הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה ז׳Hegyonei Uziel, Gate III 7
א׳כבוש הארץ, קנינה ובנינה
עם הנחלת ירושת הארץ הנחילונו אבות האומה גם רוח גבורה עילאית לכבוש הארץ ובנינה, שכן אבות האומה נלחמו מלחמת מצוה זאת במסירות נפש, כמו שנאמר: ״ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ (בראשית מח, כב). האונקלוס מתרגם: ״בצלותי ובבעותי״, וכן פירש״י: היא חכמתו ותפלתו. וכן תרגם בתרגום ירושלמי: ואנא נסבית יתיה מן ידיו דעשו לא בחרבי ולא בקשתי, אלהין בזכותי ובעובדי טביא.
עם הנחלת ירושת הארץ הנחילונו אבות האומה גם רוח גבורה עילאית לכבוש הארץ ובנינה, שכן אבות האומה נלחמו מלחמת מצוה זאת במסירות נפש, כמו שנאמר: ״ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ (בראשית מח, כב). האונקלוס מתרגם: ״בצלותי ובבעותי״, וכן פירש״י: היא חכמתו ותפלתו. וכן תרגם בתרגום ירושלמי: ואנא נסבית יתיה מן ידיו דעשו לא בחרבי ולא בקשתי, אלהין בזכותי ובעובדי טביא.
1
ב׳אבל במדרש אמרו: כיון שעשו בניו אותו מעשה, אמר: מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם? מה עשה? נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם, אמר: אם יבואו או״ה להזדווג לבני – אני נלחם כנגדן, הוא דאמר ליוסף: ״ואני נתתי לך״ וגו׳, היכן מצינו שנטל יעקב אבינו חרבו וקשתו? – בשכם, שנאמר: ״אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ (ב״ר פ, ט), וכן תרגם יב״ע: וקמית וסייעית יתכון בסייפי וקשתי.
2
ג׳וזה הוא רמז לכבוש הארץ על ידי בניו, ודברי הרמב״ן: כי הארץ לא תכבש להם רק בחרב ובקשת, ירמוז למה שאמר הכתוב: ״לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל״ וגו׳, כי מאת ה׳ היתה (זאת) לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם״ [יהושע יא, יט-כ], וייחס החרב והקשת אליו, כי זכותו היא העושה אתם מלחמה, והוא הנלחם להם לא הם עצמם, כענין שנאמר: ״כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם״ [תהלים מד, ד], וזהו בזכות האבות. וקרוב אלי עוד שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים – נטה ידו בחרב כנגד האמורי וזרק שם חצים להיותה נכבשת לבניו… ויתכן שזה טעם אומרו: ״לקחתי״, כי מאז (לוקחה) הארץ לבניו (הרמב״ן עה״ת, בראשית שם).
3
ד׳נאמנים עלינו דברי רז״ל בפירושם ומדרשם, ואלה ואלה הם דברי אלקים חיים, ובודאי ששניהם מצורפים לדבר אחד, ובמלחמה זאת של בני יעקב היתה גם תפלתו וזכותו וגם מלחמתו, כלומר: עמידתו האיתנה למלחמה וזכותו ותפלתו – עמדה לו שלא נלחמו נגדו, כאמור: ״ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב״ [בראשית לה, ה].
4
ה׳אולם מכללן של דברים למדנו: האבות במלחמתם־ אברהם בראש במלחמת הגנת סדום, ויעקב אחריו בשכם – סללו לפנינו את הדרך לכבוש הארץ, ואת הדרך לבנין הארץ במעשי הבארות אשר חפרו בארץ הזאת, כדי להפרותה וללמד את זרעם אחריהם – לכבוש את הארץ ולישבה בפעולות השקאה והבראה כמצווה עלינו מן התורה, וכדברי הרמב״ן ז״ל: שהן מביאות לידי ברכת ה׳ מיוחדת לאוהביו ושומרי מצותיו, שהיא נגלית לעיני כל העמים, כאמור: ״אלקים עמך בכל אשר אתה עושה״ (בראשית כא, כב), ״ראה ראינו כי היה ה׳ עמך״ (שם כו, כח).
