הגיוני עוזיאל, שער ד; אמונה צרופה ג׳Hegyonei Uziel, Gate IV 3
א׳הישגי האמונה
האמונה אעפ״י שהיא טבועה בנפשנו, אינה באה לידי גלוי אלא כשהיא נזונת ממקורות נאמנים, ולהפך, אם היא נזונת ממקורות אכזבים, או שמסתפקת מן סברות ראציונאליות מבלי לצרפם בעיון חודר ומקיף של המחשבה השכלית, יכולה להתהפך לאמונה כוזבת, באמונות האליליות בכל צורותיהן (ראה הרס״ג ומו״נ שם).
האמונה אעפ״י שהיא טבועה בנפשנו, אינה באה לידי גלוי אלא כשהיא נזונת ממקורות נאמנים, ולהפך, אם היא נזונת ממקורות אכזבים, או שמסתפקת מן סברות ראציונאליות מבלי לצרפם בעיון חודר ומקיף של המחשבה השכלית, יכולה להתהפך לאמונה כוזבת, באמונות האליליות בכל צורותיהן (ראה הרס״ג ומו״נ שם).
1
ב׳מקורות האמונה הם: המחשבה השכלית והעיונית, כי אין אמונה אלא אחרי מחשבה שכלית (מו״ן שם) מקיפה וחודרת לעיון עמוק ומבוסס, להבדיל בין האמת הגמורה ובין האמת המדומה שהפסולת מרובה בה, וכדברי הרס״ג: וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות (האמונות והדעות שם).
2
ג׳אולם לא כל אדם זוכה לכך מעצמו אם לא תנוח עליו הארה אלקית שהיא מתגלה לכל איש ואיש לפי מדת הכשרתו, ולא כל בני אדם שוים בזכות זאת. יש בני אדם, ואלה הם הרבים, שלא יתגלה אליהם ברק אלקים זה אלא לפעמים רחוקות מאד, או שלא יראוהו לעולם (ראה מו״נ במאמר הפתיחה), לכן עצת ההשגחה העליונה היתה להשאיר מברקי אורה אלה לנחלת האנושיות כולה, שתהיה נמשכת בקבלתו מאב לבן ומרב לתלמיד, ומתפשטת לכל מין האדם, מהר שוטף זה שהוא מתפלג לנחלים ומוסיף ברכה והפראה בדרכו, והוא שב ומתאחד אל מקורו, וכן נאמר: ״תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב״ (דברים לג, ד).
3
ד׳וכן אומר הרי״א: והאמונה תפול בכל דבר שלא הושג למאמין מצד החוש, אבל הושג לאיש רצוי ומקובל מזולתו, עד שלא נמצא עליו חולק, או שהושג לאנשים שלמי ההשגחה יותר מזולתם, או לאנשים רבי המספר גדולי הפרסום, ונמשכה הקבלה למאמין מן האיש ההוא או האנשים ההם קבלה נמשכת מרב לבן, כמו שנתאמת בנסיון היות השי״ת מנבא למי שירצה מבני אדם, מבלי שיקדמו לו ההכנות הטבעיות: חכם, עשיר, ובעל קומה, נאה (נדרים לח, א). וזה התאמת בנסיון בשעת מתן תורה, שכל ישראל הגיעו למעלת הנבואה, ושמעו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש, ונמשכה הקבלה מאב לבן, ובעבור זה רצה ה׳ שתנתן התורה לישראל בפרסום גדול אחרי שהחזירה על כל שבעים אומות ולא קבלוה (העקרים מאמר א י״ט־כ).
4
ה׳נחלה זו אינה נקנית בירושה גזעית ואין אדם זוכה בה מן ההפקר כמוצא מטמון או אוצר גנוז שבא בהיסח הדעת, אבל ירושה זו היא מונחת ברשות הרבים לכל מי שמתכשר ורוצה לזכות בה ועמל למצוא אותה ולהדבק בה, כאמור: ״אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא״ (משלי ב, ד ה), הא למדת: יראה שהיא נובעת מהאמונה אינה מושגת אלא בבקוש, כברור הכסף מסיגיו, זאת אומרת: הבדלת האמת מהשקר, וחפוש בעומק המחשבה, למצוא האמת הנאמנה שהיא נעלמת מן העין וגלויה ללב המחפש אותה לדעתה ולהבינה.
5
ו׳נחלת עולמים זו מכשירה את נוחליה לפקוח העינים המוכות בסנורים ולהאירן בקרני אורה מזהירים כברקים, כדי שנציץ אנו בעצמנו על ידי חפוש ובקוש מרובה, אל האמת הנעלמה שתחלתה נעוצה בסופה בדעת אלקי אמת ותורתו תורת אמת, שהיא הראשית והאחרית ומדע האמת: ״אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא״.
6
ז׳וכן אומר מהרי״ע: האמונה הבאה אחרי החקירה והמשלמת חסרונה היא היותר חזקה (עקדה שער ט״ז [בראשית קיז, א]).
7
ח׳האמונה בעצמותה, בתור כח נפשי, נתונה לנו במתנה מאת יוצר האדם, קרני זריחתה נתונים לנו בירושת העבר בספר התורה והמצוה, והשלמתה וקנינה, והתמזגותה והתעצמותה בנו בחיינו ולאחר מותינו, מותנה בהשלמת תכונתנו וחקירת עיוננו.
8
ט׳אחד היה אברהם שהכיר את בוראו ומנהיג את בירת עולמו מתוך הכרתו העצמית, והאמין בה׳ הנגלה אליו, אבל בניו אחריו ירשו סגולה זאת מתוך קבלה מסורתית מאב לבן, ומרב לתלמידו, וממנה הגיעו לקבלת התורה בהר סיני, שיסודה היא האמונה, לפיכך צותה התורה ואמרה: ״ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם״ [דברים יא, יט], משעה שהבן מתחיל לדבר – אביו מלמדו פסוקי אמונה: ״שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד״ [שם ו, ד] ו״תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב״ [דברים לג, ד]. אור האמונה המקובלת יאיר דרכי החקירה העיונית להשכיל ולהבין שרשי האמונה וענפיה, ולשפר את מעשינו בדרך התורה והמצוה, ככל אשר צונו אלקינו על ידי משה נביאו ותלמידיו נביאי הקדש וחכמי התורה שבאו אחריו (ראה ״עקדת יצחק״ שער כ״ז), וכן אומר הרס״ג: החכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים שורש ומנהיג עליהם דעתו, ועם חכמתו בוטח אל המובטח בו (האמונות והדעות בהקדמתו).
9