הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה ח׳Hegyonei Uziel, Gate III 8
א׳צביונה של האומה
אבות האומה הטביעו על בניהם לדורות עולם צביונה של האומה, שהיא תשוקתה ומשאת נפשה, הודה והדרה, אשר מתוכה נשקף צביונו של יוצר האומה אלקי האבות, וכמאמרם ז״ל: ״בצבאות״… אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם (שהש״ר ב, יח).
אבות האומה הטביעו על בניהם לדורות עולם צביונה של האומה, שהיא תשוקתה ומשאת נפשה, הודה והדרה, אשר מתוכה נשקף צביונו של יוצר האומה אלקי האבות, וכמאמרם ז״ל: ״בצבאות״… אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם (שהש״ר ב, יח).
1
ב׳עשו תשוקתי והטביעו את חותם תפארתי על פניהם, ועשיתי את תשוקתי ונתתי את תפארתי בם, וכן הוא אומר: ״ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי״ (ישעיה מו, יג), ואומר: ״עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר״ (שם מט, ג).
2
ג׳צביונו של ישראל הוא מרובה נצוצות אורה וזיקוקין דנורא, והוא טבוע בו מתחילת הויתו ועת התרקמות דמותו הלאומית, כמו שכן נאמר לאביה הראשון אברהם: ״ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ , כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה׳ על אברהם אם אשר דבר עליו״ (בראשית יח, יח-יט).
3
ד׳בהוראת מושג ״ידעתיו״ – נאמרו פירושים רבים: לשון חבה ואהבה, כלומר: חבבתיו למען אשר יצוה – לפי שהוא מצוה (פרש״י). ״ידעתיו״ בהשגחה מיוחדת דבקה בו תמיד, כדכתיב: ״לא יגרע, מצדיק עיניו״ [איוב לו, ז], וכדכתיב: ״הנה עין ה׳ אל יראיו״ [תהלים לג, יח] (הרמב״ן).
4
ה׳בגליון התורה פירשתי: נגלתי אליו ברוח נבואה, כמו שנאמר: ״אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ [דברים לד, י], דאיתגלי ה׳ ליה (תרגום אונקלוס), ארוס חכים יתיה מימרא דה׳ (ירושלמי). ושניהם אמרו דבר אחד: כי התגלות נבואת ה׳ על חסידיו – היא אצילות חכמתו עליהם, כאמור: ״וירד ה׳ בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו״ (במדבר יא, כה).
5
ו׳לפי זה: ״ידעו ה׳״ הנאמר במשה – היא התגלות נבואת ה׳ אליו באספקלריא מאירה, וכענין זה הוא פירוש: ״כי ידעתיו״ הנאמר באברהם, כלומר: נגליתי אליו בנבואה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו כמפי הגבורה.
6
ז׳ומה היא המצוה ״ושמרו דרך ה״? – דרך ה׳ זאת הסגולה המיוחדת לעם ישראל שבה נבדל מכל העמים לדתותיהם וחכמיהם, שבכל דתות העמים הקדמוניות והאחרונות – אין דרך סלולה בחיים, אלא יש דרכי פולחן ודרכי דת מוסריים ואזרחיים מסוימים, שהם חלוקים ביניהם מן הקצה אל הקצה. וחכמי העמים ופילוסופיהם אומרים: הדרך הטובה היא: הדרך השכלית, שאדם בשכלו בוחר בה בכל שעה ובכל ענין, לפי מצב השעה ולפי מהות הענין.
7
ח׳וכן הם חושבים ואומרים: אל תחוש על איזו תורה תהיה ובאיזה מעשה, ובאיזה דבור, ובאיזה לשון אתה מדבר, או בדה לעצמך דת לענין הכניעה ולרומם ולשבח, ולהנהגת מדותיך וביתך, ואנשי מדינתך אם הם סומכים עליך, או קח לך לדת הנמוסים השכליים אשר חברו הפילוסופים.
8
ט׳כללו של דבר: בקש זכות הלב באיזה אופן שתתכן לך, אחרי אשר תבין כללי החכמות על אמתתם, ואז תגיע אל בקשתך, רוצה לומר: הדבק ברוחני, רוצה לומר: השכל הפועל, ואפשר שינבא אותך ויודיעך העתידות בחלומות אמיתיים ומראות נאמנות (הכוזרי מאמר א׳ סימן ב׳).
9
י׳דעה פילוסופית זאת דחה אותה הכוזרי בטענה מופתית שאין להכחישה, והיא הנבואה, שמן הראוי היה שתהיה ידועה בהם ונמצאת ביניהם, מפני הדבקם ברוחניות, ושיסופר עליהם נפלאות ונוראות וכבוד וגדולה, ואנו רואים החלומות הנאמנים למי שלא התעסק בחכמה ולא בזכוך נפשו, ונמצא הפך זה במי שטרח בה, וזה מורה: כי יש לדבר האלקי סוד אחר זולת מה שזכרת אתה הפילוסוף (שם ד׳).