5
ו׳נחלות סגוליות אלה – הן שעמדו לנו בדורנו זה, להפרות את הארץ השוממה בקרבנות עצומים מאד בדם, וברכוש ובמאמצים מרובים ועזים לסקל את כל המכשולים שעמדו על דרכינו בכל צעד ושעל, עד שהגענו לאותה המדה של התאחזות באדמת הארץ בכל פנותיה. גם אלה שהיו בודדות ומסוכנות מאד, וגם באדמת טרשים שלמראית – עין לא היו מסוגלות לזריעה ואף לא להתישבות.
6
ז׳זכות אבות ונחלת אבות שלא פסקה מאת עם ישראל בכל הדורות ובכל ארצות פזורותיהם – היא אשר העירה את חלוצי ההתישבות לעלות ארצה ישראל, דרך מחיצות אש וגפרית, לגאול את הארץ בקרבנות רכוש מרובים וענקים, בקרבנות נפש יקרים מאד, ובעבודה בלתי-פוסקת קשה ומפרכת, בתקוה ואמונה איתנה, שהארץ השוממה תשוב להיות גן פורח וארץ זבת חלב ודבש, שתביא אחריה גאולת הארץ וחרות בניה – בוניה, יורשי זכות אבות וסגולות אבות האומה.
7
ח׳וזאת היא שעמדה בימינו אלה, במלחמת גאולת הארץ, בעמידתם האיתנה ונפלאה של חלוצי ישראל, גבורי חיל, צבא הגנה לישראל, למלחמה נגד אויבים גדולים ועצומים, גלוים ונסתרים מזויינים בנשק כבד ועצום, ומלאי איבה וחימה – להרוס את ישובינו שרכשנו בצדק ומשפט ובעמל רב, בעמל כפים, קרבנות דמים וזיעת אפים, ולהשמידינו מנחלת ה׳, לבלי שוב אליה עוד.
8
ט׳וכאברהם בשעתו שהריק את חניכיו, נגד המלכים התוקפנים והנוצחים: ״ויכם וירדפם״ [בראשית יד, טו], וכיעקב בשעתו שנלחם בחרבו ובקשתו: ״ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם״ [שם לה, ה] – כן יצאו בנינו ובנותינו למלחמה שערה. באותה רוח, עצה וגבורה, יראה ואמונה – שהיא נחלה לנו מאבותינו, והתקיים בנו ולעינינו יעוד ה׳ מפי תורתו: ״את אימתי אשלח לפניך, והמותי את כל העם אשר תבא בהם, ונתתי את אויביך אליך ערף״ [שמות כג, כז].
9
י׳יעוד אלקי זה עלה לעינינו ככתבו וכלשונו ובכל הודו: כי מהומת ה׳ היא אשר היתה בכל העם הנכר אשר ישב בארץ, וצבאות האויבים אשר נתוספו עליהם להבריחם בבהלה ומהומה ובמנוסת חרב של פחד ואימה. ויד ה׳ הנעלמה והחזקה – היא אשר נתנה אויבינו הרבים ועצומים לפנינו ערף.
10
י״ארוח נחלת אבות היא אשר הביאה לנו עזרת ה׳ בצורת רוח עצה וגבורה, כי אין השכינה שורה אלא במקום שרוח הקדש וגבורת האבות חיה ופועלת בקרבנו, והן הערובה הנאמנה לנצחיות הגאולה, והתנשאות מדינת ישראל וכבודה לעיני כל העמים, התכוננות כסא מלכות בית דוד בירושלים, ושיבת שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה, לנצח ולדור דורים.
11
י״בוהיא אשר תביא בכנפיה שלום עולמי, ודעת אלקים אמת לכל העולמים ולעולמי-עד, כאמור: ״מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור״ [תהלים קמה, יג], ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״ [זכריה יד, ט].
12