הגיוני עוזיאל, שער ט; המאמין והחפשי במדינת ישראל א׳Hegyonei Uziel, Gate IX 1
א׳המאמין במדינת ישראל
כל בית ישראל, המאמינים ודבקים בתורת ה׳, והחפשים בישראל – כולם שאפו וציפו לגאולת ישראל, ושיבתו לארץ נחלת אבות בחדוש מלכות ישראל בהדרה ותפארתה. שאיפה וצפיה זאת היא אשר קיימה את עם ישראל באחדותו הלאומית ובחרותו הנשמתית, ובלעדה היינו אובדים ונשכחים מעל פני תבל ככל העמים שקדמו אותנו, ושהיו במספרם רבים ועצומים ממנו בכחם ואונם, לפיכך לא נפסקה מפי ישראל בכל שנות גלותו ובכל נדודיו הרבים זכרה של ארץ ישראל וציון וירושלים בירת מלכותה, אולם המאמינים והחפשים התפלגו בדעותיהם בדרך התגשמות צפיה זאת.
כל בית ישראל, המאמינים ודבקים בתורת ה׳, והחפשים בישראל – כולם שאפו וציפו לגאולת ישראל, ושיבתו לארץ נחלת אבות בחדוש מלכות ישראל בהדרה ותפארתה. שאיפה וצפיה זאת היא אשר קיימה את עם ישראל באחדותו הלאומית ובחרותו הנשמתית, ובלעדה היינו אובדים ונשכחים מעל פני תבל ככל העמים שקדמו אותנו, ושהיו במספרם רבים ועצומים ממנו בכחם ואונם, לפיכך לא נפסקה מפי ישראל בכל שנות גלותו ובכל נדודיו הרבים זכרה של ארץ ישראל וציון וירושלים בירת מלכותה, אולם המאמינים והחפשים התפלגו בדעותיהם בדרך התגשמות צפיה זאת.
1
ב׳המאמינים שאבו אמונתם ותקותם מיעודי ה׳ אלקי עולם לאבות האומה, החל מאברהם אבינו הראשון, שנאמר לו מפי הגבורה: ״כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם״ (בראשית יג, טו), ״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים״ (שם יז, ח), יעוד זה נאמר בשבועה אחרי מעשה העקדה: ״כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ (שם כב, יז־יח). ברית שבועה זאת חזרה ונאמרה ליצחק: ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך… ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ [שם כו, ג-ד]. וכן נאמר ליעקב בחיר האבות בשעה שנקרא בשמו ישראל: ״ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ״ (שם לה, יב). מכאן שנחלת הארץ וברית הנצח של העם – בדבור אחד נאמרו: ״ונתתי לך ולזרעך אחריך… את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים״. הרי שנחלת הארץ היא מכשיר ללאומיות ישראל שהוא עם ה׳, כאמור: ״והייתי להם לאלקים״, ולפיכך אין הנחלה נמשכת אלא בזמן שמתקיים בפעל תנאי של ״והייתי להם לאלקים״.
2
ג׳אמונה זאת גוררת אחריה ההכרה בגלות ישראל מהארץ, שהיא בבחינת צרוף וזיקוק, כאמור מפי נביא הגלות: ״כה אמר ה׳ צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי״ (ירמיה ט, ו) וכן נאמר ביעודי הגאולה: ״והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו, אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה׳ אלקי״ (זכריה יג, ט).
3
ד׳אמונה זאת של צרוף ובחינה, היא ענף לאמונה היסודית של ברית הנצח שבין ישראלי לאביהם שבשמים, כאמור: והייתי להם לאלקים והם יהיו לי לעם. אמונה איתנה זאת שלא פסקה ולא תפסק מישראל לעולמים, היא אשר נתנה את הכח והסבל לסבול ולישא את הגלות הארוכה, ויסוריה העצומים והנוראים באהבה, לפי שראו בהם צרופי האומה מסיגיה, והתגלות נצוצות אורה לגאולתה ביעודי ה׳ בתורתו ובחזון נביאיו, והיא אשר חזקה את הצפיה לגאולה בדרך נס ופלא, אשר תשיב את ישראל המפוזר בין כל העמים והממלכות ובכל מרחקי תבל לארץ נחלת ה׳ לאבות האומה ולבניהם לעולם, וזה הא קבוץ גלויות, כמו שנאמר בתורה: ״אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך, והביאו ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך״ (דברים ל, ד-ה).
4
ה׳הדבר מובן מאליו שקבוץ גלויות אל ארץ הנחלה לא יתכן אלא אחרי גאולת הארץ עצמה מידי מושליה הזרים, והתרוקנותה מידי תושביה הכובשים, שבלא זה אין אפשרות כניסה לארץ ולא התישבותה ובנינה על ידי אוכלוסי ישראל. וגאולת הארץ מחייבת גם הקמת מדינה מנהלת ומכלכלת את הארץ וקובעת סדרי חייה, הכלכליים והאזרחיים. מכאן אתה לומד: גאולת הארץ, מדינת ישראל וקבוץ גליות – בדבור אחד נאמרו, ושלשתם מהוים השלב הראשון של הגאולה.
5
ו׳בקבוץ גלות או אחריו, בא השלב השני של הגאולה, והוא בנין ירושלים, שבבנינה מתרוממת קרנם וכבודם של ישראל, כאמור: ״ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר״ [ישעיה ס, כא], ועליה נאמר: ״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך״ [תהלים קכב, ו]. וכיון שנבנית ירושלים – בא דוד, שנאמר: ״אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלקיהם ואת דוד מלכם״ (הושע ג, ה), והוא השלב האחרון לגאולת ישראל והחזרת כסא מלכות בית דוד בארץ ישראל.
6
ז׳יעוד נבואי זה שאליו צפינו כל הימים – רואים שלומי אמוני ישראל בתקומת מדינת ישראל וקבוץ הגליות לתוכה. בנין הארץ ופריחתה שהננו רואים יום יום בעינינו, בחסדי ה׳ אשר הפליא לעשות עמנו, לכונן מדינת ישראל בארץ ישראל. מבחינה זאת שלומי אמוני ישראל רוחשים כבוד ואהבה לכל ישראל למפלגותיהם והסתדרויותיהם, שכולם הם אחים וחברים נאמנים לקיום המדינה, בטחונה ובצורה, שלומה והתרוממות כבודה לעיני כל העמים, לפיכך הננו רוחשים הוקרה וחבה למדינת ישראל, נשיאה ושריה האזרחיים והצבאיים. כי בשלומה יהיה שלום לכל בית ישראל, ושב ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בשלום, שקט ובטחון, צדק ומישרים. ובבצורה של מדינת ישראל יהיה לנו שלום ומנוחה מכל אוייבנו מסביב, ויקויים בנו ולעינינו יעוד מעוז ישענו וצור משגבנו בתורת קדשו לאמר: ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם״ [ויקרא כו, ו]. זאת היא השקפתם ושאיפתם של שלומי אמוני ישראל במדינת ישראל.
7