10
י״אמופת זה עצמו מספיק בהחלט לדחות כל הדרכים שהם מקובלים ומונהגים בדתותיהם ומנהגם של כל העמים האחרים.
11
י״בועוד זאת: מופת חותך ומכריע לדעתי מזה, שזה שכל הערכים הפילוסופים וכן הדתיים, באמונה ומוסר – אינם יציבים, והם התחלפו ומתחלפים לענפים וסעיפים רבים ומגוונים, שהם מנוגדים ומרוחקים זה מזה בתכלית ההרחקה והנגוד. וזה לפי שכולם הולכים בדרך סלולה שהיא בנויה על יסודות רעועים: השכלת האדם הפילוסופית, שיסודה היא בהיקשים שכליים ומופתים פילוסופיים, שאינם קיימים אלא לשעתם, והם מתבטלים בכח היקשים ומופתים אחרים, או שהם בנויים על נבואה דמיונית שאין לה יסוד קיים ומקור נאמן.
12
י״גאבל דרכו של ישראל שקבל בנחלה מאביה הראשון של האומה: אברהם העברי – הוא דרך ה׳, לא דרך חישובים ושקולים, לא דרך היקשים ומופתים פילוסופים, ולא דרך נבואה דמיונית אלא דרך ה׳: דרך מקובלת מפי הגבורה בדרך נבואה בלתי מסופקת, ולפיכך בלתי משתנה ובלתי מתחלפת.
13
י״דדרך ישרה שראשה נעוץ בסופה וסופה בתחלתה, שמכוונת נקודת המפנה התכליתית, משעת הלידה עד שעת המיתה; מתחלת היום עד סופו; מיום הראשון עד יום השבת, מראשית השנה ועד סופה, שהיא: יום הדין ומשפט, תפלה ותשובה.
14
ט״וודרך עליונה שהיא מעלה את האדם שלבים־שלבים בדרך חכמה ובינה, לדעת רזי עולם וסודות ההשגחה העליונה, כתפלת אדון הנביאים: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך, למען אמצא חן בעיניך״ [שמות לג, יג], ולהתרומם ברוח ונפש בפעולות ומעשים המובילים אל דרכי ה׳ הטובים והישרים, וכמאמרם ז״ל: מאי דכתיב: ״אחרי ה׳ אלקיכם תלכו״ וגו׳ [דברים יג, ה] – אלא להלך אחרי מדותיו של הקב״ה: מה הוא מלביש ערומים, אף אתה הלבש ערומים. הקב״ה ביקר חולים… אף אתה בקר חולים, הקב״ה קבר מתים… אף אתה קבור מתים (סוטה יד, א). ועוד אמרו: אבא שאול אומר: ״זה אלי ואנוהו״ [שמות טו, ב], הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה רחום וחנון (שבת קל״ג, ב ירושלמי פאה פ״א ה״א).
15
ט״זהיה חנון ורחום מעצם הויתך, להדמות אל יוצר האדם והעולם שהוא רחום וחנון, מרחם ומחונן לכל בריותיו ולכל מעשיו, כדכתיב: ״וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם״ [שמות לג, יט], וחנותי את אשר אחון – אעפ״י שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם – אעפ״י שאינו הגון (ברכות ז, א).
16
י״זכל הדברים האלה, שהם דרכי חכמה ובינה, דרכי חנינה חסד ורחמים, לקוחים ואצולים ממקורותיהם הראשונים והנאמנים, שהם יציבים וקיימים – נקראים ״דרך ה׳״, והיא הדרך אשר הנחילנו אביה הראשון של האומה ובניו אחריו.
17
י״חומאד מאד נעמו ועמקו דברי משורר האומה, הפילוסוף האלקי: אתה אלוקי, וכל היצורים עבדיך ועובדיך. כי כוונת כולם להגיע עדיך, מגמת פניהם דרך המלך, ותעו מן הדרך. אך עבדיך הם כפקחים ההולכים דרך נכוחה, לא סרו ימין ושמאל מן הדרך עד בואם לחצר המלך (״כתר מלכות״ לרבי שלמה בן גבירול ז״ל).
