פנים, הדבר ברור ומוסכם שיעוד שיבת השופטים כבראשונה הוא אחד מפעמי המשיח וצעדי הגאולה. ואחרי שזיכנו ה׳ לחרות משעבוד מלכיות, ותקומת ממשלה ישראלית עצמאית ורבונית, חלה עלינו [הזכות] להקים בצדה את בית דין האומה שישפוט על פי משפטי התורה, שהם חוקים ומשפטים צדיקים, כאמור: ״ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים״ [דברים ד, ח], ועל קיום מצוה זאת נאמר: ״ושמרתם את המצות״ [שמות יב, יז] – קרי המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה [מכילתא], וה׳ מלך המשפט יקיים את יעודו לעינינו ובימינו כדברו מפי נביא קדשו: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״ [ישעיה א, כו־כז].
12