הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה נ״בHegyonei Uziel, Gate III 52
א׳אורו של משיח ישראל
משיח ישראל שצפינו ומצפים אליו – איננו איש רופא חולים ופוקח עורים, ולא פוקד עקרות ומוציא את הרוחות הרעות, ואף לא איש כנף אשר יעוף בשמים כצפורים. משיח ישראל אינו איש מלחמות גבור שולף חרב, רודד עמים תחתיו וכובש ארצות ועמים בחרבו וצבאותיו, אבל משיח ישראל הוא איש צדקה ומשפט, כאמור: בימים ההם אצמיח לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״ (ירמיה כג, ה-ו). כלומר באישיותו הנפלאה יסמל את ה׳ הצדיק עד שיקראו לו: ה׳ צדקנו, וכן פירש״י ז״ל. ואמרו: שלשה נקראו על שמו של הקב״ה, אלו הם: צדיקים, ומשיח, וירושלים, צדיקים שנאמר: ״כל הנקרא בשמי״ וגו׳ [ישעיה מג, ז], משיח דכתיב: ״וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״. ירושלם דכתיב: ״ושם העיר מיום ה׳ שמה״ [יחזקאל מח, לה], אל תקרי שמה אלא שמה, טיבו לקרתא דשמיה כשם אלקה (ב״ב עה, ב וילקוט ירמיה רמ״ז ד״ש) וכן נאמר על ירושלם: ״וזה אשר יקרא לה: ה׳ צדקנו״ (ירמיה לג, טז).
משיח ישראל שצפינו ומצפים אליו – איננו איש רופא חולים ופוקח עורים, ולא פוקד עקרות ומוציא את הרוחות הרעות, ואף לא איש כנף אשר יעוף בשמים כצפורים. משיח ישראל אינו איש מלחמות גבור שולף חרב, רודד עמים תחתיו וכובש ארצות ועמים בחרבו וצבאותיו, אבל משיח ישראל הוא איש צדקה ומשפט, כאמור: בימים ההם אצמיח לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״ (ירמיה כג, ה-ו). כלומר באישיותו הנפלאה יסמל את ה׳ הצדיק עד שיקראו לו: ה׳ צדקנו, וכן פירש״י ז״ל. ואמרו: שלשה נקראו על שמו של הקב״ה, אלו הם: צדיקים, ומשיח, וירושלים, צדיקים שנאמר: ״כל הנקרא בשמי״ וגו׳ [ישעיה מג, ז], משיח דכתיב: ״וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״. ירושלם דכתיב: ״ושם העיר מיום ה׳ שמה״ [יחזקאל מח, לה], אל תקרי שמה אלא שמה, טיבו לקרתא דשמיה כשם אלקה (ב״ב עה, ב וילקוט ירמיה רמ״ז ד״ש) וכן נאמר על ירושלם: ״וזה אשר יקרא לה: ה׳ צדקנו״ (ירמיה לג, טז).
1
ב׳שני פסוקים אלה ענין אחד הם, כי מלך צדיק ועושה משפט, עושה את בירת ממלכתו עיר הצדק (עיין הרד״ק שם), וכן נאמר: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו׳ אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה״ (ישעיה א, כו).
2
ג׳תאור מלא לדמותו המלכותית של משיח ישראל שהוא מלך בן דוד, נתן ישעיה הנביא בחזון רוחו לאמר: ״ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ה׳, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה׳, והריחו ביראת ה׳, ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו… והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד״ (ישעיה יא, א־י).
3
ד׳וכן נאמר: ״הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא, לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו, קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט, לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו״ [ישעיה מב, א-ד].
4
ה׳מלך מרומם זה ברוחו וצדקתו, הוא יאחד את כל העם בגופם רוחם ונשמתם, וירומם אותם לרמה רוחנית גבוהה ונשאה מאד, ובעומדם ברמה נשאה זאת, יחזקו את הקשר האמיץ שבין ישראל לאביהם שבשמים, ויתדבקו בו בדרכיו ומצותיו, ״ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם, ובמשפטי ילכו וחקותי ישמרו ועשו אותם, וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב, אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם, וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם, ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם, והיה משכני עליהם והייתי להם לאלקים, והמה יהיו לי לעם, וידעו הגוים כי אני ה׳ מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם״ (יחזקאל לז, כד-כח).
5