18
י״טדברים אלה בביאור יותר אמרם הרמב״ם ז״ל במשל הנפלא: המלך הוא בהיכל, ואנשיו כולם קצתם אנשי המדינה וקצתם חוץ למדינה, ואלו שבמדינה – מהם מי שאחוריו אל בית המלך ומגמת פניהם אחרת, ומהם מי שרוצה ללכת אל בית המלך ומגמתו אליו… מן הרוצים לבוא אל הבית מהם מי שהגיע אליו והוא מתהלך סביבו, מבקש למצוא השער, ומהם מי שנכנס בשער והוא הולך בפרוזדור, ומהם מי שהגיע עד שנכנס אל תוך הבית, והוא עם המלך במקום אחד שהוא בית המלך. אבל אחר הגיעו אל תוך הבית – אי אפשר לו מבלתי שישתדל השתדלות אחרת, ואז יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דבר המלך או ידבר עמו.
19
כ׳והנני מפרש לך זה המשל ואומר: אשר הם חוץ למדינה – הם כל איש מבני אדם שאין לו אמונה ודת לא מדרך עיון ולא מדרך קבלה… ומדרגתם בנמצאות, למטה ממדרגת אדם ולמעלה ממדרגת הקוף. ואשר הם במדינה, אלה שאחוריהם אל בית המלך, הם בעלי אמונה ועיון, אלא שעלו בידם דעות בלתי אמתיות, או מטעות גדולה שנפלה בידם בעת עיונם, או שקבלו ממי שהטעם, והם לעולם מפני הדעות ההם כל אשר ילכו – יוסיפו ניתוק מבית המלך. והרוצים לבוא אל בית המלך ולהכנס אצלו, אלא שלא ראו בית המלך כלל, הם: המון אנשי התורה, רוצה לומר: עמי הארץ העוסקים במצות. והמגיעים אל הבית וההולכים סביבו, הם התלמודים אשר הם מאמינים דעות אמתיות מדרך קבלה ולומדים מעשה העבודות, ולא הרגישו בעיון שרשי התורה ולא חקרו כלל לאמת אמונה. ואשר הכניסו עצמם לעיין בעיקרי הדת – כבר נכנסו לפרוזדור, ובני אדם שם חלוקי המדרגות בלא ספק, אבל מי שהגיע לדעת מופת, כל מה שנמצא עליו מופת, וידע מן העניינים האלקים אמתת כל מה שאפשר שתודע אמתתו, ויקרב לאמתת מה שאי אפשר בו רק להתקרב אל אמתתו, כבר הגיע עם המלך בתוך הבית.
20
כ״אאבל מי שישים את כל מחשבתו אחר שלמותו האלקית, והוא נוטה כולו אל השם יתעלה, והוא מפנה מחשבתו מזולתו, וישים פעולת שכלו – כולם בבחינת הנמצאות ללמוד מהם ראיה על השם יתברך, לדעת הנהגתו אותם על איזה צד, אפשר שתהיה מהם: אשר באו אל בית המלך, וזאת היא מדרגת הנביאים (מורה נבוכים חלק ג׳, פרק נ״א).
21
כ״בהעתקתי דברי הרמב״ם אלה כמעט במלואם, שהם דברי נגידים בבחינת ״תן לחכם ויחכם עוד״ [משלי ט, ט]. ומדבריו למדנו: עם ישראל ביסודו ובכללו הם מאלה הרוצים להכנס אל בית המלך, ולהכנס אצלו. ולפיכך הם עולים ממדרגה למדרגה ומתקרבים צעד אחרי צעד, עד אשר יגיעו מהם אל המדרגה העליונה של הנביאים, תלמידיו של אדון הנביאים, שלא קם ולא יקום כמוהו, כאמור: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ [דברים לד, י], שבאו אל בית המלך, והם עמו בתוך הבית ראוהו מרחוק או מקרוב, שומע דבר המלך או מדבר עמו, עד שנאמר בו: ״ויהי שם עם ה׳״ [שמות לד, כח], ישאל ויענה, וידבר עמו במעמד ההוא המקודש, ומרוב שמחתו במה שהשיג – לחם לא אכל ומים לא שתה, כי התחזק השכל עד שנתבטל כל כח עם שבגוף, רוצה לומר: מיני המיחוש (מורה נבוכים שם).
22
כ״גמדרגה נפלאה במעלה זאת שלא נמצאה אלא בישראל – היא תולדה ישרה של המנה הרוחנית המיוחדת במינה, שהנחילה לנו אבי האומה הראשון אברהם במצוותיו לבניו אחריו: ״ושמרו דרך ה׳״. והיא אשר הולידה את משה אדון הנביאים, והכינה את כל זרעו אחריו לקבלת התורה בהר סיני מאהבה, לשומרה מאהבה וקיומה מאהבה, בכל נדודינו פזורי גלותנו עדי הגיעו עד הלום.
23
כ״דוהיא אשר הקימה את מדינת ישראל, ותשיב אותה על כסא מלכות ישראל, לתהלה ולשם ולתפארת.
24